נשים בירוק
 | |
| יושב ראש | נדיה מטר ויהודית קצובר[1] |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1993–הווה (כ־31 שנים) |
| אתר התנועה | |
תנועת נשים למען עתיד ישראל ("נשים בירוק") היא תנועת ימין, אשר הוקמה על ידי מיכאל ורות מטר בשנת 1993, בעקבות הסכמי אוסלו. המוטו של התנועה הוא: "אהבה, מסירות ונאמנות לארץ ישראל". לתנועה סניפים בישראל, בארצות הברית ובקנדה. מנהיגות התנועה הן רות, נדיה מטר ויהודית קצובר[1]. התנועה נקראה "נשים בירוק", בשל הקמפיין של חבריה בשנות התשעים נגד החזרה לקו הירוק במסגרתו חבשו כובעים ירוקים, וכפראפרזה לארגון נשים בשחור.
פעילות
פעילויות התנועה כללו הפגנות מחאה נגד הסכמי אוסלו[2], החתמה על עצומה נגד הקמת מדינה פלסטינית והפצת סטיקרים וחומר הסברה לציבור. במהלך "מבצע חומת מגן" ולאחריו, התנדבו פעילות הארגון לעודד את חיילי צה"ל מול פעילות ארגון השמאל מחסום ווטש[3].
משנת 2013 מוציאה התנועה כתב העת ריבונות, העוסק בסוגיית הריבונות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון. "ריבונות" מודפס במקביל בעברית, באנגלית, בצרפתית וברוסית.[4][5]
לאחר חטיפת שלושת הנערים, הובילה התנועה את ההיאחזות בשמורת "עוז וגאו"ן".
הישגים
- ב-1995 נאבקה התנועה בהצלחה בכוונת ממשלת רבין להעביר את השליטה "גבעת הדגן" שבאפרת מידי ישראל לידי הרשות הפלסטינית[6]. בשנת 2009 קיבלה מטר תעודת הוקרה מראש מועצת אפרת על מאבקה זה[7].
- ב-2009 בעקבות פעילות התנועה, נפתח ליהודים כביש 398 (כביש עוקף זעתרה) מהר חומה לגוש עציון מזרח, שהיה סגור ליהודים עד אז[8].
- ב-2010 בעקבות פעילות התנועה, חזר צה"ל לאייש את בסיס שדמה שהיה נטוש, ובכך נמנעה השתלטות פלסטינית על השטח[9].
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של נשים בירוק- תביעות שהגישה התנועה
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 'נשים בירוק' מציגות: תוכנית פעולה ליום הבוחר
- ^ "לא עוצרות בירוק", בשבע
- ^ חנן גרינברג, עימות בשטחים: "נשים בירוק" נגד נשות מחסום WATCH, באתר ynet, 5 במאי 2004
הרמטכ"ל: "ווטש" ? כן, "נשים בירוק" ? לא, באתר ערוץ 7 - ^ "ריבונות" - כתב עת מדיני
- ^ New! Sovereignty Journal
- ^ Tami Amanda Jacoby, Women in zones of conflict: power and resistance in Israël, McGill-Queen's Press - MQUP, 2005, page 99
- ^ חגיגות העשור לגבעת הדגן, אפרעיתון, 17 ביולי 2009, עמוד 11
- ^ בשבע, 20.1.2011 עמ' 33, רבקי גולדפינגר
- ^ בשבע, 20.1.2011 עמ' 33, רבקי גולדפינגר