ננסי וייק
ננסי גרייס אוגוסטה וייק (באנגלית: Nancy Grace Augusta Wake; 30 באוגוסט 1912 - 7 באוגוסט 2011), הידועה בכינוייה "העכברה הלבנה" ("The White Mouse") שירתה כסוכנת בריטית במהלך חלקה האחרון של מלחמת העולם השנייה. וייק הייתה דמות מובילה ב"מאקי", אחת מתנועות ההתנגדות הצרפתית ואף לחמה לצד הכוחות. וייק היא האישה המעוטרת ביותר מקרב חיילות צבאות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה.
חייה
וייק נולדה בשנת 1912 בוולינגטון שבניו זילנד. הצעירה מבין ששת ילדי המשפחה. ב-1914, בהיותה בת שנתיים, עברה משפחתה להתגורר בסידני, אוסטרליה. מאוחר יותר עזב אביה, צ'ארלס וייק, את המשפחה ושב לחיות בניו זילנד, מותיר את אימה, אלה וייק (1874-1968) לטפל בששת ילדיהם. ננסי למדה בבית ספר לבנות North Sydney Girls High School ובגיל 16 ברחה מביתה ועבדה כאחות. לאחר מכן, עם ירושה של 200 פאונד מצוואת דודתה, יצאה לבדה ללונדון וניו יורק שם הכשירה עצמה כעיתונאית. בשנות השלושים עבדה בפריז. מאוחר יותר שימשה ככתבת עבור רשת עיתונים אירופאית Hearst בבעלות ויליאם רנדולף הרסט. בתפקיד זה הייתה עדה, לראשית מוראות שלטונו של היטלר, אלימות נגד יהודים, צוענים, שחורים ואנשי המחאה ברחובות פריז ווינה.
בשנת 1937 פגשה וייק תעשיין צרפתי אמיד בשם הנרי פיוצ'ה (1898–1943). לו נישאה ב-30 בנובמבר 1939 וחיה עמו במרסיי בעת פלישת צבא גרמניה לעיר. לאחר נפילת צרפת בשנות הארבעים, החלה וייק לשמש אשת קשר עבור תנועת ההתנגדות הצרפתית. מאוחר יותר הצטרפה לרשת ההברחה של קפטן איאן גראו (Ian Garrow). בשל יכולותיה לחמוק מידי הגסטפו, כינו אותה בשם הקוד "עכבר לבן" ("White Mouse"), ופעילויותיה מטעם התנועה נבחרו בקפידה מחשש לחייה ולגילוי פעילויותיהם. בשנת 1943 התגברו החששות עם הכרזת הגסטפו על וייק כאדם מבוקש וחמישה מיליון פרנק הובטחו תמורת הסגרתה.
לאחר חשיפת הרשת עמה עמדה בקשר, בדצמבר 1943, וייק עזבה את מרסיי ונפרדה מבעלה, שנשאר במרסיי. לאחר המלחמה נודע לוייק על מות בעלה בעינויים ב-16 באוקטובר 1943, בעת שסירב להסגיר את מקום הימצאה. וייק נתפסה ונעצרה בטולוז, אך שוחררה ארבעה ימים לאחר מכן. לאחר שישה ניסיונות, צלחה בחציית הרי הפירינאים אל עבר ספרד. מספרד עברה לאנגליה והצטרפה בה למנהלת המבצעים המיוחדים, מטעמה הוצנחה בליל ה-29 באפריל 1944 חזרה אל צרפת ופעלה בה כאשת קשר בין לונדון וקבוצת ההתנגדות המקומיות. פעילויות ההתנגדות של הקבוצה וגיוס חבריה תוכננו על ידה ובהנהגתה התקיימו התקפות על מתקנים גרמנים ומטה הגסטפו המקומי.
מאפריל 1944 ועד לשחרורה של צרפת מהכיבוש הנאצי לחמו כ-7,000 מחברי קבוצות ההתנגדות שבהנהגתה כנגד 22,000 חיילי אס אס וגרמו למותם של כ-1,400 מהם. עמיתיה בתקופה זו שיבחו את רוח הלחימה שלה, אשר הוכיחה עצמה בעת שהרגה חייל אס אס במו ידיה על מנת למנוע ממנו את הפעלת האזעקה בעת פשיטה על מקום מושבם של הכוחות הגרמנים.
היא הועסקה בשגרירויות בריטניה בפריז ובפראג כעובדת אגף המודיעין של המשרד הממשלתי בבריטניה האמון על חיל האוויר המלכותי.
וייק נישאה בשנת 1957 לג'ון פורוורד. היא חיה עמו 40 שנים באוסטרליה עד לפטירתו בשנת 1997, אז שבה לאנגליה.
לאחר המלחמה הוענקו לוייק עיטורים רבים ושונים, בהם מדליית החירות הנשיאותית ואות לגיון הכבוד. בשנת 1985 פורסם ספרה האוטוביוגרפי "העכבר הלבן".
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה (באנגלית)
- ynet, "העכברה הלבנה" שלחמה בנאצים מתה בגיל 98, באתר ynet, 8 באוגוסט 2011
