נפוליאון והיהודים
נפוליאון היה גורם חשוב באמנציפציה ליהודים באירופה ושחרורם מחוקים ישנים שהגבילו אותם לגטאות יהודיים ושהגבילו את זכויותיהם בתחומי הפולחן, הקניין והעיסוק.
חקיקת נפוליאון והיהודים
המהפכה הצרפתית הביאה את הקץ על הרעיון המארגן של החברה האירופאית מימי הביניים, להעניק לאנשים זכויות וחובות שונים על סמך השתייכותם למעמדות וקבוצות קורפורטיביות. הצהרת זכויות האדם והאזרח משנת 1789 הבטיחה חופש דת וחופש פולחן בתנאי שהאחרונים לא הפרו את הסדר הציבורי. לאחריה הופקעו היהודים משליטת הקהילות ובתי הדין שלהן, והוכפפו בכל דבר למשפט האזרחי הכללי החדש. באותה תקופה, רוב מדינות אירופה נקטו בגישה שהגבילה את זכויות בני המיעוטים. מסעות הכיבוש של נפוליאון באירופה הפיצו את רעיונותיו בנוגע לשוויון בין אזרחים.
יחסו האישי של נפוליאון כלפי היהודים אינו נהיר דיו, שכן לעיתים הוא דיבר בעד היהודים ולעיתים בגנותם. האמביוולנטיות שלו מצויה בחלק מהתבטאויותיו הראשונות בנושא בהקשר לשאלת הטיפול ביהודי אלזס-לורן ובעלי החוב שלהם.
ההשפעה הכוללת של מדיניות נפוליאון הייתה מהותית למעמד היהודים באירופה. זו גם הסיבה שנפוליאון היה נערץ עליהם. החל מ-1806, העביר נפוליאון מספר חוקים שתמכו במעמד היהודים באימפריה הצרפתית. בין החוקים הרכבת קבוצת נציגים שתבחר על ידי הקהילה היהודית ותכונה הסנהדרין של פריז. במדינות כבושות, ביטל נפוליאון את הגטאות המוקפים בחומה (שתחילתם במאה ה-16). בשנת 1807, הוא קבע את היהדות, יחד עם הזרמים בנצרות: קתוליות והפרוטסטנטיות, לדתות הרשמיות של צרפת. בשנת 1808 חזר בו נפוליאון ממספר רפורמות, בהכריזו כי כל החובות ליהודים מבוטלים, מצומצמים או דחויים. הדבר כמעט והביא להתמוטטות הקהילה היהודית. בנוסף, הוגבלו מקומות המגורים המוגדרים כיהודים, מתוך תקווה שיתבוללו בחברה. הגבלות אלו בוטלו שוב בשנת 1811.
אף על פי שיחסו האישי של נפוליאון כלפי היהודים אינו נהיר דיו, הוא ראה בבירור לנגד עיניו את הרווח הפוליטי שינבע מתמיכתו בהם. הוא קיווה להשתמש בעיקרון השוויון כאמצעי להשיג יתרון מקבוצות מופלות כמו היהודים והקתולים. הדואליות של יחסו אל היהודים מצטיירת בעת תשובתו לרופא ששאל אותו מדוע זירז את האמנציפציה ליהודים לאחר גלותו בשנת 1816:
תשוקתי העיקרית הייתה לשחרר את היהודים ולהפכם לאזרחים מן השורה. רציתי להרעיף עליהם את כל הזכויות שנובעות משוויון, חירות ואחווה, אותן זכויות מהם נהנו הקתולים והפרוטסטנטים. משאלת ליבי היא שהיהודים יקבלו יחס של אחים, כמו היינו כולנו חלק מהיהדות. כפועל יוצא מכך, סברתי שהדבר יביא לצרפת שפע רב שכן היהודים רבים במספר והם יבואו בהמוניהם לצרפת על מנת ליהנות מזכויות רבות יותר מאלו שקיימות בכל מדינה אחרת. ללא מאורעות 1814, רוב היהודים באירופה היו מגיעים לצרפת שבה שוויון, אחווה, וחירות מצפים להם ושבה הם יכולים לשרת את המדינה כאזרחים מהמנין.
— נפוליאון
נפוליאון ומדינה יהודית בארץ ישראל
ייתכן שבמהלך המצור על עכו (1799) הכין נפוליאון הצהרה להכרזת מדינה יהודית בפלסטינה, שפורסמה (כך טוענים) בתור מנשר נפוליאון אל היהודים (אפריל 1799). עם זאת, עצם קיום המסמך המאשש אותה מוטל בספק. ההיסטוריון אנרי לוראנס רואה במסמך זיוף, ומביא ראיות לכך שההצהרה מעולם לא נכתבה[1]. המצור הסתיים בתבוסה לצרפתים והתוכנית, אם הייתה כזו, מעולם לא קרמה עור וגידים. היסטוריונים אחרים, בהם נתן שור בספרו "נפוליאון וארץ הקודש", מאמינים שההצהרה נבעה בעיקר מטעמי תעמולה ושנפוליאון לא היה רציני בכוונותיו להקים מדינה יהודית. יש הסבורים שההצהרה נעשתה במטרה לקנות את ליבו של חיים פרחי, היועץ היהודי לשליט של עכו, אחמד אל ג'זאר.
מורשת נפוליאון
בהסירו את שלשלאות הפאודליזם של מרכז אירופה ובהציגו את רעיון השוויון של המהפכה הצרפתית השיג נפוליאון יותר עבור האמנציפציה היהודית מאשר הושג במהלך 3 המאות שקדמו לו. מועצת הכנסייה של ווסטפליה, הפכה מודל לחיקוי עבור מחוזות נוספים בגרמניה עד לנפילת נפוליאון. מצבם של היהודים במחוזות הריין השתפר באופן קבוע כתוצאה מחשיפתם לנפוליאון ולנציגיו. היינריך היינה וכן לודוויג בורן כתבו על אודות מחויבותם לעקרונותיו הליברליים של נפוליאון. יהודי גרמניה במיוחד ראו בנפוליאון כנושאי הדגל של האמנציפציה בגרמניה. כאשר היהודים בחרו שמות משפחה, חלקם רצו להביע את תודתם לנפוליאון על ידי בחירת שם המשפחה "Schöntheil" (שונטהייל) שהוא תרגום לגרמנית של בונפרטה. אגדות בנושא פעילותו של נפוליאון החלו לצוץ בקהילות היהודים. פרימו לוי סיפר שיהודי איטליה בחרו בשם נפוליאון על מנת להכיר באיש ששיחרר אותם.
ראו גם
לקריאה נוספת
- נפוליאון והיהודים
- הנאורות בהיסטוריה היהודית
- מיכאל גרץ (עורך), המהפכה הצרפתית והיהודים: דיוני האספה הלאומית, 1791-1789, מוסד ביאליק, 1989.
- חיים ברקוביץ, מסורת ומהפכה: תרבות יהודית בצרפת בראשית העת החדשה, מרכז זלמן שזר, 2007.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: מנשר נפוליאון אל היהודים באפריל 1799 |
- עמנואל אטקס, יהודים במהפכה: ביקורת על הספר "מסורת ומהפכה, תרבות יהודית בצרפת בראשית העת החדשה" מאת חיים ברקוביץ, הארץ, 2007.
- מנחם מנדל מוהר, דגול מרבבה: ספר תולדות מלך רב נאפאלעאן הראשון, צ'רנוביץ 1855.
- עזריאל נתן פרנק, יהודי פולין בימי מלחמת נפוליאון, מתוך הצפירה, 1912, באתר פרויקט בן-יהודה
- מוטי בנמלך, הסנהדרין של נפוליאון, מגזין להיסטוריה סגולה
- נפוליאון והחסיד (באנגלית)
- Labyrinthe. Atelier interdisciplinaire (a journal in French) published in 2007 a special issue dealing with the topic: Les Juifs contre l'émancipation. De Babylone à Benny Lévy.
- Jewish Education Network - הנאורות והמהפכה הצרפתית (ברומנית)
הערות שוליים
- ^ Laurens, Henry, Orientales I, Autour de l'expédition d'Égypte, pp.123-143, CNRS Éd (2004), מסת"ב 2-271-06193-8
