סופיה אולזקובסקה-גלזר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. סופיה גלזר (לבית אולזקובסקה) (12 באפריל 1915 – 20 בנובמבר 2007) הייתה מחנכת וחברת התנגדות פולנית במהלך מלחמת העולם השנייה, וכן עסקה בהצלת יהודים במהלך השואה.

סופיה ידועה בהצלת ציפורה זונשיין לבית ג'בלון (1915–1942). השתיים היו חברות קרובות מהגימנסיה של המלכה יאדוויגה בה למדו לפני המלחמה בעיר סידלצ'ה,[1] בתקופת הרפובליקה הפולנית השנייה.[2] ציפורה (שכונתה 'ציפה') הייתה יהודייה פולנית שנולדה למשפחה אמידה.[3] סופיה הייתה בתו של רוקח קתולי מקומי בסידלצ'ה. הן למדו יחד לבחינת הבגרות האחרונה שלהן, שלאחריה יצאו שתי הבנות לדרכן עד השואה בפולין.[4]

במהלך הפלישה הנאצית-סובייטית לפולין בספטמבר 1939 שתי הבנות היו בסידלצ'ה, מופרדות בנסיבות שאינן בשליטתן. בסוף חודש נובמבר הורה הממשל הגרמני החדש על הקמת יודנראט. בערב חג המולד הציתו הנאצים את בית הכנסת ושרפו אותו עד היסוד, כשבתוכו פליטים יהודים.[5] ציפורה ומשפחתה חויבו להיכנס לגטו הנאצי החדש שהוקם בסידלצ'הגטו שיידלצה, בסביבות אוגוסט 1941. יותר משנה לאחר מכן, היא כתבה תיאור אישי על חיסולו הרצחני של הגטו. ציפורה התאבדה בנובמבר 1942 כאשר בעלה יעקב הועלה על רכבת מוות למחנה ההשמדה טרבלינקה.[3] בתה התינוקת- רחלה, שרדה את המלחמה בטיפולם של חסידי אומות העולם פולנים מסידלצ'ה; רחלה הובלה לעיירה אחרת בקיץ 1943 על ידי אותה חברה (סופיה) שאימצה אותה באופן זמני תחת השם הנוצרי הבדוי- 'מריאנה טימינסקה' שניתן על ידי הכומר הקתולי.[4]

בשנת 1988 הוענק לסופיה גלזר אות חסידת אומות העולם בירושלים,[3] יחד עם תעודת כבוד ועם הזכות להוסיף את שמה לגן חסידי אומות העולם.

לאחר מכן, ב-10 באוקטובר 2007, במהלך טקס בתיאטרון הגדול בורשה, היא קיבלה את צלב המפקד של מסדר "פולוניה רסטיטה" מנשיא פולין לך קצ'ינסקי על מאמצי ההצלה שלה, יחד עם 52 מצילים נוספים של יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה- השואה.

ביוגרפיה

לאחר סיום התיכון נרשמה סופיה לבית הספר לכלכלה בוורשה, שם למדה על התנועה השיתופית. היא הייתה אחת הסטודנטיות שהפגינו נגד צורת ההפרדה 'הנומרוס קלאוזוס' שהונהגה על ידי ממשלת סנאצ'ה. היא המשיכה את לימודיה בשוודיה עד הפלישה לפולין, וחזרה לסידלצ'ה מיד עם תחילת המלחמה. שם יצרה קשרים עם תנועת ההתנגדות הפולנית והתחברה לפרטיזנים של "Bataliony Chłopskie".[6] בסידלצ'ה,[3] ציפורה הייתה אחת מתוך חמישה בני נוער יהודים שהיו בכיתתה של סופיה.[4] עם סיום הלימודים, נרשמה ציפורה למכון לחקלאות בוורשה. כאשר חזרה לסידלצ'ה, היא נישאה ליעקב זונשיין שעבד כסדר בבית דפוס. לאחר הפלישה לפולין ב-1939, נאלצו ציפורה ומשפחתה לעבור לגור בגטו סידלצ'ה שנוצר על ידי הרשות התעסוקתית באופן רשמי ב-2 באוגוסט 1941, ונסגר מבחוץ ב-1 באוקטובר 1941.[7] באותו יום ילדה ציפורה את בתה רחלה (רחל).

על מנת לפרנס את המשפחה, הצטרף בעלה יעקב למשטרת הגטו היהודית שאורגנה על ידי מועצת היודנראט בהוראת הממשל הנאצי בגטו. החלטתו סייעה להם לשרוד את פעולת חיסול הגטו, אך רק למספר חודשים.[3]

גירוש טרבלינקה

פעולת החיסול של גטו סידלצ'ה החלה ביום שישי, 22 באוגוסט 1942. בכיכר העיר רוכזו כ-10,000 יהודים פולנים משלושה גטאות מעבר. למחרת בבוקר הוצעדו הגברים, הנשים והילדים לאומשלאגפלץ ונשלחו לטרבלינקה כשהם ממתינים לרכבות השואה. 5,000 עד 6,000 יהודים נוספים הוכרחו להיכנס לבית הקברות ונשלחו למותם למחרת ברכבת. ציפורה ורחלה בת השנה (בתמונה) מצאו מקלט בתוך 'הגטו הקטן' (הידוע גם בשם גטו דרוג'ק) הודות ליעקב שארגן את העברתם, אך ניתן היה לנחש בקלות את גורלם הסופי של האסירים היהודים הנותרים.[8] ציפורה הצטרפה לקבוצת פליטים יהודים באחד הבתים בתוך הגטו הקטן.[4] שם היא טיפלה בילדה יהודייה אחרת, דורוטה מונצ'יק (מצ'יק). שלושה ימים לאחר מכן נודע לציפורה על הטבח בבית החולים שבוצע על ידי משטרת הסדר הגרמנית (ה'אורפו') והיא עזבה את גטו דרוג'ק בחסות הלילה. הם הגיעו לביתה של עוד אחת מחברותיה לתיכון של ציפורה, אירנה זוואדז'קה, בצד ה'ארי' של העיר.[4]

סופיה גלזר וציפורה נפגשו שוב בבית משפחת זוואדז'קה. התינוקת רחלה נשארה עם המצילים אך שתי החברות מצאו מקום אחר בפאתי העיר. ציפורה כתבה תיעוד סודי על חיסול הגטו במהלך הסתתרותה.[4] לאחר מספר ימים היא נפגשה עם הגברת סבינה זוואדז'קה פעם נוספת והפקידה בידיה את בתה באופן רשמי. היא נתנה לגברת זוואדז'קה את מחברת הגטו שלה, וחזרה לגטו דרוג'ק להצטרף לבעלה יעקב ולהוריה; שם הם שהו חודשיים.[5] ב-25 בנובמבר 1942 חוסל 'הגטו הקטן' על ידי גדוד 'אורפו' שהגיע לסידלצ'ה למטרה ברורה זו, יחד עם כיתת אנשי טרוניקי.[9] היהודים נאלצו ללכת למושבה 'ג'סי בורק' הסמוכה באמתלה של האיום המתחדש של מגפת הטיפוס וחיכו שם ל'רכבת המעבר' לטרבלינקה. שלושה ימים לאחר מכן, ב-28 בנובמבר, נטבחו כ-2,000 יהודים בירי אוטומטי לאורך פסי הרכבת ב'ג'סי בורק'.[5] גופותיהם לא נקברו, אלא נשלחו לטרבלינקה ברכבת משא המורכבת מ-40 קרונות של גופות, דבר שגרם לזעם ה-SS במחנה ההשמדה. שני קרונות המשא האחרונים היו מלאים בבגדי הקורבנות, ללא שום דבר בעל ערך. התקרית תוארה על ידי אסיר זונדרקומנדו סמואל וילנברג שנמלט בהצלחה במהלך מרד טרבלינקה המסוכן. לפי עדים ציפורה נטלה כדור רעל ומתה לפני הטבח, אך בעלה יעקב, נרצח תוך כדי.[3]

חסידי אומות העולם הפולנים

בית זוואדזקי של חסידי פולין כלל את סבינה זוואדז'קה, בתה אירנה בת 27 ב-1942, ובנה הבוגר קז'ימייז' עם אשתו קריסטינה.[10] המשפחה שינתה את שמה של רחלה לשם שנשמע קתולי - מריה יוספה, כדי שתוכל לחיות איתם בגלוי. לאחר חודשיים אירנה זוואדז'קה ניסתה להשיג תעודת לידה "לגיטימית" לרחלה וסידרה שהמנזר הקתולי המקומי יקלוט אותה. אולם הילדה הקטנה חלתה במהרה ונלקחה חזרה הביתה. רחלה נשארה עם הזוג זוואדזקי עד 1943, למרות שהבית היה בסמיכות למשרד הגסטפו בסידלצ'ה.[3]

בקיץ 1943, בזמן שמבצע ריינהרד החל להתקרב למקום, הגיעה סופיה גלזר לבית משפחת זוואדזקי ולקחה איתה את רחלה. הן נסעו לעיירה זקז'ובק ליד לובלין. סופיה הניחה את הילד אצל אחותה- אירנה (אולזקובסקה) אגרסדורף, הלכה לכומר קתולי והשיגה תעודת לידה חדשה לרחלה בשם מריאנה טימינסקה.[11] הן נשארו בזקז'ובק במשך שישה חודשים. בתחילת החורף של 1944 לקחה סופיה את רחלה לסובישין, ליד פולאווי. הצבא הסובייטי שחרר את האזור ביולי 1944. סופיה ורחלה שהו שם עד יוני 1945. הן חזרו לסידלצ'ה לאחר סיום המלחמה. רחלה חזרה להתגורר עם בני הזוג זוואדזקי לזמן מה. בינתיים, סופיה גלזר כתבה מכתב לשמעון ג'בלון שהיה בארץ ישראל במטרה לאמץ אותה.[4] שמעון ג'בלון היה אחיה הבכור של ציפורה ודודה מצד אמה של רחלה ששרד את השואה. הוא ביקש להפריד את רחלה בת הארבע מהמצילים ולהעביר אותה לבית יתומים יהודי בוורשה לצורך איחודה עמו בהקדם האפשרי, אך הנסיבות השתנו.[3]

בסתיו 1945 סופיה גלזר לקחה את רחלה לוורשה בדמעות והפקידה אותה בידי ארגון יהודי הממונה על העברת ילדים יהודים לארץ ישראל. רחלה נלקחה לצרפת והועלתה על ספינה לארץ ישראל עם קבוצת יתומים יהודים, אך האונייה הוחזרה על ידי הבריטים. הילדים הוחזרו לבית יתומים בצרפת.[4] אירנה זוואדז'קה נסעה לבקר שם את רחלה (כיום רחל) ב-1947 ומצאה אותה מבולבלת ועצובה מאוד, מה שגרם לסופיה להתחרט על כך עד סוף ימיה.[4] רחל הקטנה הגיעה לארץ ישראל לאחר שנתיים בסוף שנת 1947, והתגוררה עם דודה שנה אחת בלבד. היא שובצה בפנימייה ומשנת 1953 התגוררה בקיבוץ מעברות. רחל (רחלה) זונשיין נישאה ב-1960. היא נשארה בקשר הדוק עם סופיה גלזר ואירנה זוואדז'קה בפולין.[3]

קברה של סופיה גלזר בבית הקברות הצפוני של ורשה 2007

סופיה גלזר התיישבה לראשונה בלובלין בסוף 1945 וקיבלה תפקיד בארגון הממלכתי 'Społem'. משם היא הועברה ללודז' ולימדה על התנועה השיתופית בבית הספר הגבוה לכלכלה במשך שנתיים. היא התחתנה ועברה לוורשה. סופיה ואירנה זוואדז'קה הוזמנו על ידי שמעון ג'בלון להגיע לישראל לביקור ב-1966 כשרחל הייתה בת 25; עם זאת, רחל לא זכרה הרבה מילדותה.[3] רחל ביקרה בפולין לראשונה בשנות ה-80.[4]

ב-25 במאי 1988 זכו סופיה גלזר יחד עם אירנה זוואדזק'ה ואמה גב' סבינה זוואדז'קה בתואר של חסידות אומות העולם.[10]

רחל מתה מסרטן המוח ב-2002, והותירה אחריה שני בנים.[4] סופיה נפטרה ב-20 בנובמבר 2007 בלודז' והתראיינה בפעם האחרונה על ידי זוזנה שנפף מקרן שלום רגע לפני מותה.[10] בתה האריכה ימים. אירנה זוואדז'קה נפטרה ב-12 במרץ 2012.[10]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סופיה אולזקובסקה-גלזר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Muzeum Regionalne w Siedlcach (1930s). Liceum Ogólnokształcące im. Św. Królowej Jadwigi [Gymnasium of the Queen Jadwiga] (Postcard). Second Polish Republic: CiekawePodlasie.pl.
  2. ^ Zuzanna Schnepf (October 2007), Glazer Zofia. Sprawiedliwy wśród Narodów Świata. Tytuł przyznany. POLIN Museum of the History of Polish Jews. Retrieved 5 November 2015.
  3. ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 Cypora (Jablon) Zonszajn in Siedlce, Poland. Photo Archives, #71475. United States Holocaust Memorial Museum, courtesy of Zofia Glazer. Retrieved 5 November 2015. The particulars of the story of rescue was confirmed using source in the Polish written by Jolanta Waśkiewicz in Warsaw.
  4. ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 4.10 Jolanta Waśkiewicz (5 May 2005), Losy pani Zofii Olszakowskiej-Glazer, jej przyjaciółki Cypory Jabłoń-Zonstein i jej córki Racheli (The Lives of Mss. Zofia Olszakowska-Glazer, her friend Cypora Jabłoń-Zonstein and her daughter Rachela). Archived from Polish original (אורכב 03.12.2015 בארכיון Wayback Machine) at Centrum Edukacji Obywatelskiej, Warsaw.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Edward Kopówka with English translation by L. Biedka (2007), Siedlce Ghetto. H.E.A.R.T, Holocaust Research Project.org. Retrieved 30 October 2015.
  6. ^ Schnepf Zuzanna (2007). Przywracanie pamięci Polakom ratującym Żydów w czasie Zagłady (PDF). Wywiad z Zofią Glazer, Warszawa 2007. Warszawa. אורכב מ-המקור (PDF) ב-27 ביוני 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ Edward Kopówka, Appendix 5. Map of the Ghetto in Siedlce. The Jews in Siedlce 1850–1945, pp. 175–226. Yizkor Book Project. Retrieved 30 October 2015.
  8. ^ Krzysztof Bielawski, Siedlce: Cmentarz żydowski – miejsce masowych egzekucji i pochówku ofiar Zagłady. Muzeum Historii Żydów Polskich, Virtual Shtetl. Retrieved 3 November 2015.
  9. ^ Wolfgang Curilla (2011). Der Judenmord in Polen und die deutsche Ordnungspolizei 1939–1945 [The murder of Jews in Poland and the German Order Police 1939–1945]. Verlag Ferdinand Schöningh GmbH & Co KG. p. 646. ISBN 978-3-506-77043-1. Note 81. Source of data: Zentrale Stelle der Landesjustizverwaltungen zur Aufklärung nationalsozialistischer Verbrechen, Ludwigsburg (ZStL 11 AR 14/63 Abschlussbericht, S. 54.)
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 Zuzanna Schnepf (October 2007), Rodzina Zawadzkich. Sprawiedliwy wśród Narodów Świata. (אורכב 04.03.2016 בארכיון Wayback Machine) Tytuł przyznany. POLIN Museum of the History of Polish Jews. Retrieved 5 November 2015.
  11. ^ Zofia Glazer z d. Olszakowska, Opieka nad Rachelą. Audioteka. Museum of the History of Polish Jews.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38618053סופיה אולזקובסקה-גלזר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=סופיה_אולזקובסקה-גלזר&oldid=2587798"