נשמה יתרה
נשמה יתרה היא מושג רוחני המופיע בתלמוד, ופירושו שבשבת מתווספת לאדם היהודי נשמה נוספת, ששוהה בגוף למשך השבת. רש"י מסביר שתוספת הנשמה בשבת, גורמת לכך שניתן לאכול יותר מאשר בדרך כלל, ואין נפשו קצה עליו, אולם בספרות הקבלה והחסידות[1] מבואר שהנשמה היתירה גורמת להרגשת התעלות רוחנית, לשומרי השבת.
מקור
המקור למושג נשמה יתרה נמצא בתלמוד במסכת ביצה:
אמר רבי שמעון בן לקיש: נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר: 'שבת וינפש', כיון ששבת - ווי, אבדה נפש"
זמן כניסת הנשמה יתרה, כפי הנראה מדברי הפוסקים הוא משעת כניסת שבת, או משעת קבלת שבת. אך יש שכתבו שכבר מחצות יום שישי נכנסת הנשמה יתרה[2].
בספרי המקובלים מובא ש"הנשמה היתרה" מתווספת בשלושה חלקים, "נפש" "רוח" ו"נשמה". בליל שבת, בקבלת שבת (באמירת בואי כלה) חלק הנפש, בברכו חלק הרוח, ובברכת השכיבנו חלק הנשמה, ובשלושה שלבים ביום, (באמירת נשמת כל חי, חלק הנפש, בתחילת תפילת העמידה, חלק הרוח, ובתפילת מוסף באמירת כתר, חלק הנשמה)[3].
מהות המושג
המאירי ביאר את המושג בדרך רציונליסטית:
וזה אצלי גם כן עניין נשמה יתירה יש בו באדם בשבת ולמוצאי שבת נטלה הימנו ואע"פ שדברים אלו נראים כדברי הבאי הם אמת ודבריהם אמת... שכבר ידעת שנפש האדם עם היותה אחת תחלק לג' חלקים... והם הצומחת העיונית והמשכלת... אבל השבת להיותו מיוחד לה' מאין פנותו בדברים הגשמיים... ואז גדל יותר הכח העיוני ונמצא שיש ולתועלתו נפש יתירה בשבת
— הקדמת המאירי לבית הבחירה ד"ה וזה אצלי
מנהגים
יש נוהגים לקבל את הנשמה היתרה במחשבה, בשלושה שלבים בלילה (בשעת אמירת בואי כלה בפיוט לכה דודי - חלק הנפש, באמירת ברכו - חלק הרוח, ובברכת השכיבנו - חלק הנשמה.) ובשלושה שלבים ביום (באמירת נשמת כל חי - חלק הנפש, במילים ה' שפתי תפתח שבתחילת תפילת העמידה - חלק הרוח, ובאמירת כתר בתפילת מוסף - חלק הנשמה)[4].
ישנם גם המסבירים את מנהג הרחת הבשמים בהבדלה, כנגרר של יציאת הנשמה היתרה מהגוף - שעת חולשת הדעת - כיון שהרחת הבשמים עשויה לעזור לאזן את הגוף מחדש. וכך נכתב במדרש שכל טוב[5] ”בשמים במוצאי שבת מצווה, מאי טעמא משום נשמה יתרה שניתנת באדם בערב שבת ובמוצאי שבת ניטלת הימנו”.
גם מנהג סעודת המלווה מלכה, שהיא הסעודה הרביעית של שבת, מוסבר על ידי חלק מהמקובלים, כסעודה אחרונה עם הנשמה היתרה, רגע לפני שהיא עוזבת את הגוף.
ביום טוב
לדעת רשב"ם אף ביום טוב ישנה נשמה יתרה, ולכך כאשר חל יום טוב במוצאי שבת אין לברך על הבשמים, מאחר שהנשמה היתרה אינה מסתלקת במוצאי שבת, אלא רק למחרת - במוצאי יום טוב[6].
אך בעלי התוספות כתבו להוכיח מכך שאין מברכים על הבשמים במוצאי יום טוב - שביום טוב אין נשמה יתרה[7].
קישורים חיצוניים
- יוסי אורנשטיין, נשמה יתרה, אתר ישיבת הר עציון
- הסבר על תוספת נר"ן בשבת מאת הרב יוסף אלנקווה באתר מורשת
הערות שוליים
- ^ בלקוטי תורה לאדמו"ר הזקן (דרושים לשבת שובה דף סו.) כותב שנשמה יתירה היינו שהקב"ה מעלה את הנשמה לדרגה גבוהה יותר.
- ^ ראו שו"ת ציץ אליעזר (חלק ז סימן מ"ט אות יא) בשם שו"ת פני אהרן.
- ^ פרי עץ חיים שער השבת פרק א'
- ^ פרי עץ חיים שער השבת פרק א'
- ^ ספר שמות פרק ט"ז.
- ^ רשב"ם, פסחים קב ב ד"ה ושמואל אמר.
- ^ תוספות פסחים קב ב.
