סופווית' קאמל
 | |||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס קרב דו-כנפי | ||||||||||||
| ארץ ייצור |
 בריטניה | ||||||||||||
| יצרן | חברת תעופה סופווית | ||||||||||||
| טיסת בכורה | 22 בדצמבר 1916 | ||||||||||||
| תקופת שירות | יוני 1917 – 1918 | ||||||||||||
| צוות | טייס אחד | ||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 5490 | ||||||||||||
| משתמש ראשי |
גיס התעופה המלכותי שירות האוויר של הצי המלכותי גיס התעופה המלכותי | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
סופווית קאמל (באנגלית: Sopwith Camel) היה מטוס קרב דו-כנפי בריטי ששירת בסוף מלחמת העולם הראשונה ויוצר על ידי "חברת תעופה סופווית". למרות הקושי היחסי בשליטה בו, טייסים מנוסים ראו בו כלי תמרון מעולה ללא מתחרים. הוא התפרסם במספר ההפלות הגבוה שלו - 1,294 - יותר מכל מטוס אחר של מדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה. מחקרים מאוחרים יותר טוענים שהמספר גבוה הרבה יותר והוא קרוב ל-3,000[1]. נעשה בו שימוש גם לתקיפות קרקע, בעיקר בסוף המלחמה, עת מטוסים חדישים יותר עלו עליו ביכולותיהם והוא איבד את יתרונו.
תכנון וייצור
טיסת המבחן הראשונה של אבטיפוס הקאמל הייתה ב-22 בדצמבר 1916. הקאמל היה מיועד להחליף את הסופווית פאפ ולכן הכינוי שלו בשלב הפיתוח היה "ביג פאפ". המנוע היה מכוסה באלומיניום, תא הטייס כוסה בעץ לבוד וגוף המטוס, הכנפיים והזנב כוסו בבד. שני מקלעי ויקרס מתואמים בקוטר 7.7 מ"מ היו מותקנים בקדמת תא הטייס. מעטפת אווירודינמית שהורכבה על המקלעים, יצרה כמין בליטה או דבשת שהובילה לשמו של המטוס, "קאמל", דהיינו גמל. בניגוד לקודמו הסופווית פאפ או לסופווית טריפליין, הקאמל לא נבנה במחשבה על נוחות הטייס. יכולת התמרון הגבוהה של הקאמל והקושי בשליטה בו נגרמו בשל ריכוז 90 אחוז ממשקל המטוס (הטייס, המנוע, הדלק והחימוש) בשני המטרים הקדמיים שלו. במהרה צבר הקאמל מוניטין גרועים אצל פרחי הטייס. בנוסף, מנוע הקאמל היה רגיש לתערובת הדלק בה הוזן וטעות בתערובת עלולה הייתה לגרום לו להשתנק ולכבות בשעת המראה. כמו כן, מכל דלק מלא מדי עלול היה לשנות את מרכז הכובד של המטוס ולהביא גם הוא להתרסקויות בשעת המראה.
מפעילות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
30734019סופווית' קאמל