נתן רוזן
 | |
| לידה | 22 במרץ 1909 |
|---|---|
| פטירה | 18 בדצמבר 1995 (בגיל 86) |
| ענף מדעי | פיזיקה |
| מקום מגורים | ישראל, ארצות הברית |
| פרסים והוקרה |
פרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים פרס לנדאו |
| תרומות עיקריות | |
| מהוגי הפרדוקס של איינשטיין-פודולסקי-רוזן, ממגלי גשר איינשטיין-רוזן | |
נתן רוזן (באנגלית Nathan Rosen; 22 במרץ 1909 - 8 בדצמבר 1995) היה פיזיקאי אמריקאי-ישראלי ומייסד הפקולטה לפיזיקה בטכניון. תחומי מחקרו היו מכניקה קוונטית, תורת היחסות, כבידה וקוסמולוגיה. על שמו קרוי הפרדוקס של איינשטיין-פודולסקי-רוזן וגשר איינשטיין-רוזן. בוגר MIT בהנדסה אלקטרוכימית ובפיזיקה. בשנת 1953 עלה לישראל והיה לאחד מהחלוצים בתחומי מחקרו. הוא זכה בפרסים רבים, ביניהם פרס ויצמן ופרס לנדאו.
ביוגרפיה
רוזן נולד בברוקלין, ניו יורק ב-1909, הוריו היגרו מרוסיה שנתיים קודם לכן. בהיותו בן 11 מת אביו והמשפחה עברה לאזור בוסטון.
רוזן למד ב-MIT לתואר ראשון בהנדסה אלקטרוכימית (סיים ב-1929) ולאחר מכן לתואר שני בפיזיקה (סיים ב-1932). רוזן שימש כעמית מחקר באוניברסיטת מישיגן בשנים 1932-33 ובאוניברסיטת פרינסטון בשנים 1933-34, שם גם פגש את אלברט איינשטיין והחל לעבוד עמו. הוא המשיך לעבוד עמו כעוזר במכון ללימודים מתקדמים במשך שנתיים נוספות. בשנים 1936-38 עבד באוניברסיטת קייב כפרופסור לפיזיקה תאורטית ובשנים 1938-1940 ב-MIT כחוקר. בשנת הלימודים 190-1941 כיהן כפרופסור בקולג' ההר השחור בקרוליינה הצפונית ולאחר מכן עבר לאוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל שם המשיך עד למינויו כפרופסור מלא ב-1952.
בשנת 1953 עלה לישראל עם משפחתו לאחר שמונה כבר שנה לפני כן לפרופסור בפיזיקה בטכניון. הוא הקים שם את הפקולטה לפיזיקה והיה דיקן הפקולטה ועמד בראש הפקולטה במשך שש שנים. לאחר מעצרו של קורט סיטה שהחליף אותו בראש המכון לפיזיקה, הוא שב ומונה לראש המכון. רוזן היה אחד ממייסדי האגודה הישראלית לפיזיקה, ואף כיהן כנשיאה בין השנים 1953-1955. בשנת 1960 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.[1] בשנת 1977 העניק סנאט הטכניון לרוזן את התואר "פרופסור מחקר". היה לו תפקיד חשוב בהפיכת הטכניון ממכללה קטנה לאוניסברסיטה שהוא היום. בנוסף להכל רוזן תמך בלימוד ופיתוח מוסדות לימוד כמו בית-הספר ללימודי מוסמכים בטכניון כדיקן לימודי מוסמכים ופיתוח אוניברסיטת הנגב (עכשיו אוניברסיטת בן-גוריון) בבאר-שבע כנציג הטכניון וכדיקן הפקולטה למדעי הטכנולוגיה.
בין תלמידיו, אשר פרס.
רוזן התחתן עם חנה בלקס ב-1932 ונולדו להם שני בנים, יוסף ודוד. בנו, ג'ו רוזן, פיזיקאי אף הוא.
מחקר
רוזן כתב במשותף עם אלברט איינשטיין ובוריס פודולסקי מאמר בנושא פרדוקס EPR במכניקה קוונטית ("Can Quantum-Mechanical Description of Physical Reality Be Considered Complete?"), אשר פורסם בכתב העת המדעי Physical Review בשנת 1935, לפיו מכניקת הקוונטים אינה מסוגלת להציג "תיאור שלם" למציאות וכן המטרה של החוקרים הייתה לבסס את הטענה שלהם לפיה ישנה תאוריה אחרת המסוגלת להציג את המציאות בתיאור שלם ולנבא את המציאות.. הוא גם גילה במשותף את גשר איינשטיין-רוזן בתורת היחסות הכללית, לפי התאוריה הימצאות חור תולעת אפשרית עקב כבידה מספיק חזקה שגורמת לעיקום במרחב הזמן.
מאמרים נבחרים
- "Can quantum mechanical description of physical reality be considered complete?", Albert Einstein, Boris Podolsky, Nathan Rosen (Princeton, Inst. Advanced Study) . 1935. 4pp. Published in Phys.Rev. 47:777-780, 1935. (In Wheeler, J.A., Zurek, W.H. (eds.): Quantum theory and measurement, Princeton U. Press, 1983 pp. 138–141)
- "The Particle Problem in the General Theory of Relativity". Albert Einstein, N. Rosen (Princeton, Inst. Advanced Study). 1935. Published in Phys.Rev. 48:73-77, 1935.
- "Energy and momentum of cylindrical gravitational waves." N. Rosen (Technion), K. S. Virbhadra 1993. Published in Gen.Rel.Grav.25:429-433, 1993.
- "On Gravitational waves." Albert Einstein, N. Rosen. 1937. 12pp. Published in J.Franklin Inst. 223:43-54, 1937.
- "General Relativity and Flat Space. I." N. Rosen (MIT). Jan 15, 1940. 3pp. Published in Phys.Rev. 57:147-150, 1940.
פרסים והוקרה
- 1968 - פרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים
- 1975 - פרס לנדאו
- 1980 - דוקטור של כבוד על ידי אוניברסיטת בן-גוריון.
- נקרא רחוב על שמו בבאר שבע
קישורים חיצוניים
- קורות חייו באתר הטכניון
- דף זיכרון לרוזן באתר הפקולטה לפיזיקה בטכניון (באנגלית)
- אשר פרס, הספד לנתן רוזן, באתר הטכניון (באנגלית)
- רות בונדי, פנים חדשות בטכניון, דבר, 20 בפברואר 1953
- Nathan Rosen, 86, of Israel; Physicist Worked With Einstein, ניו יורק טיימס, 23 בדצמבר 1995
הערות שוליים
