נשק להשמדה המונית בגרמניה

לגרמניה יש את הכושר לפתח ולייצר נשק להשמדה המונית, אך מאז מלחמת העולם השנייה היא נמנעה מלעשות זאת.

מלחמת העולם הראשונה

ערך מורחב – לוחמת גז במלחמת העולם הראשונה

במלחמת העולם הראשונה השתמש הצבא הגרמני בחזית המערבית ובחזית המזרחית בנשק כימי, לרבות גז חרדל, כלור ופוסגן. גם מדינות ההסכמה השתמשו בנשק כימי נגד אויביהן.

השימוש בנשק כימי היה הפרה של הוראות אמנות האג משנת 1899 ומשנת 1907.

מלחמת העולם השנייה

ערך מורחב – פרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית

גרמניה עשתה במהלך המלחמה מאמץ שלא עלה יפה לפתח נשק גרעיני.

גזי העצבים הראשונים בהיסטוריה, טבון וסארין, פותחו בגרמניה בשנים שלפני המלחמה. במהלכה ערכו הגרמנים ניסויים בבני אדם על ידי גז חרדל. גרמניה בנתה לעצמה מאגר של חומרי לחימה כימיים, אך נמנעה מלעשות בהם שימוש בלחימה. בסך הכל ייצרה כ-78 אלף טון של חומרי לחימה כימיים. מאלו היו כ-12 אלף טון של טבון וכ-450 קילוגרם של סארין. אמצעי השיגור המיועדים לגזי העצבים היו פגזי ארטילריה בקוטר של 105 ו-150 מילימטר, רקטה בקוטר של 150 מילימטר ופצצת אוויר במשקל של 250 קילוגרם.

גרמניה לא השתמשה בגז הטבון אפילו כאשר עמדה בפני תבוסה. שר החימוש הנאצי אלברט שפר התנגד לשימוש בו וב-1943 הביא אל שליט גרמניה אדולף היטלר את מומחה גז העצבים אוטו אמברוס מחברת א.ג. פארבן על מנת לתת דין וחשבון. אמברוס אמר להיטלר כי בעלות הברית מנעו פרסום עוד מראשית המלחמה של מידע על מחקר שערכו בנוגע לגזי עצבים מראשית המלחמה, כי טבעם של גזי העצבים היה ידוע כבר מתחילת המאה, וכי לדעתו אין ספק שבעלות הברית הצליחו לייצר גזי לחימה דוגמת הטבון. לא כך היה בפועל, אך היטלר קיבל את מסקנותיו של אמברוס ומלאי גז הטבון של גרמניה נותר ללא שימוש.

המלחמה הקרה ולאחריה

במסגרת ההליכים הבינלאומיים לנירמול מעמדה של גרמניה והשבת עצמאותה בשנות החמישים נאסר עליה (במסגרת אמנת בריסל ) מ-1954 להחזיק כלי נשק ללוחמה גרעינית, כימית וביולוגית. איסור זה עוגן במשפט הפנימי הגרמני במסגרת החוק לבקרת נשק (Kriegswaffenkontrollgesetz). במהלך ימי המלחמה הקרה הוצבו כלי נשק גרעיניים בשטחה של גרמניה על ידי ארצות הברית (בגרמניה המערבית) ועל ידי ברית המועצות (בגרמניה המזרחית). אף על פי שהיא לא הייתה מעצמה גרעינית, היה לגרמניה המערבית עניין במצב מרוץ החימוש הגרעיני הבין-גושי ומנהיגיה התבטאו בנושא במהלך השנים, ובכלל זה נגד הצבת כלי נשק גרעיניים לטווח קצר של נאט"ו באירופה, שבמקרה של מלחמה היו צפויים לזרוע הרס בשטחיהן של שתי הגרמניות.

לאחר ייסוד סוכנות האטום האירופית קיוותה גרמניה להתקדם במסגרת הפעילות של אנרגיה גרעינית לצורכי שלום לקראת אפשרות של פיתוח כלי נשק גרעיניים משלה בשיתוף פעולה עם צרפת ואיטליה, והקנצלר קונראד אדנאואר התבטא בעניין זה במפורש בפני ממשלתו. אפשרות זו הורדה מעל הפרק על ידי שארל דה גול לאחר שנבחר לנשיא צרפת ב-1958. סוכנות האטום האירופית הגבילה את פעולתה לשימוש באטום לצורכי שלום במסגרת הקהילה הכלכלית האירופית.

גרמניה מערבית אשררה את חתימתה על פרוטוקול ז'נבה מ-1925, שאסר על שימוש בכלי נשק כימיים וביולוגיים. היא אשררה גם את חתימתה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, על אמנת הנשק הביולוגי ועל אמנת הנשק הכימי. גרמניה המזרחית אשררה בנפרד את חתימתה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ועל אמנת הנשק הביולוגי.

קודם לאיחוד גרמניה מחדש אשררו שתי הגרמניות את חתימתן על ההסכם על ההסדר הסופי ביחס לגרמניה. גרמניה אשררה בו את הסכמתה להימנע מייצור והחזקה בבכלי נשק גרעיניים, כימיים וביולוגיים ושליטה בהם. ההסכם אסר על קיום נוכחות צבאית זרה בשטחי גרמניה המזרחית לשעבר ובנוסף אסר להציב בה כלי נשק גרעיניים וכן פלטפורמות לנשיאת כלי נשק שכאלה והפך אותה לאזור חפשי מנשק גרעיני. הותר לצבא הגרמני להחזיק בכלי נשק קונבנציונליים בעלי יכולת נשיאה של כלי נשק להשמדה המונית, ובלבד שהם לא ישמשו לכך כלל.

ארצות הברית העבירה לגרמניה 60 פצצות גרעיניות טקטיות מדגם B61 וזאת במסגרת ההסכם של נאט"ו לשיתוף בכלי נשק גרעיניים. פצצות אלו מוחזקות בבסיס חיל האוויר הגרמני בוכל שבמדינת ריינלנד-פפאלץ ובשעת מלחמה הן יועברו לשימוש על ידי מטוסי טורנדו גרמניים. הסדר זה מהווה הפרת של אמנת בריסל, שאמנם בוטלה בשנת 2010. מדינות רבות סבורות שהוא מהווה גם הפרה של הוראות האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. ארצות הברית מחזיקה בעמדה כי הוראות האמנה לא הופרו שכן הפצצות נמצאות בשליטתה שלה וכי הן לא יועברו לשליטה ושימוש על ידי אחרים עד אשר תתקבל ההחלטה לצאת למלחמה - מצב שבו האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני לא תהא מחייבת עוד. עם זאת, ידוע שטייסים ואנשי צבא גרמניים אחרים מתאמנים בטיפול בפצצות ובשימוש בהן לקראת יום פקודה, וקשה לראות איך פרקטיקה זו עולה בקנה אחד עם מטרת האמנה ורוחה.

בשנת 2007 התבטא שר ההגנה הגרמני, רופרט שולץ , כי גרמניה צריכה לשאוף להיות מעצמה גרעינית. באותה שנה הציע נשיא צרפת ניקולא סרקוזי לגרמניה להשתתף בשליטה על הארסנל הגרעיני הצרפתי. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ושר החוץ פרנק-ואלטר שטיינמאייר דחו את ההצעה ואמרו כי לגרמניה אין שום עניין להחזיק נשק גרעיני. מאוחר יותר, נוכח הדאגה מפני מהלכיה של רוסיה בהנהגת ולדימיר פוטין, שינתה מרקל את עמדתה ואמרה ב-2010 כי "כפי שאמרה נאט"ו, כל עוד קיים בעולם נשק גרעיני, אנו צריכים שתהיה לנו יכולת שכזו."

המדינות חברות נאט"ו, לרבות גרמניה, נמנעו מלחתום על האמנה לאיסור של כלי נשק גרעיניים , אשר מטרתה קיום מגעים לקראת פירוק כולל של הנשק הגרעיני בעולם. על אמנה זו חתמו יותר מ-120 מדינות.

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא הפגנות בגרמניה נגד נשק גרעיני בוויקישיתוף
• Hans M. Kristensen, ‏U.S. Nuclear Weapons in Europe, באתר Natural Resources Defense Council, ‏2005
• Ralf Beste and Stefan Simons, ‏Thanks but No Thanks: Sarko's Nuke Offer Bombs with Berlin, דר שפיגל, 17 בספטמבר 2007, מאורכב באתר Web Archive

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32940582נשק להשמדה המונית בגרמניה