הפקודה המחפירה
ב-17 במרץ 1808 קבע נפוליאון הראשון שלוש גזרות בניסיון כושל לקדם את שוויון היהודים, ולשלבם בחברה הצרפתית, ובנה על האמנציפציה היהודית של 1790–1791. לשלישית מבין הגזרות – הפקודה המחפירה, או הצו המחפיר (בצרפתית: Décret infâme) – היו השפעות שליליות. אף שמטרתה הייתה להעניק אזרחות שווה, היא הגבילה את הלוואות הכסף מצד יהודים (הקתולים לא הורשו לבצע חיוב ריבית כרווח על הלוואות), ביטלה את כל החובות של חייבים לא-יהודים ליהודים, והגבילה את תושבותם של יהודים חדשים בצרפת על ידי הגבלת פעילותם העסקית, תוך מתן אפשרות לעבודה בחקלאות ובמלאכה. גזרות אלה החלישו את מצבם הכספי של יהודים, שהיו בעברם מלווים בריבית.
רקע כללי
נפוליאון בונפרטה זכה בתחילה בנאמנותם של יהודים כאשר בשנת 1797 שחרר יהודים באנקונה שבאיטליה. הוא בחר רשמית בשני הכוהנים הגדולים של האומה היהודית ובשבעה חברי מועצה לכוהנים הגדולים. לטענתו, הוא עודד יהודים להחזיר את שליטתם בירושלים, בשנת 1799 בעזרת צבאו במכתב שהופנה לרב בירושלים, אך רבים חושדים כי המכתב הוא זיוף. הוא לא פעל נגד היהודים עד תחילת המאה ה-19, אז העביר את שלוש הגזרות, אחת מהן נודעה כפקודה המחפירה. יש מי שמייחסים את שינוי הגישה, כמו הסופר פרנץ קובלר, לזיקתו החדשה לצרפת ולרצונו החדש להגן על האינטרסים של העם הצרפתי. כשהיה גיבור היהודים, הוא עדיין היה גם "פטריוט נלהב" של אי הולדתו, קורסיקה.
בצרפת, בתחילת המאה ה-19, המלשינים האשימו את היהודים באלזס בגביית ריבית ובשימוש לרעה בזכויות אחרות, שניתנו להם באמנציפציה שלהם בשנת 1791 תחת המלך לואי ה-16. נפוליאון צידד בדעה הצרפתית העממית. אף על פי שנפוליאון חפץ בשוויון ליהודים, הוא כינה אותם "הבזויים ביותר מבין הגברים" והכריז, במכתב של 1808 לאחיו ז'רום בונפרטה, שהוא לא רוצה שמספרם יגדל.
אף על פי שהוויעוד הראשון של הסנהדרין הגדולה, ב-4 בפברואר 1807, היה טקסי וחגיגי, המפגש לא היה אפקטיבי מאחר ששום דבר לא נעשה במהלך החודש בו נפגשו. כדי לשפר את התנאים שיוטלו על היהודים על ידי הגזרות הקרבות. במהלך שמונה המפגשים נאלצה חברי הסנהדרין הגדולה לאפשר נישואי תערובת בין צרפתים ובין יהודים, כדי שהיהודים ייקלטו בצרפת, מכיוון שהיהודים נחשבו לאזרחים לא תקניים ונדרשו להיקלט או להיות מגורשים. הוויעוד נאלץ לתמוך גם בפעולות אחרות להטמעת היהודים, כגון אישור שירות צבאי לצירוף צעירים יהודים לצבא צרפת. צעדים כאלה היו הקדמה להעברת שלוש הגזרות ב-17 במרץ 1808.
ביטול הפקודה המחפירה
מראש נקבעה הפקודה ל-10 שנים ועם חלוף השנים, ב-1818, דנו בתי המחוקקים של צרפת באפשרות להאריך אותה, אך לא עשו זאת ובכך התבטלה הפקודה. הקוסיסטוריה של פריז הוציאה כרוז, שנועד ליהודי אלזס ובו קראה להם לנהוג יפה בבני ארצם הצרפתים[1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
29280188הפקודה המחפירה