סוחוי סופרג'ט 100

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סוחוי סופרג'ט 100
סוחוי סופרג'ט 100 מעל סן רמו, איטליה
סוחוי סופרג'ט 100 מעל סן רמו, איטליה
מאפיינים כלליים
סוג מטוס נוסעים אזורי
ארץ ייצור רוסיהרוסיה רוסיה
יצרן סוחוי
טיסת בכורה 19 במאי 2008
צוות 2
נוסעים 96
יחידות שיוצרו 186 (נכון לאפריל 2019)[1]
ממדים 
אורך 29.7 מטר
גובה 10.9 מ'
רוחב 5.97 מ'
מוטת כנפיים 54.0 מ'
משקל המראה מרבי 45880 ק"ג
ביצועים 
מהירות מרבית 840 קמ"ש
טווח טיסה מרבי 3048 ק"מ
הנעה 
מנועי SaM146 של PowerJet

סוחוי סופרג'ט 100אנגלית: Sukhoi Superjet 100) הוא מטוס נוסעים רוסי, תוצרת יצרנית המטוסים סוחוי בשיתוף פעולה עם חברות זרות.

משפחת מטוסי סוחוי סופרג'ט 100 מורכבת משתי גרסאות. האחת: SSJ100/75B עד 75 נוסעים והשנייה, הפופולרית יותר, SSJ100/95B, עם 95 נוסעים. עלות כל יחידה היא 32 מיליון דולר. נכון למאי 2016 הוזמנו 172 מטוסים.

תכנון ופיתוח

אבטיפוס של הסופרג'ט 100 בעת טיסת הבכורה בקומסומולסק על אמור, המזרח הרחוק הרוסי, בשנת 2008

המטוס פותח על ידי חברת סוחוי יחד עם חברת המטוסים קומסומולסק על אמור ע"ש גגארין (Комсомольское-на-Амуре авиационное производственное объединение имени Ю. А. Гагарина) ונחשבת לאחת מן המפיצות הגדולות של מטוסי סוחוי. עלות הפיתוח הגיעה למיליארד ו-400 מיליון דולרים. נוסף לשתי החברות הרוסיות, בפיתוח הפרויקט השתתפו:

  • חברת Alenia Aeronautica האיטלקית (כשותפה אסטרטגית), שמסייעת בהפצת המטוס ופרסומו למדינות אירופה
  • חברת בואינג (כיועצת) שנטלה חלק משמעותי בעיצוב המטוס ושיווקו
  • חברת PowerJet (שותפות רוסית-צרפתית בנושאי הנעה) שייצרה את מנועי המטוס
  • קבוצת תאלס שנטלה חלק בפיתוח הקופסה השחורה ומערכות מידע של המטוס ואבטחתם
  • חברת המכונות הגרמנית Liebherr שפיתחה את מערכות הניהול והחילוץ
  • חברת Messier-Dowty שפיתחה את השעונים
  • חברת Intertechnique (Zodiac) - פיתחה את מערכות החימום
  • B/E Aerospace - עיצוב פנים המטוס, הדלתות ומערכת החמצן
  • תאגיד Honeywell האמריקני - שפיתח את מערכות האלקטרוניקה ויחידות הכוח המסייעות
  • חברת Autronics (Curtiss Wright) - פיתחה את מערכות הכיבוי
  • IPECO - עיצבה את מושבי הנוסעים

המטוס פותח על ידי חברת סוחוי, שהבחינה כי בשנת 2000 לא היה אף מטוס נוסעים רוסי תקני והתעשייה האזרחית הרוסית הייתה בשפל המדרגה מכל הבחינות. בעקבות זאת, הוקמה חברת סוחוי לייצור מטוסים אזרחיים שהחליטה לייצר מטוס נוסעים רוסי ראשון מאז פירוק ברית המועצות על מנת להחיות את התעשייה האזרחית הרוסית המתנוונת. המטוס החדש קיבל את השם "מטוס אזורי רוסי" (Российский региональный самолёт) מאחר שיועד תחילה לטיסות הפנים ולתחלופה עבור מטוסי הנוסעים המיושנים הקודמים: טופולב Tu-134 וטופולב Tu-154, שעודם מהווים כבסיס התעופה האזרחית ברוסיה, לצד המטוס החדש.

בדצמבר 2002 החברה חתמה על הסכם לשיתוף פעולה עם בואינג וחברות Snecma הצרפתית ותאגיד סאטורן הרוסי לפיתוח מערכת הנעה עבור המטוס החדש. ב-2004 ועדת התעופה הבין מדינתית הסכימה לאשרר את המטוס החדש וב-2005 הוקמה חטיבה מקומית של המטוס בקומסומולסק על אמור, שבעתיד תהווה ליחידת ההפצה של המטוס לשווקים הזרים. ב-2006 פיתוח המטוס נכנס להאצה, ושנה לאחר מכן נערכו ניסויי טיסה משניים. ב-17 ביולי 2006 סוחוי הציגה בסלון אווירי בפריז את שמו הרשמי של המטוס "סוחוי סופר ג'ט 100" ובספטמבר 2007, דגם המטוס הוצג לראשונה.

ב-19 במאי 2008 המטוס סוחוי סופרג'ט 100 גרסת 95001, ביצע את טיסת הניסוי הראשונה שלו שהייתה לטיסת הבכורה והחל משנת 2009 ביצע כמה וכמה טיסות ניסוי מוצלחות.

בינואר 2011 נמכרו דגמים ראשונים של המטוס לחברת התעופה הלאומית של ארמניה, ארמאוויה, וכמו כן נרכש המטוס בידי חברת התעופה "רוסיה", על מנת שישמש כמטוסו של נשיא רוסיה.

ב-31 בינואר 2011 המטוס ביצע טיסת בכורה בשירות חברת תעופה, כאשר אארופלוט הטיסה את המטוס והוא כיום טס בשירותה. נכון ל-פברואר 2012 בשרות אארופלוט נמצאים 6 מטוסים מדגם זה. ב-20 באפריל 2011, המטוס נמכר לראשונה בשירות חברת תעופה זרה, הוא נמצא בשירות "ארמאוויה" - חברת התעופה הלאומית של ארמניה.

ייצור

נכון לאפריל 2017, 127 יחידות יוצרו[2], מהן 8 בטיסות מבחן ו-105 נמכרו לחברות תעופה כדוגמת אארופלוט, חברת התעופה המקסיקנית Interjet, גזפרום אוויה, חברת התעופה יקוטיה, חברת רוסג'ט, חברת התעופה Red Wings ובשירות משטרת רוסיה והמשרד למצבי חירום

2005 2006 2007 2008 2009 2010* 2011 2012 2013 2014 2015 2016 2017 2018 סך הכל
יחידות שהוזמנו 30 ‏ 0 15 0 22 0 2 13 58 ‏ 28 106 301
יחידות שיוצרו - 1 3 1 2 5 12 24 36 18 19 33 21 172
יחידות בשירות - 5 8 14 27 ‏ 21 25 26 147

* — תחילת ייצור סדרתי

תאונות

מפרט

גרסה Superjet 100/75B Superjet 100/75LR Superjet 100/95B Superjet 100/95LR
צוות טיסה שניים
קיבולת נוסעים
(מחלקה אחת)
78 68 98 86
אורך 26.44 מטר 29.44 מטר
מוטת כנפיים 27.80 מטר 27.80 מטר
גובה 10.28 מטר
(34 רגל 7 אינץ')
10.28 מטר
(34 רגל 7 אינץ')
משקל ריק בק"ג 41,000 41,000 41,000 41,000
משקל מקסימלי להמראה בק"ג 38,820 (סטנדרטי) (ארוך טווח) 42,280 (סטנדרטי) (ארוך טווח) 45,880 (סטנדרטי) (ארוך טווח) 49,450 (סטנדרטי) (ארוך טווח)
מנועים 2× PowerJet SaM146 טורבו-מניפה 2× PowerJet SaM146 טורבו-מניפה

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סוחוי סופרג'ט 100 בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ סוחוי סופרג'ט 100
  2. ^ Олег Пантелеев (2015-10-13). "Вторая сотня, второе дыхание". АвиаПорт.Ru. נבדק ב-2016-12-24.
  3. ^ אינדונזיה: שרידי המטוס הרוסי נמצאו על צלע הר, באתר וואלה!
  4. ^ "Latest List Shows 45 People Aboard Crashed Sukhoi Jet". ג'קרטה גלוב. 2012-05-10. (באנגלית) (הקישור אינו פעיל, 25 במאי 2017)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25450819סוחוי סופרג'ט 100