סופי צ'רניאק

סופי צ'רניאק (6 באוקטובר 1889, י"א בתשרי תר"ן, מיינץ, גרמניה – 11 באוקטובר 1978, י' בתשרי תשל"ט, תל אביב, ישראל), הייתה עסקנית ציבורית וחברת אמ"ן ארגון נשים מזרחי בא"י, תל אביב, ממייסדי בית היתומים "אורה" (1938) בשכונת זיכרון מאיר, בני ברק, ממייסדי "אחוזת שרה(הקישור אינו פעיל)" בבני ברק (25 בדצמבר 1957, ח' חנוכה, התשי"ח - ), חברת הנהלת "אמונה" עד 1971. נכדתו של ד"ר רב מאיר להמן.

ביוגרפיה

סופי צ'רניאק נולדה ב - 6 באוקטובר 1889, בעיר מיינץ שבגרמניה בבית אורתודוקסי. אביה, אשר אוסקר להמן, היה עורך העיתון השבועי "דר איזראליט", שנוסד על ידי אביו, מאיר להמן ב- 1860. מאיר להמן, סבה של סופי צ'רניאק, למד באוניברסיטה של ברלין, שם הוענק לו תואר דוקטור לפילוסופיה. הוא למד תורה בפראג ושימש ראש הקהילה האורתודוקסית של מיינץ. מאיר להמן ייסד את כתב העת "דר איזראליט", כתב את פירוש "מאיר נתיב" למסכת אבות ולהגדה של פסח והיה סופר פורה. אביה, אשר להמן, עודד אותה לרכוש השכלה גבוהה והיא למדה ספרנות באוניברסיטה של מיינץ.

בשנת 1913, סופי נישאה לבעלה, שלמה זלקינד (סלי) צ'רניאק ועברה לגור בעירו, סמונלנסק שברוסיה. שם נולדו ארבעת ילדיהם. עם עליית המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות לשלטון ב-7 בנובמבר 1917 ברחו בני המשפחה לגרמניה והתיישבו במיינץ. בשנת 1933 עם עליית המפלגה הנציונל-סוציאליסטית לשלטון בגרמניה, המשפחה עלתה לארץ ישראל. הבן הבכור, גרשון צ'רניאק, נותר זמן מה במיינץ שם סיים את חוק לימודיו בבית הספר התיכון. המשפחה התיישבה בעיר תל אביב. אבי המשפחה, סאלי צ'רניאק (17 במאי 1875- 2 במאי 1946), היה סוחר עצים אמיד ברוסיה ובהגיעו לארץ ישראל התקשה למצוא פרנסה. לימים הקימה המשפחה בית עסק לייצור אבקת אפיה, סוכר וניל ואורז טחון.

פעילות ציבורית

סופי הצטרפה לקבוצת נשים יוצאות גרמניה, וברַאשותה של אניטה מילר-כהן, הן מיסדו את הסתדרות נשי מזרחי. בתל אביב. ארגון מקומי זה שם לו למטרה לטפל בעולים ובילדיהם, לוודא שיש להם מה לאכול ובעיקר להנחיל להם מורשת יהודית, חינוך ממלכתי-דתי ומקצוע. כמתנדבת בארגון סופי עבדה שכם אחד עם אנשי המזרחי במטרה לפעול למימוש "הרעיון המזרחי". סופי הייתה חדורת תחושת שליחות מאז צעירותה, בעיקר הודות לחינוך הציוני שקיבלה מהוריה והורי הוריה במיינץ שבגרמניה. לפיכך היה זה אך טבעי שסופי תמשיך להתנדב ולפעול בזירה הציבורית במטרה לסייע לפליטים ואחר כך ל"שארית הפליטה". הסניף המקומי בתל אביב היה פעיל מאז שלהי מלחמת העולם הראשונה. מטרת העל של קבוצת הנשים יוצאות גרמניה נותרה בעינה: הגשמת "הרעיון המזרחי".

מאוחר יותר, בשנת 1934, עלתה לארץ טובה סנהדראי. יחד עם מרים אליאש, אף היא פעילה פעילה ציונית-דתית, וחברות נוספות, הן הגיעו למסקנה כי כדי לחזק את מעמדן ולתרום לבניין הארץ עליהן להתארגן. וכך נרתמו לייסוד ארגון הפועלות הארצי של הפועל המזרחי בשנת תש"ך (1960) חתמו שני הארגונים - "ארגון הפועלות של הפועל המזרחי" (הפוהמ"ז) ו"מרכז ארגוני נשים מזרחי" (אמן) - על הסכם מיזוג. לפי ההסכם נבחרה הנהלת התנועה המאוחדת, תנועת האשה הדתית לאומית (תאד"ל) - תנועה שנוסדה עוד ב-18.10.1959. הוסכם שהנשיאה תהיה הרבנית שרה הרצוג, המרכזת תהיה הרבנית טובה סנהדראי, סגנית המרכזת והגזברית תהיה חנה לנצקורן, מחלקת תרבות ואיוש תנוהל על ידי מרים אליאש. המוסדות וההכשרה המקצועית הופקדו בידי לאה תירוש וסופי צ'רניאק. בשנת 1977 שונה שם התנועה ל"אמונה-תאד"ל" (להלן, אמונה).

המצב הביטחוני והכלכלי הקשה ביישוב וזרם העולים שהלך וגבר הצריכו תנופה ופיתוח מואצים. היה ברור למתנדבות שחיוני בשלב זה להקים מרכז ארצי שיכוון את פעילות הנשים וישמש כבא כוחן כלפי המוסדות המרכזיים של המזרחי בעולם והמוסדות הלאומיים. ב-1940 הוקם "ארגון נשי מזרחי בארץ ישראל. בראש הארגון עמדה הרבנית שרה הרצוג. הסתדרויות נשי מזרחי בארץ התאחדו בו תוך יצירת קשר רציף עם נשי מזרחי בחו"ל, חיזוק הקשר עם מוסדות תנועת המזרחי ועזרה במפעליה.

החברות הוותיקות והקבועות ב"אֹמ"ן" בשנות ה-40 היו ממוצא גרמני-אשכנזי. בד בבד עם "אֹמ"ן" המשיכו הסניפים המקומיים לפעול כסדרם. אחת לשנה התאספו נשי מזרחי מרחבי הארץ לכינוס ארצי שבו קיבלו החלטות לעתיד. באוגוסט 1948, עשור אחד לאחר הקמת בית הילדים "אורה" (1938) בשכונת זיכרון מאיר שבבני ברק ועשור לפני הקמת בית הילדים "אחוזת שרה" (1957) בבני ברק, היו 15,000 אלף חברות ב"אֹמֵ"ן".

סופי צ'רניאק הייתה פעילה בהסתדרות נשי מזרחי בתל אביב, ואחר כך הייתה חברה בהנהלת ארגון "אמונה".

עד תקופת השואה וקליטת שארית הפליטה, היו נשי מזרחי עסוקות בעיקר בקידום יעדי החינוך והקניית ערכי מורשת ומקצוע לעולים. שאיפתן לגדל דור שיבטיח את קיום המדינה לפי מסורת ישראל קיבלה ביטוי בשטח. החל מילדים בגיל הרך, שחונכו ברוח ערכי התנועה וכלה בבוגרים – תוכניות החינוך המוקפדות הקדישו תשומת לב רבה להקניית ערכי המזרחי. ארגון הנשים סייע גם לילדים ולאימהות שבמצוקה. לשם כך פתח הארגון גני ילדים ומעונות יום, מטבחים בבתי ספר, מועדונים לשעות אחת הצהריים וקייטנות. ביוזמת נשי מזרחי מאמריקה הוקמו ב 1933בתי צעירות מזרחי בירושלים ו ב 1939 בתל אביב. המטרה שלהם הייתה: הקניית חינוך מקצועי ויצירת מרכז חינוכי-רוחני לבנות.

הקמת בתי יתומים - "אורה" ו"אחוזת שרה"

בית הילדים "אורה" בזיכרון מאיר, בני ברק

במהלך מלחמת העולם השנייה עלו לישראל במסגרת עליית הנוער צעירים רבים. הסיוע לילדי עליית הנוער היה חשוב במיוחד מאז עליית היטלר לשלטון ב-1933. היישוב לא היה ערוך לקליטתם. משנת 1934 עלו לארץ צעירים יהודים מגרמניה, ללא הוריהם, על פי רעיון שיזמה רחה פראייר בעידוד אנצו סירני. לצורך קליטתם הוקמה מסגרת מיוחדת בסוכנות בשם "עליית הנוער" בראשותה של הנרייטה סאלד. היו ביניהם צעירים בעלי רקע דתי והציונות הדתית ביקשה לפרוס עליהם את חסותה.

עליית הנוער הפכה למפעל הצלת ילדים פליטים. בחורף 1943 הגיעו לארץ למעלה מ-700 ילדים יתומים מפולין שנמלטו עם שרידי הצבא הפולני דרך ברית המועצות ולאחר שלוש שנות נדודים התרכזו בסביבות טהראן והועלו לישראל. חלק גדול מ"ילדי טהראן" - קבוצה של 278 ילדים - נקלטו במוסדות המזרחי, ביניהם, בית הילדים "אורה" בזיכרון מאיר, שנוסד על ידי נשי המזרחי בתל אביב. בגיליון חגיגי של עיריית בני ברק, שראה אור ביולי 1955 לרגל חגיגות שלושים שנה לעיר, הופיעה הכתבה הבאה אודות בית הילדים אורה:

"המוסד נוסד סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה לצורך קליטתן של נערות מגרמניה ואוסטריה במסגרת עליית הנוער. באביב שנת 1943, נקלטו במוסד שלושים ילדים וילדות מעולי טהראן, במקום הנערות שעברו למקום אחר. חברת ילדי טהראן הטביעה את חותמה על המוסד וקבעה את תוכניתה החינוכית. התוכנית מבוססת על: לימודים, עבודה ונופש. הפעולות בשלושת השטחים האלה משתלבים ומטרתם – חנוך האדם והאזרח הישראלי הדתי. חניכי המוסד מבקרים בבית הספר הממלכתי-דתי בבני ברק, אשר חלקו גדול בקליטה הרוחנית של העולים הצעירים. גיל החניכים הוא מ-6 עד 14. מגמת המוסד לתת לחניכות הרגשת בית ולהאריך את תקופת חינוכם של הילדים במוסד לשם ביצור התפתחותם. הטיפול הוא אינדיבידואלי. למתקשים בלימודים מוגשת עזרה מיוחדת. במשך הזמן נקלטו למוסד ילדים מארצות ומעליות שונות וכיום נמצאים במקום ילדים מ-16 ארצות. בשבתות ובחגים מכינים הילדים בכוחותיהם הם מסיבות. במרוצת השנים גדל מספר הילדים וכיום הוא מגיע לכדי 60. קשיי השיכון המעכבים את התפתחות המוסד הביאו להקמת הבניין החדש, ההולך ונשלם בסביבת שיכון ה' ואשר ייקרא אחוזת שרה. בשלב הראשון תגמר בנינם של 16 חדרי מגורים עם הנוחיות. הבניה מבוססת על רעיון הריכוז וההפרדה. כל 4 חדרים מהווים יחידה עם מועדון ונוחיות. השטח יאפשר גם טפוח חינוך חקלאי. מלבד למוד המקצועות כמו נגרות, תפירה, וכו'. הבניה חדישה ביותר. השנוי בין הבניין הישן והחדש גדול."

בית הילדים "אורה" לווה על ידי סופי צ'רניאק וחברותיה התל אביביות מאז הקמתו ב 1938. הן סייעו, ייעצו ותמכו רגשית במדריכים ובילדים הקטנים.

בית הילדים "אחוזת שרה", בני ברק

מוסד נוסף שהוקם אחריו - אחוזת שרה(הקישור אינו פעיל) - הוא המשך של "אורה". בעיתון "הצופה" פורסמה ידיעה קצרה מיד לאחר חנוכת הבית של המוסד (27.12.1957). "אמ"ן – ארגון נשי מזרחי בישראל ונשי מזרחי דרום אפריקה הם שני הגורמים אשר יזמו והקימו את "אחוזת שרה" המהווה חוליה חשובה בשרשרת מוסדות עליית הנוער בישראל. אחוזת שרה היא למעשה המשך ל"בית אורה" אשר נוסד על ידי נשי המזרחי בתל אביב בימי רדיפות הנאצים לקליטת ראשוני הקרבנות הצעירים שהגיעו ארצה עם הוריהם בדרך בלתי לגאלית ונשארו במוסד זה עד אשר ההורים התבססו כלכלית. יחד עם עליית מספר הצעירים שהגיעו ארצה בשנים האחרונות גדל גם הצורך בקליטתם. בית אורה שוב אינו מסוגל לספק את הדרישות ומן ההכרח היה להקים מוסד ילדים גדול בהרבה. ארגון נשי המזרחי דרום אפריקה אימץ את הרעיון הזה והתחייב לגייס את הכספים הדרושים לשם הקמת מוסד מודרני, לחינוך דתי של נוער עולה. קרן הקיימת נענתה לפניית הארגון והעמידה לרשותו שטח של 9 דונם בבני ברק. שתי קבוצות נשי מזרחי תל אביב ודרום אפריקה פעלו למטרת הקמת המוסד. בראש הפעילות בחו"ל עמדו יו"ר נשי מזרחי דרום אפריקה, הרבנית ח. קוסובסקי ושתי סגניות, הרבנית נ. רבינוביץ' והגב' ל. רוה. יזמתן ונאמנותן להחדרת החינוך הדתי בארץ הן אשר צרפו אבן לאבן, הן לא חסו על מאמציהן וזמנן וסיירו בכל קהילות דרום אפריקה על מנת לשתפן במפעל זה. לימינן עמדה כאן קבוצת נשי מזרחי אמ"ן אשר במסירותה והתמדתה השלימה את מאמציהן. בראש קבוצה זאת עומדת יו"ר בניין אחוזת שרה. המוסד הוקם בלי כל עזרה ממשלתית או עירונית, אך בשלב האחרון נתקבל סכום מכובד מעזבונם של הנדבנים הייעודים, דב באדיש ורחל ירוזלימסקי, המיועד לקבלת ילדים ללא הורים. המוסד תוכנן על ידי האדריכל אבני לפי השיטות המודרניות ביותר. הוא כולל 32 חדרי שינה 8 חדרי מגורים, בית כנסת, חדר אוכל מרווח ומטבח עם ציוד מודרני. בזמן הקרוב ביותר יוקמו בתי מלאכה לנגרות ומסגרות. השטח סביב הבית מחולק לגינת נוי, מגרשי ספורט ומשחק וגינת ירקות בה יחנכו את הילדים לחקלאות. אחוזת שרה מיועדת ל 126 ילדים מגיל הגן עד גמר בית הספר. הם יקבלו בין כתליה חינוך דתי מסורתי וגם הכנה למקצוע.  הילדים שמוצאם מ-20 ארצות שונות מבקרים בבתי הספר בבני ברק, והמוכשרים מביניהם יישלחו לבתי ספר תיכוניים על חשבון נשי המזרחי. חלק מהילדים מוחזק על ידי עליית הנוער. המטרה החינוכית היא ליצור אווירה משפחתית לילדים בלי הורים או אלה הנמצאים רחוקים מבית הוריהם. לשם כך נוצרו בין הילדים משפחות-משפחות והניסיון עד כה מוכיח כי נבחרה הדרך הנכונה וכי צוות המדריכים מצליח ביצירת אווירה משפחתית טובה באחוזת שרה ממנה יצאו אזרחים נאמנים לתורה ולעם".

גולת הכותרת של פועלה של סופי צ'רניאק וחברותיה הוותיקות הייתה הקמת והפעלת בית הילדים "אחוזת שרה". תכתובת שנמצאה בגנזך של מוסד הרב קוק מתאר את מעורבותה של סופי צ'רניאק באיוש בית הילדים "אחוזת שרה", עוד בטרם החל לקלוט ילדים. צ'רניאק שלחה מכתב למר ברנשטיין, המרכז העולמי של המזרחי (הוועדה לעליית הנוער הדתי). "בקשר לפגישתי עם מר ברנשטיין מיום 24.12.55 הנני להודיע לכם כדלקמן: אנו מוכנות לקבל ילדים מעלית הנוער הדתי למוסד אחוזת שרה, שכונה ה' בני ברק לפי התנאים המוצעים לנו: אנו נקבל 20 ילד תמורת עזרתכם בהשלמת יחידה אחת בת 4 חדרים, אולם 1 ונוחיות. המצב הנוכחי של הבניין מחייב אותנו לדחות את קבלת הילדים לזמן מה, אנו עומדות להשלים את הקמת המטבח וחדר האוכל בעתיד הקרוב ביותר ואז נשמח לקלוט את הילדים לפי המדובר".

כאז גם כיום, מקבלים הילדים חינוך דתי מסורתי בין כותלי המוסד וגם הכנה למקצוע.  המטרה החינוכית של "אחוזת שרה" הייתה במקור, ליצור אווירה משפחתית לילדים בלי הורים או אלה הנמצאים רחוקים מבית הוריהם. לשם כך נוצרו בין הילדים משפחות-משפחות והניסיון הראה כי נבחרה הדרך הנכונה וכי צוות המדריכים הצליח ביצירת אווירה משפחתית טובה ב"אחוזת שרה".

טקס חנוכת "אחוזת שרה" התקיים ב-25 בדצמבר 1957 – ח' חנוכה, תשי"ח. נכחו בו נציגות נשי מזרחי דרום אפריקה ונשי מזרחי ישראל. בין הנוכחות היו בתה של הרבנית קוסובסקי מדרום אפריקה, גב' קוסובסקי מדרום אפריקה (יו"ר נשי מזרחי דרום אפריקה), גב' רבינוביץ' וגב' מילנר מדרום אפריקה, גב' הירשוביץ, גב' חנה ריינהולד(הקישור אינו פעיל) וגב' קוסובסקי-שחור מישראל, גב' רחל ינאית בן-צבי (אשת נשיא המדינה), גב' סופי צ'רניאק (יו"ר הנציגות מישראל). זמן מה לאחר חנוכת "אחוזת שרה" הוזמנו כל הפעילות שנכחו בטקס, לקבלת פנים חגיגית אצל גב' רחל ינאית בן-צבי.  לדברי הנוכחים בטקס, הנטל הכלכלי לקיום המוסד היה כבד ביותר. לפי חישובים דאז, על מנת לקיים ילד במוסד זה נחוץ היה לשלם סכום של 10 לי"ש לפחות כל חודש!!!

בית אחוזת שרה החל לקלוט פליטים כבר ב-1956. הוסכם שבשלב הראשון המוסד יקבל 20 ילדים בתמורה לכך שהמרכז העולמי יעזור בהשלמת יחידה אחת בת 4 חדרים, אולם 1 ונוחיות. שכן, סופי צ'רניאק בתיאום עם מר ברנשטיין, מהוועדה לעלית הנוער הדתי במרכז העולמי של המזרחי, קבעה ש"המצב הנוכחי של הבניין מחייב אותנו לדחות את קבלת הילדים לזמן מה, עד שנשלים את הקמת המטבח וחדר האוכל ואז נשמח לקלוט את הילדים לפי המדובר". בראיון פרטי עם מנהלה הראשון של אחוזת שרה, בינם וז'ונסקי (אפריל, 2012), הוא סיפר שסופי ידעה להעניק יחס חם לכולם, החל ממנהל המוסד וכלה באחרון הילדים. בכל ביקוריה במקום היא התקבלה בקריאות צהלה של ילדי המוסד שרצו לקראתה ברגע שראו אותה יוצאת מהמונית.

בינם הוסיף וציין שסופי הייתה מעורה בארגון ובחינוך שניתן לילדי "אחוזת שרה" והגנה על זכויות הילדים מול השלטון המקומי. כמו כן, היא עניינה גורמים בחו"ל בעלי רצון לתרום לבית הילדים ובראש דאגתה הציבה השגת מימון להמשך הפרויקט. זאת עשתה עד תחילת שנות ה-70, כחברת הנהלת "אמונה" וכאחראית מטעמה על המוסדות וההכשרה המקצועית משנת 1960, וכן בוועידת "אמונה" 1971 בה השתתפה לצדן של הרבנית שרה הרצוג והרבנית טובה סנהדראי.

לימים, ועדת קליטת עליית הנוער במוסדות אף ציינה ש"אחוזת שרה" היה מפעל של קומץ נשים, שבסיוע תרומות ושיתוף פעולה עם נשי המזרחי, דרום אפריקה, הפך לאחד הטובים בארץ.

קליטת עליית הנוער במוסדות הייתה מפעלן של הנשים. המזרחי, למרות  הכרתו בחשיבות המפעל, לא תמך בו כלכלית. הנשים היו גאות על כי בהפעלת מוסדות לקליטת עליית הנוער הוכיחו את כישוריהן בניהול המוסדות 'הנחשבים על ידי הוועדה לעליית הנוער הטובים בארץ'.

משנתה החינוכית

סופי צ'רניאק וחברותיה היו למודות ניסיון בקליטת נערות וילדים בגיל הרך וחינוכם. בין פעילויותיהן נכללו, ראשית, הקמת בית ספר דתי לבנים בצפון תל אביב - "בזל" - ובית ספר דתי לבנות, בהנהלתה של הגב' שרשבסקי. שנית, הן פעלו למען פתיחת גן ילדים ומעון יום ברחוב רופין בתל אביב ומטבח לעולים חדשים ברחוב פרישמן. בתי הספר החלו להתאכלס בתלמידים שרובם ממשפחות דתיות. בחירת המורים והמחנכים וצוות המדריכים והעובדים היו בין המטלות שלקחו על עצמן החברות מהגרעין הוותיק של הסתדרות נשי מזרחי התל אביבי. המסמכים מראים שחברות הארגון מהגרעין הוותיק של תל אביב יחסו חשיבות לפעילות ספורטיבית של התלמידים ודאגו לפיכך לשבץ בתוכנית הלימודים השבועית חצי יום חופשי שבו יוכלו התלמידים להשתתף בפעילויות ספורט בהנחייתו ובחסותו של ד"ר ברט.

כמו כן, פעלו החברות להקמת מקלט לילה לצעירות, בתקופה שבה הגיעו לישראל ראשוני המעפילים והיה מחסור בעבודה. הצעירות פנו למחלקה לעזרה סוציאלית של עיריית תל אביב, כדי שזו תעמיד לרשותן דירה לצורך זה. האחריות על פרויקט זה הוטלה על נשי מזרחי התל אביביות הוותיקות והודות להן עמד המעון על רגליו. המעון הוקם ברחוב סירקין. הוא אפשר לשכן עשרים ושתים צעירות. התקבלו אליו בעיקר מחוסרות בית. בשבתות ובמועדים השתדלו המתנדבות ובהן סופי, להחדיר בדיירות המעון את רוח היהדות. בנוסף, הוקמו מחסן בגדים לנצרכים ומתפרות שסיפקו עבודה לנערות והופעלו תחת פיקוחן של נשים אלו.

לקריאה נוספת

• לילך רוזנברג-פרידמן, (2005-תשס"ה). מהפכניות בעל-כורחן - נשים ומגדר בציונות הדתית בתקופת היישוב. ירושלים: יד בן-צבי.
• לילך רוזנברג-פרידמן, (עורכת) (2006-תשז"ו).מאמונה למעשה: שבעים שנה לתנועת אמונה. ירושלים: כתר.
• גוטקינד-גולן, נעמי (1991) מרים אליאש: דרך אמונה בחרתי. הוצאת מורשת.
• כהן, יונה (תשל"ג). פרקים בתולדות התנועה הדתית-לאומית.
• ארכיון הציונות הדתית - יחידת אמונה. הוצאת אוניברסיטת בר-אילן.
• מוסד הרב קוק - הגנזך. ירושלים.

• S.A. Jewish Observer - Rosh Hashana 5719 - September 1958, p. 47

קישורים חיצוניים

• לילך רוזנברג-פרידמן, "שמרנות פורצת דרך: לדמותן של מנהיגות ציונות-דתיות בתקופת היישוב". עיונים בתקומת ישראל (סדרת נושא) מגדר בישראל (עמ' 409–438).

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31913513סופי צ'רניאק