ארגון הפועלות של הפועל המזרחי
ארגון הפועלות של הפועל המזרחי הוקם בשנת 1935 כדי להוות מסגרת לנשים בתוך תנועת הפועל המזרחי. בשנת 1959, לאחר האיחוד בין המזרחי והפועל המזרחי להקמת המפד"ל, התאחד ארגון הפועלות עם ארגון אומן של נשי המזרחי, להקמת תנועת האשה הדתית לאומית, שלימים נקראה אמונה.
הקמת הארגון
עד הקמת ארגון הפועלות, השתלבו נשים בתנועת הפועל המזרחי, אולם בגלל מיעוט המשאבים של הפועל המזרחי, שהופנה ראשית כל לגברים, מצב הפועלות היה יותר קשה והן נאלצו לעבוד בעיקר בעבודות משק בית. בשנת 1934 שלח משה שפירא את רחל ברקמן להקים מועצת פועלות לסניף תל אביב של הפועל המזרחי. בין החברות שהצטרפו למועצה היו טובה סנהדראי ומרים אליאש. הן הפעילו מזכירה שהתחילה לטפל בחלוצות דתיות רווקות שהגיעו לתל אביב. כן החלו לארגן כינוס ארצי של חברות הפועל המזרחי. ב-5 בינואר 1935 קיימו כינוס יסוד של ארגון הפועלות של הפועל המזרחי, בו נבחרה הנהלה הארצית שכללה את מרים אליאש, רחל ברקמן וטובה סנהדראי[1].
לאחר הקמת המדינה
בשנת 1949 קיים הארגון את ועידתו הראשונה. בוועידה השתתפו 149 צירות, 105 שנבחרו לקראת הועידה, 10 חברות המזכירות ו-34 חברות המועצה הארצית[2]. כבר בוועידה הראשונה עלה הרעיון של איחוד עם נשות המזרחי, אולם אז הרעיון נשלל על ידי הרוב[3]. הועידה קיבלה את הצעת המזכירות השוללת גיוס נשים לצה"ל אך תומכת בשירות לאומי חובה ושוללת הבדלה בין הבת הדתית לבת החילונית[4].
אופי הארגון
הארגון היה חלוצי-סוציאליסטי, דבר שעורר לעיתים חילוקי דעות עם ארגון הנשים הדתיות "נשי מזרחי באמריקה" (לימים נשי אמי"ת), שהיה ארגון נשים בורגני ופילנתרופי במהותו[5].
בכינוסן הראשון בשנת 1935 נקבע מנגנון הפעולה של הארגון שכלל מועצה ארצית, מזכירות וסניפים מקומיים ברחבי ארץ ישראל שנציגותיהם נפגשו באספות כלליות. בנוסף נקבעה גם מטרת הארגון: "לשפר את מצב הפועלת הדתית מבחינה חומרית ורוחנית ולאפשר את שילובה בתנועת 'הפועל המזרחי'"[6]. החברות החלו דרכן ללא משאבים חומריים וללא ניסיון בעבודה ארגונית. הן הקפידו על שותפות מלאה של הפועלות בתנועה הכללית של הפועל המזרחי, וניתובן לתפקידים נשיים מסורתיים בה, כדוגמת מעשי חסד וחינוך, לצד שותפות נשית פעילה במשימות הלאומיות[7]. בניגוד לארגון נשי מזרחי הארצי, שפנה לכלל הציבור הדתי, ארגון הפועלות של הפועל המזרחי היה ארגון סקטוריאלי שקלט אליו חברות שתמכו בתפיסותיו הסוציאליסטיות, במעמד הפועלים ובעבודה חלוצית. בתחילה מנה הארגון כ-800 חברות, ובשנת 1948 היו חברות בו כ-6,000 נשים. מנהיגות הארגון היו מהפכניות, במובן זה שנקטו יוזמה ופעלו בתחומים שנחשבו לעד כה לתחומים שהיו שייכים לגברים. הן עסקו בפעילות ציבורית תוך שהן שומרות על אורח חיים דתי. התנהגות זו הייתה חדשנית במגזר הדתי בכלל, ובקרב נשים דתיות בפרט[6]. טובה סנהדראי, שעמדה בראש 'ארגון הפועלות', סיפרה: "לא קיבלו אותנו כתנועת נשים בלבד, אלא כתנועה לוחמת, בעלת עקרונות. עשינו הכול כדי שהתנועה החדשה תהיה פועלת, מגשימת הרעיון הציוני ועומדת על זכויות אשה ככלל וזכויות האשה הדתית בפרט. לחמנו לא רק לשחרור האשה הדתית אלא גם נגד הדעות הקדומות על מקומה של האשה הדתית במטבח או בפעולות צדקה..."[8].
ארגון הפועלות נתמך מבחינה כלכלית לחלוטין על ידי תנועת הפועל המזרחי, ובמובן זה היה כפוף לו, אולם הוא הוביל קו רעיוני חדש ועצמאי, וביטא בזה את עצמאותו[9].
לקראת הבחירות לכנסת הראשונה, החליטה קבוצה של חברות שעמדו בראש הארגון להריץ את רשימת הפועלת והאשה הדתית בנפרד מהחזית הדתית המאוחדת, בגלל שכחלק מהאיחוד הוסכם שלא תהיינה נשים ברשימה של החזית[10].
תחום הפעילות העיקרי של הארגון היה סיוע לחלוצות לעלות לארץ ישראל ודאגה לקליטתן בה, באמצעות הקמת בתי חלוצות, סידור עבודה, קורסים להכשרה מקצועית ופיתוח פעילות תרבותית. כמו כן, נשות הארגון פעלו בשיתוף עם נשות מזרחי בעשייה ציבורית בתחומי סעד, סיוע לנזקקים ועולים ועוד[11][12].
בתי חלוצות
בית חלוצות ראשון, בית צעירות מזרחי בתל אביב, נחנך בשנת 1938. אולם במהלך מלחמת העולם השנייה העלייה הייתה מצומצמת, ורוב הבניין הוסב לבית ספר מקצועי[13].
לאחר מלחמת העולם השנייה הוקם בית חלוצות ראשון של הפועל המזרחי בפתח תקווה. באוגוסט 1947 הונח אבן פינה לבית חלוצות שני, בחיפה[14]. ב-1 במאי 1948 הונח אבן פינה לבית חלוצות בבני ברק[15][16]. עד 1949 הארגון הקים שישה בתי חלוצות[17]. אלו כללו בתי חלוצות ברמת גן, בחיפה, ביפו, ובירושלים[18].
בשנת 1951 הונח בתל אביב אבן פינה לבית החלוצות השמיני בסיוע כספי של נשי מזרחי מקנדה[19].
חינוך
כבר בשנת 1935 הקימו נשות הארגון גן ילדים ראשון. מעון ראשון הוקם בשנת תש"א ומוסד סגור ראשון הוקם בשנת תש"ג[20]. המוסדות הוקמו בחלקן בשיתוף פעולה עם נשות המזרחי[21].
בשנת 1945 הפעילו כ-100 עובדות הארגון 27 מוסדות חינוך לילדים בגילאי 1–6 בהם שהו כ-1000 ילדים[22]. לצורך אחזקת המוסדות קיים הארגון מגבית תחת הכותרת "למען ילדינו"[20], ששימש אז מגביות שונות למטרות דומות. בשנת 1948 הגיעה מספר הילדים במוסדות לכ-1200[23].
הארגון עודד את חברותיו להכשיר עצמן להיות גננות[24] ועובדות סוציאליות[22].
הערות שוליים
- ^ נעמי גוטקינד גולן, מרים אליאש - דרך אמונה בחרתי, הוצאת מורשת, תשנ"א, עמ' 44-47
- ^ תוצאות הבחירות לועידת הפועלות של הפועל המזרחי, הצופה, 12 באוגוסט 1949
- ^ ועידת הפועלות דנה על מעמד, הצופה, 8 בספטמבר 1949
- ^ מועצת הפועלות של הפוהמ"ז, דבר, 5 בספטמבר 1949
החלטת ועידת הפועלות בשאלת הגיוס, הצופה, 11 בספטמבר 1949 - ^ לילך רוזנברג-פרידמן, נשים בציונות הדתית בתקופת היישוב, עמ' 3.
- ^ 6.0 6.1 לילך רוזנברג-פרידמן, נשים בציונות הדתית בתקופת היישוב, עמ' 8.
- ^ לילך רוזנברג-פרידמן, נשים בציונות הדתית בתקופת היישוב, עמ' 7–8, 12.
- ^ מייזליש, באמונה בחרתי, עמ' 16.
- ^ לילך רוזנברג-פרידמן, נשים בציונות הדתית בתקופת היישוב, עמ' 10-11.
- ^ רשימת הפועלת והאשה הדתית, מעריב, 3 בינואר 1949
- ^ לילך רוזנברג-פרידמן, נשים בציונות הדתית בתקופת היישוב, עמ' 12.
- ^ אסיפת נשים "תורה ועבודה" בכפר סבא, הצופה, 20 באוגוסט 1940.
- ^ טובה סנהדראי, מעללי הפועלת הדתית, הצופה, 2 בדצמבר 1945
- ^ א. בר אוריין, בית החלוצה הדתית, הצופה, 10 באוגוסט 1947
- ^ נורתה אבן הפינה לבית החלוצות הפועל המזרחי בבני ברק, הצופה, 2 במאי 1948
בית לחלוצות דתיות, הצופה, 9 ביוני 1948 - ^ מפעלי ארגון הפועלות של הפועל המזרחי, הצופה, 9 בינואר 1948
- ^ נפתחה הועידה הראשונה של ארגון הפועלות, הצופה, 6 בספטמבר 1949
- ^ מפעולותיו של ארגון הפועלות, הצופה, 17 באפריל 1949
- ^ נורתה אבן-פינה לבית חלוצות של פועלות הפועהמ"ז בת"א, הצופה, 27 באוגוסט 1951
- ^ 20.0 20.1 למען ילדינו, הצופה, 19 בנובמבר 1944
- ^ אברהם בר אוריין, למען ילדינו, הצופה, 28 באוקטובר 1943
- ^ 22.0 22.1 עשור לארגון הפועלות של הפועל המזרחי, דבר, 5 בפברואר 1945
- ^ הבו מוסדות לילדים, הצופה, 21 בנובמבר 1948
- ^ הכיתה המכינה לכניסה לסמינריון לגננות, הצופה, 2 בנובמבר 1944
22377498ארגון הפועלות של הפועל המזרחי