סונאטת קרויצר (יאנאצ'ק)

סונאטת קרויצר, רביעיית מיתרים מס' 1 מאת לאוש יאנאצ'ק, נכתבה בפרק זמן קצר מאוד, בין 13 ל-28 באוקטובר 1923, בתקופה של תפוקה יצירתית עצומה. שינויים נעשו ביצירה בכתב ידו של המלחין בין 30 באוקטובר ל-7 בנובמבר 1923.

את ההשראה ליצירה שאב יאנאצ'ק מן הנובלה של לב טולסטוי, סונאטת קרויצר, שהיא עצמה נכתבה בהשראת סונאטה לכינור אופוס 9 מאת בטהובן, שנקראה על שם הכנר רודולף קרויצר.

ביצוע הבכורה של הרביעייה התקיים ב-17 באוקטובר 1924, בנגינת הרביעייה הצ'כית בקונצרט של האגודה למוזיקה בת זמננו (Spolek pro moderní hudbu) ב"מוצרטאום" בפראג. פרטיטורת כיס של היצירה יצאה לאור באפריל 1925 בהוצאת הודבני.

יאנאצ'ק עשה שימוש בנובלה של טולסטוי גם ב-1908–1909, כאשר חיבר בהשראתה שלישיית פסנתר בשלושה פרקים, שאבדה מאז. קטעים ששרדו מן השלישייה מרמזים לדמיון רב לרביעיית המיתרים, ושחזורים של שלישיית הפסנתר מבוצעים מדי פעם.

מבנה וסגנון

"ציירתי לי בדמיוני אישה אומללה, מיוסרת ומותשת, ממש כזו שהסופר הרוסי טולסטוי מתאר ב"סונאטת קרויצר" שלו", סיפר יאנאצ'ק באחד ממכתבת אל ידידתו הצעירה קאמילה סטוסלובה. במוזיקה של הרביעייה גלומה דרמה פסיכולוגית, המכילה רגעי קונפליקט כמו גם התפרצויות רגשיות, יצירה רבת יצרים, הנחפזת אל קתרזיס ושיא מסיים.

ביצירה ארבעה פרקים:

הפרק הראשון מציג חילופי מקצב תכופים בין אדג'ו ל-קון מוטו (איטי - עם תנועה)
הפרק השני הוא פרק מהיר: קון מוטו - [מהר יותר (עם תנועה)]
הפרק השלישי נוטה להיות פרק מתון אך בעל חילופי מקצב תכופים גם הוא: קון מוטו - ויוו - אנדנטה (איטי עם תנועה - מלא חיים - בקצב הליכה לחלופין)
הפרק הרביעי פותח כפרק איטי אשר המקצב בו עולה, יורד וחוזר חלילה קון מוטו אדג'ו - פיו מוסו (עם תנועה - (לאט) - מהר יותר, לחלופין)

הרעיון התמאטי המרכזי ליצירה כולה דומה מאוד לנושא "סימפוניית דנובה" של המלחין (1923–1925). הרביעייה משתמשת בעיקרון של מונטאז' תמאטי ונוטשת כמעט את התחומים המסורתיים של הרמוניה, הומופוניה וקונטרפונקט. במקומם היא עושה שימוש חופשי בגורמים הצליליים השונים הטיפוסיים ליאנאצ'ק, לרבות נטיות מודאליות.