סופרטוניקה

סופרטוניקה במוזיקה, היא המדרגה השנייה בסולם דיאטוני, כלומר, הצליל השני בסולם. בדו מז'ור הסופרטוניקה תהיה רה. לחלופין הסופרטוניקה היא הדרגה ההרמונית השנייה בסולם, כלומר האקורד המשולש שהשורש שלו הוא הצליל השני. כך בדו מז'ור הסופרטוניקה תהיה רה, פה, לה. הסופר טוניקה היא צליל לא יציב, היות שהיא לא חלק מהמשולש של הטוניקה, והיא יכולה להפתר למעלה למדיאנטה או למטה לטוניקה.

האקורד של הסופרטוניקה הוא אקורד מינורי, כשהסולם מז'ורי (בדו מז'ור, רה פה לה) או אקורד חצי מוקטן כשהסולם מינורי (בדו מינור, רה פה לה במול). בשני המקרים, בהרמוניה המסורתית נהוג להכפיל את הטרצה של האקורד (פה), וההיפוך הנפוץ שלה הוא סקסטאקורד. כמו כן, זהו אקורד שמקבל באופן נפוץ ספטימה. בשביל הסופרטוניקה הספטימה היא צליל הטוניקה, כלומר רה פה לה דו, בסולם דו מז'ור.

תפקודה ההרמוני הוא של מתח מתון. דרגת הסופרטוניקה דומה בצליליה לצלילי דרגת הסובדומיננטה (הדרגה הרביעית), והיא מהווה דרגה משנית לדרגה זו. דרגה זו מובילה לרוב אל דרגת הדומיננטה (הדרגה החמישית), בדומה לתפקיד הסובדומיננטה. אחת הסיבות לשימוש הנפוץ כל כך בסופרטוניקה היא שכדי לעבור מסובדומיננטה לדומיננטה, השורש של האקורד עולה במדרגה אחת, מ-4 ל-5. זהו מהלך חלש, גם מבחינת הולכת קולות, יש לו נטייה להיות מקבילי, וגם מבחינות אחרת. לעומת זאת, השורש של הסופרטוניקה נמצא קוורטה מתחת לשורש של הדומיננטה, כך שבמהלך 2 ל-5 יש עליה בקורטה, שזהו המהלך החזק ביותר (הוא דומה למהלך של קדנצה, מחמישית לראשונה).

יתרון נוסף, אם כי נחות בחשיבותו, הוא שהסופרטוניקה מאפשרת גיוון צבעים. הדרגה החמישית והראשונה בסולם מז'ורי, שתיהן מז'וריות, וכמוהן גם הרביעית. אך הדרגה השנייה היא דרגה מינורית, שימוש בה מוסיף עוד גוון של צבע של אקורד.

בהולכת הקולות הפשוטה ביותר, אקורד סופרטוניקה במצב סקסטאקורד נפתר לאקורד דומיננטה כך: הבס עולה 4 ל-5, השורש 2 נשאר, הקוינטה 6 עולה ל-7, וההכפלה של הטרצה נשארת ונהיית לספטימה של האקורד החדש. אולם נהוג מאד שהסופרטוניקה תופיע כקוינטסקסט אקורד בקדנצה. במקרה שכזה היא תפתר כך: הבס עולה, 4 ל-5. השורש 2 נשאר, הקוינטה 6 יורדת ונהיית הספטימה 4, והספטימה 1 יורדת ונהיית לטון המוביל 7.

בג'אז החשיבות של הסופרטוניקה גדולה במיוחד. יחידת ההגיון הבסיסית של ההרמוניה הג'אזית הפשוטה היא מה שנקרא 2 - 5 - 1. סופרטוניקה, דומיננטה וטוניקה. כך בג'אז יש עמודי תווך של הרמוניה חשובה, והמעבר מאחד לשני באופן רגיל מתקיים כטוניסיזציה, כלומר עם ה2 - 5 - 1. כלומר במקום לעבור מראשונה לשישית, יהיה קודם הסופרטוניקה של השישית, אז הדומיננטה של השישית, ורק אז השישית. פעמים רבות יופיע רק ה 2 - 5 ויורגש המעבר לסולם החדש, אבל אז החמישית תהפוך למינורית, ותהיה כעת הסופרטוניקה למהלך 2- 5 - 1 חדש. למשל בסטנדרט סטלה באור הירח, שכתוב בסי במול מז'ור, ההרמוניה מתחילה ממי חצי מוקטן, ואז לה דומיינטי (כלומר, 2 - 5 של רה מינור, הדרגה השלישית בסולם) אבל במקום להפתר לרה, מגיע דו מינור, הוא הסופרטוניקה של הסולם הראשי, אחריו פה דומיננט, הדומיננטה של הסולם הראשי. אז במקום להפתר לסי במול, מופיע האקורד פה מינור, שהופך את פה לסופרטוניקה, ואחריו באמת מופיע סי במול דומיננט, שהוא הדומיננטה של הרביעית, שמגיעה מיד - מי במול מז'ור. כלומר כל המהלך הזה, היה הרחבה גדולה של הרביעית, בעזרת מהלכי 2 - 5 - 1.