סורקה מקמהון
| מדינה | אירלנד |
|---|---|
| פעילות בולטת | מרידת חג הפסחא |
| ידועה בשל | לאומנות אירית |
| תקופת הפעילות | 1914–1921 (כ־7 שנים) |
| השקפה דתית | קתולית |
סורקה מקמהון (באנגלית: Sorcha MacMahon; 20 ביולי 1888 – 13 בדצמבר 1970) הייתה לאומנית אירית, פעילה בארגון הנשים הלאומני קומן נה מאן, וכן משתתפת במרידת חג הפסחא ב-1916.
תחילת דרכה
מקמהון נולדה ב-1888 בשם שרה תרזה מקמהון לג'יימס ושרה מקמהון מקואס, שבמחוז מונאהן שבצפון אירלנד. היא הייתה אחת מתוך ארבעה בנים ושלוש בנות. היא השתמשה בגרסה האירית של שמה, סורקה, שכן אירית הייתה שפת האם של משפחתה. לאחר סיום לימודי תיכון, היא נסעה לדבלין ולמדה ניהול חשבונות, ואז עבדה בתחום זה במוסך טאגרט.[1]
קומן נה מאן ומרידת הפסחא
מקמהון הייתה פעילה בליגה הגאלית – ארגון שפעל לשימור השפה והתרבות האירית אל מול ניסיונות דיכוייה מצד הבריטים. היא נמנתה בין החברות המייסדות בארגון הנשים הלאומני קומן נה מאן, אשר פעל כזרוע פארה-צבאית של האחווה הרפובליקנית האירית (IRB). בשנת 1914 שימשה כמזכירת הסניף המרכזי שלו, ואז כמזכירה ארצית ב-1916.[2] בנוסף לאחריותה הניהולית, היא הייתה מכשירה נשים אחרות בעזרה ראשונה וסיעוד. היא הייתה חברת הוועד המנהל של קומן נה מאן מ-1915 עד 1919.
ב-1915 היא הייתה בוועדת הלוויה של ג'רמיה אודונובן רוסה, אשר ארגנה הפגנה מאסיבית כאשר גופתו של המהפכן הפניאני הוחזרה מאמריקה לקבורה. היה זה מפגן לאומני מן הגדולים של התקופה, ובו המנהיג הרפובליקני פטריק פירס נאם את אחד מנאומיו המפורסמים ביותר, בה הצהיר:
|
"They think that they have foreseen everything, think that they have provided against everything; but, the fools, the fools, the fools! — they have left us our Fenian dead, and while Ireland holds these graves, Ireland unfree shall never be at peace..." |
| Patrick Pearse |
"סבורים הם כי צפו את הכל, שהם התכוננו לכל דבר, אך האווילים, האווילים, האווילים! — הם השאירו לנו את מתינו הפניאנים, וכל עוד אירלנד מחזיקה בקברות אלו, אירלנד בלתי-חופשית לעולם לא תחיה בשלום"[3]
מקמהון נבחרה על ידי קתלין קלארק כאחת הנשים שפעלו כשליחות ומסרו הודעות ברחבי אירלנד במסגרת הכנות וביצוע מרידת חג הפסחא. במהלך ההתקוממות, מקמהון העבירה את פקודות המוביליזציה לצוותי קומן, וגם העבירה רובים אותם הסתירה בסלסלת אופניה. היא המשיכה לפעול כשליחה גם בשיא הקרבות, ונאמד כי עשתה יותר מ-50 מעברים בין המטה בבית הדואר המרכזי לעמדות הלוחמים.[4]
המשך פעילות רפובליקנית
אחרי ההתקוממות היא סייעה לקלארק לנהל את קרן הסיוע האירי הלאומי, שנועד לתמוך במשפחות הנופלים והעצורים. היא לקחה על עצמה את ניהול המיזם כשקלארק חלתה ועברה הפלה לאחר שבעלה, טום קלארק, הוצא להורג על ידי הבריטים. כדי לקיים עבודה זו, אותה ראתה כשליחות, היא דחתה את תוכניות הנישואין שלה עם טום רוג'רס.[5][6] השניים נישאו לבסוף בנובמבר של אותה שנה, ושינוי שמה של מקמהון סייע לה לחמוק ממעקב מצב הבריטים, וכך יכלה להמשיך בפעילותה המהפכנית באין מפריע.[7]
לאחר מכן היא החלה לעבוד ישירות עבור המנהיג המהפכני מייקל קולינס. לפי ההוראות היא התפטרה מקומן נה מאן, כאשר הארגון יצא נגד האמנה האנגלו-אירית. מקמהון עצמה נמנעה מתמיכה פומבית באלו מן הצדדים במלחמת האזרחים האירית, ופעילותה הציבורית הפוליטית הסתיימה ב-6 בדצמבר 1921, עם חתימת האמנה. עם זאת, היא המשיכה לעבוד עבור קולינס והחזיקה בניירותיו עד מותו ב-1922. קולינס היה מודע לכך שמי שעובד איתו נתון בסכנה, אך מקמהון בינתיים נישאה והעתיקה מגוריה מהעיר, דבר שהוסיף לביטחונה.
המשך חייה עברו עליה בשקט, והיא ניהלה חנות מכולת ותחנת דלק בחוצות דבלין.
סיפורה כפעילה בארגונים רפובליקנים ובהתקוממות בשנת 1916 כמעט אבדו מן ההיסטוריה, עד שב-2016, אחיינה, הכומר יו מקמהון, החל לחקור את הרקע המשפחתי וגילה שדודתו יחד אם אחיה – אביו בריאן ואחיו פיטר – היו מעורבים באירועים אלו, ופעלו באופן צמוד לפעילים הידועים קתלין וטום קלארק. הוא אסף מידע מבתם היחידה של סורקה וטום רוג'רס, פג, ואף השיג כתב-יד אוטוביוגרפי של אביו מאחת הדודות. את ממצאיו אלו עם מידע נוסף מארכיונים ותיעודים היסטוריים אחרים, פרסם יו מקמהון כהיסטוריה שבעל פה מוקלטת כחלק מן האוסף "The 1916 Rising Oral History Collections".[8]
קישורים חיצוניים
- "From a Whisper to a Roar – Exploring the Untold Story of Monaghan 1916" - תערוכה שנערכה במוזיאון מחוז מונאהן לציון 100 שנה למרידת חג הפסחא והתפקיד ששיחק בו ארגון הנשים קומן נה מאן. התערוכה הדגישה את חלקה של בת המחוז סורקה מקמהון, והציגה תמונות וחפצים היסטוריים הקשורים בה ובפעילותה.
- Easter Rising: Mna-Women of 1916 exhibition opens at Dublin Castle, תערוכה שנערכה בטירת דבלין, לכבוד יותר מ-300 נשים שנטלו חלק בהתקוממות חג הפסחא, ולרוב נמחקו מן התיעוד ההיסטורי.
הערות שוליים
- ^ Sinead McCoole. "Seven women who played a key part in 1916 and beyond, impacting on society".
- ^ "Cumann na mBan by Joseph E.A. Connell Jr".
- ^ Sorcha MacMahon, Choosing the Green, July 20, 2017
- ^ Helen Litton (2 במאי 2014). Thomas Clarke: 16Lives. O'Brien Press. ISBN 978-1-84717-654-7.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Sinead McCoole (9 באוקטובר 2014). Easter Widows. Transworld. ISBN 978-1-4481-7103-3.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Senia Pašeta (5 בדצמבר 2013). Irish Nationalist Women, 1900–1918. Cambridge University Press. pp. 202–. ISBN 978-1-107-72979-7.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 'The 1916 secrets my father kept hidden', Celine Naughton, The Independent, June 9 2016
- ^ The 1916 Rising Oral History Collections: Fr. Hugh MacMahon, Irish Life & Lore
31773009סורקה מקמהון