סודו של סיסרא
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אדם זרטל |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | ספרי ארץ ישראל |
| הוצאה | |
| הוצאה | דביר |
| תאריך הוצאה | 2010 |
| מספר עמודים | 381 |
| עורך | שחר אלתרמן |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 978-965-517-684-1 |
סודו של סיסרא - מסע בעקבות גויי הים ושירת דבורה, הוא ספרו של הארכאולוג אדם זרטל, פרופסור באוניברסיטת חיפה. זרטל טוען בספר שאחד משבטי גויי הים - השרדנה, מוצאו באי סרדיניה. לפי סברה זו, המתבססת על ממצאים ארכאולוגיים בשומרון, במצרים העליונה ובסרדיניה, המצביא סיסרא היה בן סרדיניה שנקרא על ידי יבין מלך כנען כדי שילחם בישראל. בספר מתואר גילוי האתר אל-אחוואט ב-1992, מציאת הקשר בין מאפייני הבנייה במקום לבין אתרים דומים בסרדיניה והמסקנות אליהן הגיע המחבר. הספר כולל עשרים ואחד פרקים והוא ראה אור בהוצאת דביר ב-2010.
תוכן הספר
גויי הים
גויי הים הם שבטים קדומים שפלשו לאזור מזרח הים התיכון בתקופת התנחלות השבטים, מוצאם של השבטים אינו ידוע אולם השפעתם באזור הייתה רבה - הם מוטטו את הסדר השלטוני הקיים ויסדו תחתיו מערכת רופפת של ערי מדינה, ערים עצמאיות ששלטו באזור קטן הסובב אותן וקיימו ביניהן קשרים תרבותיים וצבאיים. אין מידע רב על השבטים ואף מספרם המדויק אינו ידוע, למעט מכתב אחד בו נמנים תשעה שבטים שונים. אחד משבטים אלו מוזכר במכתבי אל-עמארנה בשם שרדנה, מוצאו של השבט עלום כמו גם אזור מחייתם במזרח התיכון. בספרו מקשר אדם זרטל בין שבט זה לבין ממצאים שהתגלו בחפירות ארכאולוגיות.
אל-אחוואט
אתר אל-אחוואט (בערבית: "החומות" או "החצרות") התגלה במסגרת סקר הר מנשה בנובמבר 1992, ליד היישוב קציר בצפון מערב השומרון. במקום נמצאו חרסים שתוארכו לשתי תקופות נפרדות שבהן לכאורה הייתה העיר מיושבת - תקופת הברזל הראשונה (1250 עד 1000 לפנה"ס) והתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית (המאות הרביעית והחמישית). שטחה של העיר כשלושים דונמים, היא מוקפת חומה חריגה ברוחבה לעומת ערים אחרות באותה תקופה והיא מחולקת לארבעה רבעים ששימשו לצרכים שונים.
החפירות בעיר החלו ב-1993 ובראשן עמד אדם זרטל, הן נמשכו שמונה עונות חפירה שלמות והסתיימו בשנת 2000. עם תחילתן הבחינו החופרים שהמקום בנוי בצורה שונה מהמקובל בשאר הערים בארץ ישראל ובמזרח הים התיכון, התגלה גם כי מקור החרסים המאוחרים יותר הוא לא מקומי כי אם מעפר וזבל שהובאו בתקופה הרומית ממקום שכן על מנת לכסות את שרידי העיר ולהכשיר את השטח לחקלאות. שיטת הבנייה התבררה כשונה לחלוטין מערים בצורות כדוגמת מגידו או חצור, במיוחד לאור העובדה שהמקום נבנה תוך תכנון קפדני מראש ובאזור בו לא שכן אף ישוב קודם לכן.
הקשר לתרבות הנוראגית ולתרבות הטוראנית
בתחילה סברו החוקרים כי בוני העיר היו ישראלים, אולם שרידי עצמות חזיר בר וממצאים רבים אחרים הכוללים כור לעיבוד ברזל שלא מאפיין את האזור בתקופה בה היה האתר מיושב, שללו אפשרות זו כמו גם את האפשרות שהיו אלה בני עם מקומי והעלו תמיהות בקרב החוקרים באשר למוצאם. רק ב-1995 הציג ההיסטוריון פרופסור מיכאל הלצר מאוניברסיטת חיפה את הקשר האפשרי בין הארכיטקטורה במקום לתרבות הנוראגית, ששלטה בסרדיניה בין המאה ה-18 לפנה"ס למאה השנייה לספירה.
בספטמבר 1995 ביקר אדם זרטל בסרדיניה על מנת לבדוק את הקשר בין סגנון הבניה של הנוראגים באתרים הפזורים באי לסגנון הבניה באל-אחוואט. הוא גילה כי סגנון הבניה דומה מאוד, ואף מצא קווי דמיון בין עיצובם של עיטורים על כלי חרס שנמצאו באל-אחוואט לעיטורים שהיו מקובלים בסרדיניה באותה תקופה. ביולי 2004 ביקר זרטל בקורסיקה ומצא שיטות בניה זהות בין המבנים שאוכלסו לכאורה על ידי בני השרדנה לבין מבנים שהוקמו באי בתקופת התרבות הטוראנית שהתקיימה במחצית השנייה של האלף ה-2 לפנה"ס.
השרדנה ומוצאו של סיסרא
השרדנה הוא אחד משבטי גויי הים. לא הרבה ידוע על קיומו והמקורות העיקריים שמספקים עליו מידע הם תבליטי קיר במדינת האבו שבמצרים העליונה. בתבליטים המצריים מסופר ששבט זה היה חלק מקואליציית השבטים שתקפה את המזרח הקדום וכבשה אותו, לאחר שנחלו תבוסה מידי המצרים הפנו השרדנה עורף לבעלי בריתם והחלו לשתף פעולה עם המצרים. סיפור זה מתקשר עם ממצאים מצריים רבים שהתגלו באל-אחוואט ומהווים עדות לקשר שהיה בין יושבי המקום לבין מצרים. בעבר הועלתה השערה כי השרדנים התיישבו באזור עמק עכו אולם השערה זו נשללה ועלתה השאלה היכן ישבו בני השבט.
במהלך החפירות באל-אחוואט בסוף שנות התשעים התגלה קשר בין המקום ובין שלושה אתרים נוספים המרוחקים כעשרים קילומטרים דרומית לשם, סמוך לכרם מהר"ל. התברר כי ארבעת המקומות השתייכו לאותה תרבות והיו נושבים באותה תקופה. ההשערה הייתה שיישובים אלה תוחמים טריטוריה שנשלטה על ידי בני השרדנה.
השערה נוספת שמעלה זרטל בספר, היא האפשרות שמוצאו של סיסרא שר צבא יבין היה בסרדיניה ומשם גם הגיע שמו. חוקרים רבים תהו באשר למקור שמו, הבלתי שמי בעליל, של סיסרא, וזרטל מציע ששורש השם הוא באזור סאסארי שבצפון מערב סרדיניה. סימוכין לכך הוא מוצא בשמות דומים שהתגלו במושבות שרדניות בכרתים ובאוגרית.
חרושת הגויים והקרב בין ישראל לכנען
בספר מציע זרטל את העיר שהתגלתה באל-אחוואט כמיקומה של העיר התנ"כית חרושת הגויים. אין מסורת לגבי מיקומה של העיר וחוקרים הציעו מקומות שונים שייתכן ושם הייתה העיר, אולם אף אחד מהאתרים המוצעים לא אומת. זרטל מעלה טיעונים הקושרים את חרושת הגויים עם גויי הים, ובפרט עם שבט השרדנה, והיות שלדעתו ישנן הוכחות שהשרדנה ישבו באזור של אל-אחוואט הרי שאפשר לקבוע ששם הייתה חרושת הגויים.
זרטל מציע כי הקרב המתואר בספר שופטים בין שבטי ישראל בפיקוד ברק בן אבינעם לכנענים בפיקוד סיסרא התרחש לא הרחק מאל-אחוואט. לפי סברה זו, בסיסו של צבא סיסרא היה באל-אחוואט, משם הם התקדמו לעבר הישראלים שנעו מכיוון הר תבור, נלחמו באזור נחל קישון, ניגפו ונסוגו בחזרה לעירם. בזמן נסיגת הכנענים ברח סיסרא, רגלית, לאוהלה של יעל אשת חבר הקיני שנמצא כשני קילומטרים מזרחית למקום הקרב, שם מצא את מותו.
קישורים חיצוניים
- אסף וול, האם נמצאה מרכבתו של סיסרא?, באתר ynet, 13 ביולי 2010, על הספר "סודו של סיסרא"
- דרור אידר, שנה וכלום לא השתנה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 27 באוגוסט 2010 פורסם בישראל היום
- אברהם רונן, על הספר "סודו של סיסרא", באתר הארץ, 11 באוגוסט 2010
31039762סודו של סיסרא