סוחוי Su-33

סוחוי Su-33

סוחוי 33 של הצי הרוסי
סוחוי 33 של הצי הרוסי
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס קרב רב משימתי, מטוס עליונות אווירית של הצי
קוד נאט"ו	Flanker-D
ארץ ייצור
יצרן	סוחוי
טיסת בכורה	17 באוגוסט 1987
תקופת שירות	31 באוגוסט 1998 – הווה (26 שנים)

סוחוי Su-33 (על פי קוד דיווח נאט"ו: Flanker-D) הוא מטוס עליונות אווירית דו-מנועי המסוגל לפעול בכל תנאי מזג האוויר ונועד לשימוש הצי הרוסי. תוכנן על ידי יצרנית המטוסים סוחוי, מהווה גרסה משופרת של הסוחוי-27 ועל כן כונה בעבר Su-27K. מטוס זה הוצב לשירות על סיפון נושאת המטוסים אדמירל קוזנצוב בשנת 1995, אך כניסתו הרשמית לשירות הייתה באוגוסט 1998. לאחר התפרקות ברית המועצות וצמצום כוחו של הצי הרוסי, רק 24 מטוסי סוחוי-33 יוצרו. ניסיונות לייצא את המטוס לסין ולהודו כשלו.

בהשוואה לסוחוי-27, לסוחוי-33 ישנם כני-נסע ושלדה חזקים יותר, וכנפיים מתקפלות - כולם נועדו לצורך התאמתו להמראה ולנחיתה על גבי נושאת מטוסים. כמו כן, כנפיו גדולות יותר על מנת שייצרו יותר עילוי, מנועו משודרג וניתן לתדלקו באוויר. בשנת 2009, הצי הרוסי הזמין מספר דגמי MiG-29K בתור תחליף לסוחוי 33.

פיתוח

רקע

במהלך שנות השבעים, מטוס הצי הסובייטי היחידי בעל יכולת המראה ונחיתה אנכית היה היאקולוב Yak-38. יכולותיו המוגבלות של מטוס זה הגבילו מאד את יכולת הצי, דוגמת יכולתו הנמוכה לשאת מטען וטווח הטיסה הקצר שלו. בעקבות כך הוחלט להשתמש בנושאת מטוסים שתתאים להמראה ונחיתה רגילה. נושאות המטוסים השונות של הצי הרוסי היו קטנות יחסית באותה תקופה ולכן היה צורך בתכנון נושאת מטוסים גדולה יותר שתתאים לדרישות אלו.

לצורך התאמת הדגמים MiG-29K וה-Su-27K לנושאת המטוסים החדשה, הסובייטים החלו לפתח מעוטים, כבלי עצירה ומערכות נחיתה אופטיות ומבוססות רדיו. טיסות הניסוי החלו בבסיס צבאי בחצי האי קרים. הן חברת סוחוי והן מיקויאן גורביץ' ערכו שיפורים ושינויים בדגמי המטוסים כך שיתאימו להמראה ממסלול המראה קצר. שלוש טיסות ניסוי נערכו על ידי הטייס ניקולאי סדובניקוב ב-28 באוגוסט 1982. מטיסות אלו הוסק שמסלול המראה רגיל ו"שטוח" לא יתאים, וכך הוחלט להעניק לנושאת המטוסים שיפוע שיגרום להארכת מסלול ההמראה.

תכנון הדגם הראשוני של ה-Su-27K הסתיים בשנת 1978. ב-18 באפריל 1984, הממשלה הסובייטית הורתה לסוחוי לפתח מיירט חזק ולמיקויאן גורביץ' לייצר מטוס קרב רב-משימתי קל. בנובמבר 1984, התכנון הראשוני של הסוחוי עבר את הביקרות ואב טיפוס ראשוני ומשופר יוצר כבר בשנת 1986.

טיסות ניסוי

טיסת הבכורה של אב הטיפוס של המטוס, ה-Su-27K, נערכה ב-17 באוגוסט 1987, וטייס הניסוי היה ויקטור פוגצ'יוב. טיסת הניסוי השנייה נערכה ב-22 בדצמבר 1987. הטייסים תרגלו נחיתה בלילה ללא עזרי תאורה, תוך הסתמכות על מערכות המטוס בלבד. רק בתום שנתיים נוספות נושאת המטוסים "טביליסי", ששמה ששונה לאדמירל קוזנצוב, עזבה את מספנת הצי.

ויקטור פוגצ'יוב, שהטיס גם את אב הטיפוס השני של המטוס Su-27K, היה לטייס הרוסי הראשון שנחת באופן רשמי על נושאת מטוסים ב-1 בנובמבר 1989. נמצא שמגיני הסילון של נושאת המטוסים היו קרובים מדי למנועי המטוס כאשר הוצבו בזווית של שישים מעלות, ועל כן הוחלט להטותם בזווית של 45 מעלות. עם זאת, כאשר המטוס הוצב לפניהם במשך יותר משש שניות, צינורות המים המגנים התפוצצו. הטייס, פוגצ'יוב, הוריד את עוצמת הדחף של המנועים, ובטעות גרם לכך שהמעצורים (בלוקים המונעים מהמטוס להאיץ) זזו ומטוס הקרב המשיך להתקדם על גבי נושאת המטוסים. המטוס נעצר במהרה ופוגצ'יוב המריא לאחר מכן ללא מגיני סילון וללא מעצורים. מאז אותה תקרית, מסוקי חילוץ והצלה מדגם קמוב Ka-27 ליוו את נושאת המטוסים למקרה של תאונה.

במהלך תקופה של טיסות ניסוי נוספות שנמשכו שלושה שבועות, בוצעו 227 גיחות ו-35 נחיתות על גבי סיפון נושאת המטוסים. נערכו בדיקות נוספות לאבחון יכולתו של המטוס באוויר, וב-26 בספטמבר 1991 טייסי הצי הרוסי החלו לבדוק את ה-Su-27K. רק בשנת 1994, המטוס עבר את כל הבדיקות והמבחנים וקיבל אישור רשמי להיכנס לשורות חיל האוויר הרוסי והצי. בין השנים 1990-1991, שבעה דגמי ייצור של המטוס נפסלו.

פיתוחים נוספים

מטוס הסוחוי-33 הראשון מבין שני דגמים, מדגם Su-33UB הדו-מושבי, ביצע את טיסת הבכורה שלו באפריל 1999. מטוס זה הוטס על ידי ויקטור פוגצ'יוב וסרגיי מלניקוב במשך כארבעים דקות בקרבת נמל התעופה רמנסקוי. המטוס תוכנן להיות מטוס אימונים, אך בעל פוטנציאל למלא תפקידים נוספים. המטוס זכה למגוון שיפורים שכללו שלדה משודרגת וכן כנפיים ומאזני טיסה גדולים יותר.

בשנת 2010, סוחוי החלה לפתח גרסה משודרגת של המטוס וטיסות ניסוי החלו באוקטובר 2010. גרסה מודרנית זו של הסוחוי-33 באה לתת מענה למקבילתה בחיל האוויר הסיני, וכן כדי למשוך הזמנות מהצי הרוסי. בין השיפורים נכללו מנועים חזקים יותר שיכולים לספק 132 קילו ניוטון דחף (מדגם AL-31-F-M1) ויכולת נשיאת חימוש גדולה יותר. עם זאת, סוחוי לא יכלה לשפר את המכ"ם ואת מערכות הנשק בזמנו בשל מגבלות תקציב. לפי ריצ'רד פישר (כתב צבאי), הועלתה השערה שהחברה תשדרג פעם נוספת את המטוס ושהמטוסים שיצאו מפס ייצור זה יכללו מכ"ם מערך מופע, הנעה וקטורית וטילים ארוכי טווח נגד ספינות.

מפרט טכני

מידע כללי

• צוות: טייס יחיד
• אורך: 21.94 מטר
• מוטת כנפיים: 14.70 מטר
• גובה: 5.93 מטר
• שטח כנף: 62.0 מטר רבוע
• משקל ריק: 18,400 ק"ג
• משקל עם חימוש: 29,940 ק"ג
• משקל המראה מרבי: 33,000 ק"ג
• כוח: שני מועי מניפה עם מבער אחורי AL-31F3
  • דחף יבש: 74.5 קילו-ניוטון כל אחד
  • דחף רטוב (עם מבער): 125.5 קילו-ניוטון כל אחד
• מוטת כנף כאשר הכנפיים מקופלות: 7.40 מטר

ביצועים

• מהירות מרבית: 2.17 מאך בגובה 10,000 מטר
• מהירות הזדקרות: 240 קמ"ש
• טווח: 3,000 ק"מ
• תקרת שירות: 17,000 מטר
• קצב טיפוס: 246 מטר/שנייה
• עומס כנף: 483 ק"ג/מ"ר
• יחס דחף-משקל: 0.83
• כוח ג'י מקסימלי: 8+
• מהירות נחיתה מרבית: 240 קמ"ש

חימוש

• תותח גרייזב-שיפונוב GSh-301 בעל 150 קליעים
• יכולת לשאת פצצות וטילים עד למשקל של 6,500 ק"ג ביניהם:
  • 6 טילי וימפל R-27 ו-4 טילי וימפל R-73
  • טיל נגד ספינות Kh-31
  • מגון של פצצות ורקטות
  • אמצעי לוחמה אלקטרונית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סוחוי Su-33 בוויקישיתוף