סוראמי
כנסיית ק'ווירצחובלי שבקצה הצפון-מערבי של סוראמי | |
מדינה | גאורגיה |
---|---|
מחוז | כארתלי הפנימית |
נפה | נפת חאשורי |
חבל ארץ | כארתלי |
תאריך ייסוד |
המאה ה-12 (מצודת סוראמי) |
אוכלוסייה | |
‑ בעיירה | 10,091[1] (2005) |
קואורדינטות | 42°01′21″N 43°33′20″E / 42.02250°N 43.55556°E |
אזור זמן | UTC +4 |
סוראמי (בגאורגית: სურამი) היא עיירה בנפת חאשורי שבמחוז כארתלי הפנימית שבגאורגיה. אוכלוסייתה מונה 10,091 תושבים[1]. העיירה משמשת כמקום נופש באקלים הררי ומקום משכנם של מצודות מימי הביניים.
מיקום
סוראמי ממוקמת במדרונות הדרומיים של רכס ליחי, הידוע גם בשם "רכס סוראמי", המחלק את גאורגיה למזרח גאורגיה ומערב גאורגיה. היא נמצאת במרחק של 4 ק"מ מהעיר חאשורי, שסוראמי מקושרת אליה גם במסילת ברזל.
היסטוריה
ההתיישבות הראשונה בשטח סוראמי מתוארכת לתקופת הברונזה. לאחר מכן היא מזוהה כסוּריוּם הנזכרת בכתבי החוקרים הקלאסיים, במיחוד בכתבי פליניוס הזקן (23-79 לספירה), שמיקם אותה בחלקה המזרחי של קולכיס בואכה איבריה.
מבחינה אסטרטגית ממוקמת סוראמי בכניסה לערוץ בורג'ומי וחולש על הדרך העוברת ממזרח גאורגיה למערבה. ולכן הפכה סוראמי, במאה השתים עשרה, לעיר מבוצרת. החל משנות השבעים של אותה מאה ועד למאה הארבע עשרה המאוחרות, הייתה טירת סוראמי אחוזה פיאודלית, העוברת בירושה, לאריסתווים (דוכסים) של כארתלי, שבמרכז גאורגיה. דוכסים אלה קיבלו את התואר "סוראמלי" ("სურამელი", "אדון סוראמי"). לאחר מכן, ירד מעמדה של סוראמי, אבל שמרה עדיין על מעמדה כתחנה מסחרית שוקקת כמו גם המצודה שנבנתה מחדש במאות השש עשרה והשבע עשרה.
על פי ההיסטוריון הגאורגי, וחושטי, הייתה סוראמי, באמצע מאה השמונה עשרה, מקום מושבם של 200 משפחות של גאורגים, ארמנים ויהודים. בשנות הארבעים של אותה מאה, שימשה סוראמי כמקום מושבו ובסיסו של הנסיך גיווי אמילאחוורי במרידתו כנגד תאימורז השני (თეიმურაზ II) (1732-1744), מלך ממלכת קאחתי והפרסים בראשות נאדר שאח (نادر شاه افشار), שהיו בתקופה של התעוררות מסוימת באותו זמן. לאחר כניעתו של הנסיך, בשנת 1745, נהרסה הטירה, ושוחזרה מחדש ושימשה חיילים רוסים-גאורגיים במבצע האנטי-עות'מאנית במהלך מלחמת רוסיה-טורקיה, 1774-1768. לאחר סיפוח כארתלי-קאחתי בידי האימפריה הרוסית, בשנת 1801, איכסנה סוראמי תחנה צבאית ומאוחר יותר התפרסמה כמקום נופש באקלים הררי. בשנת 1926 הוכרזה על ידי שלטונות הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז כישוב עירוני.
אתרים
סוראמי צמודה לפארק הלאומי בורג'ומי-חרגאולי, וידועה במגוון תוואיי נוף ושפע של מונומנטים היסטוריים. בעיר עצמה נמצאים קומפלקס כנסיית הבתולה הקדושה שנבנתה במאה השש עשרה והשבע עשרה, וכן כנסיית גיאורגי ה"קדוש" מהמאות השבע עשרה - תשע עשרה וכנסיית ק'ווירצחובלי שנבנתה בשנת 1998.
התאריך המדויק בו נבנתה טירת סוראמי נותר מעורפל. ייתכן כי המבנה הראשון נבנה במאה השתים עשרה, אבל נבנה מחדש מספר פעמים מאז. האגדה המקומית הקשורה לטירה מובאת ביצירתו של הסופר הגאורגי הקלאסי, דניאל צ'קונקדזה (1830-1860), מצודת סוראמי, והתפרסמה מאוחר יותר בסירטו של הבמאי הארמני, סרגיי פרג'אנוב בסירטו המעוטר פרסים האגדה על מצודת סוראמי משנות השמונים.
מוזאון לסיה אוקראינקה מוקדש לזכרה של המשוררת האוקראינית המפורסמת, לסיה אוקראינקה (Лариса Петрівна Косач-Квітка) (1873-1913), שחודשי חייה האחרונים עברו בסוראמי. המוזאון ממוקם בבית בו נפטרה המשוררת.
יהודי סוראמי
- ערך מורחב – יהדות סוראמי
תעודות משפטיות מסוף המאה השמונה עשרה, עוסקות בבני משפחת מנאשראשווילי, שהגיעו לסוראמי, לאחר שעברו מסכת קשה של מעשי אכזריות ונמלטו מאדונם הקודם, והפכו לצמיתים של מנזר סווטיצחובלי במצחתה. לאחר שנים תבע אדונם לשעבר מסוראמי שיחזרו לבעלותו, והמשפחה ניהלה מאבק ממושך על רצונה וזכותה להישאר בחסות המנזר[2].
ביוני 1850, נרשמה בסוראמי, עלילת הדם הראשונה בגאורגיה (למעשה הראשונה באימפריה הרוסית), כאשר נעלם ילד נוצרי קטן, בן לזוג מהעיר גורי, שהתארח בבית משפחה בסוראמי. התערבותו של משה מונטיפיורי אצל הנציב הבכיר של מלכות המשנה של הקווקז, מיכאיל סיומונביץ' וורונצוב, לא עזרה והיהודים שנאשמו ברציחת הילד נשלחו לסיביר.
ברשימת בתי הכנסת שנערכה על ידי הסובייטים בשנת 1946 צויין גם בית הכנסת בסוראמי, ברחוב אינטרנציונלה 115[3], שהוקם בשנת 1915[4].
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסיית העיר לפי שנים:
2005 - 10,091 איש
2002 - 9,773 איש
1989 - 6,442 איש - ^ גרשון בן-אורן, "תולדות יהודי גאורגיה עד ימי המשטר הסובייטי", באתר הקונגרס העולמי ליהודי גרוּזיה
- ^ מרדכי אלטשולר, יהדות במכבש הסובייטי: בין דת לזהות יהודית בברית המועצות, 1941-1964, עמ' 480, מרכז זלמן לתולדות ישראל, ירושלים, מסת"ב 9789652272256
- ^ מאמרה של לילי באזובה, "בתי הכנסת והחיים סביב בית הכנסת בגאורגיה שלאחר המלחמה" (מלחמת העולם השנייה), בספרו של יעקב רואי, "יהודים והחיים היהודיים ברסיה וברוסיה הסובייטית", 1995, עמ' 300, באנגלית. המאמר עצמו בעמ' 290-300 הרשימה נערכה על ידי השלטונות הסובייטים לאחר מלחמת העולם השנייה במטרה "לעשות סדר" בכל הקבוצות הדתיות ברחבי ברית המועצות