נמל התעופה הבין-לאומי רפיק אל-חרירי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נמל התעופה הבין-לאומי רפיק אל-חרירי
مطار رفيق الحريري الدولي
סמל השדה
סמל השדה
מראה כללי של נמל התעופה הבינלאומי רפיק אל-חרירי
מראה כללי של נמל התעופה הבינלאומי רפיק אל-חרירי
נתוני השדה
קוד IATA
‏BEY‏
קוד ICAO
‏OLBA‏
סוג השדה ציבורי/צבאי
מפעיל מידל איסט איירפורטס סרביסס
עיר סמוכה ביירות
קואורדינטות 33°49′15″N 35°29′18″E / 33.82083°N 35.48833°E / 33.82083; 35.48833
גובה מעל פני הים 27 מטר (87 רגל)
אתר נמל התעופה
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
03/21 12,467 3,800 בטון
16/34 11,138 3,395 בטון
17/35 10,663 3,250 אספלט
מטוס נוסעים של מידל איסט איירליינס (MEA) שחנה בנמל והושמד במלחמת לבנון הראשונה
שלושה מטוסי A321 של מידל איסט איירליינס (MEA) חונים בשדה

נמל התעופה הבין-לאומי רפיק אל-חריריערבית: مطار رفيق الحريري الدولي, בצרפתית: Aéroport international de Beyrouth) שוכן בביירות, בירת לבנון, והוא נמל התעופה המסחרי הפעיל היחיד במדינה. זהו השדה המרכזי של חברת התעופה הלאומית של לבנון, מידל איסט איירליינס (MEA), של חברת התעופה למטען (המקורקעת כיום), טראנס מדיטרניאן אירווייס (TMA קארגו) ושל חברת השכר מנאג'ט (MenaJet).

במקור היה שמו נמל התעופה הבינלאומי ביירות, אך הוא שונה ב-22 ביוני 2005, לזכר ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי, שנהרג בהתנקשות בביירות ב-14 בפברואר 2005.

השדה הוא מעבר הגבול העיקרי של המדינה יחד עם נמל ביירות.

השדה מופעל ומתוחזק בידי מידל איסט איירפורטס סרביסס (MEAS) הנמצאת בבעלות חברת התעופה הלאומית, MEA. ‏MEAS מבצעת את כל פעולות ההפעלה והאחזקה של השדה. את הפעולות מסדירה רשות התעופה האזרחית הלבנונית (LCAA), סוכנות של ממשלת לבנון הקובעת את כללי התעופה האזרחית במדינה, תקני הבטיחות וכיוצא באלה. הרשות אחראית גם על תפעול בקרת התנועה האווירית (ATC) בשדה, ועל הסדרת התנועה במרחב האווירי של לבנון.

היסטוריה

פתיחה

השדה נפתח ב-23 באפריל 1954 והחליף את מנחת ביר חסן הקטן יותר ששכן מרחק קצר צפונית לו. בשעת פתיחתו המסוף נחשב למודרני מאוד ואיפשר תצפית נוחה ממנו לשדה. השדה כלל שני מסלולי המראה מאספלט, מסלול 18/36 באורך 3,250 מטר (10,663 רגל) שימש בעיקר לנחיתה מקצה 18, בעוד מסלול 03/21 באורך 3,180 מטר (10,433 רגל) שימש בעיקר להמראה מקצה 03.

פשיטת כוחות צה"ל

ערך מורחב – מבצע תשורה

בתגובה לתקיפת מטוס אל על באתונה, פשטו כוחות של סיירת מטכ"ל וחטיבת הצנחנים ב-28 בדצמבר 1968 על השדה במבצע תשורה והשמידו 14 מטוסי נוסעים של חברות התעופה הלבנוניות מידל איסט איירליינס (אייר ליבן התמזגה איתה עד לזמן זה), טראנס מדיטרניאן אירווייס, וליבאניז אינטרנשיונל אירווייס. מבצע זה גרם נזק רב לתעשיית התעופה הלבנונית. מידל איסט איירליינס הצליחה להתאושש במהירות, אך ליבאניז אינטרנשיונל אירווייס פשטה את הרגל ועובדיה עברו למידל איסט איירליינס.

מלחמת האזרחים הלבנונית

השדה איבד ממעמדו ומהזוהר בו ניחן עם תחילת מלחמת האזרחים הלבנונית באפריל 1975, מלחמה שנמשכה כ-15 שנים, שבמהלכן הפסיקו לפעול מהשדה כל חברות התעופה למעט מידל איסט איירליינס וטראנס מדיטרניאן אירווייס שהמשיכו לפעול, להוציא מספר תקופות בהן נסגר השדה לחלוטין. חרף העימות, המסוף שופץ ב-1977, אך נפגע קשות כעבור 5 שנים במהלך מבצע שלום הגליל ב-1982, שבו הופגז השדה (ראו גם: הפיגועים בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות). מסלולי ההמראה של השדה שופצו ב-1982 וב-1984.

בסיס חיל־האוויר חירם

באוגוסט 1982, במהלך מלחמת לבנון הראשונה, כבש צה"ל את אזור שדה התעופה בביירות, והפעיל אותו במשך מספר חודשים תחת השם "בסיס חיל־האוויר חירם"[1].

הבסיס מילא תפקיד משמעותי בהיערכות צה"ל באזור ביירות, וחסך את הצורך בתעבורה יבשתית בציריה הפקוקים של לבנון. השדה שימש לפינוי נפגעים, להעברת אספקה, להוצאת טיסות סיור וקישור ולהטסת חיילים לחופשה וממנה. במסגרת היערכות צה"ל מחדש בקו האוואלי, פינה צה"ל את שדה התעופה.

שיקום

לאחר שהסתיימה מלחמת האזרחים בסוף 1990, התחילו ב-1994 עבודות לשיקום השדה שכבר היה מיושן יחסית. השיקום ארך כ-10 שנים, ובו נבנו מסוף חדש, שני מסלולים חדשים, מבנה כיבוי אש חדש, תחנת כוח חדשה, מסוף חדש לתעופה כללית וחניון תת-קרקעי חדש. כמו כן שוקמו מבנים קיימים רבים, כגון מבנה המכ"ם.

ב-1998 הושלם השלב הראשון של המסוף החדש. הוא מוקם בצמוד לצד המזרחי של המסוף הישן, וכלל את השערים 1-12. לאחר הקמתו נהרס המסוף הישן ובניית החצי המערבי החלה והושלמה ב-2000, אולם הוא לא נחנך עד 2002. חלק זה כלל את השערים 13-23. המסוף החדש מסוגל לשרת 6 מיליון נוסעים בשנה והוא עתיד להיות מורחב כדי שיוכל לשרת 16 מיליון נוסעים עד 2035.

הוחלט כבר בשלב מוקדם שהמסלולים המקוריים אינם מספיקים עוד, בייחוד אם יהיה על השדה לאפשר את נחיתתם של מטוסים גדולים כגון האיירבוס A380 שנבנה. מסלול חדש נבנה שבלט אל תוך הים, מסלול 17/35 באורך 3,395 מטר (11,138 רגל). מסלול זה נבנה כשהוא בולט אל תוך הים, על-מנת להעביר את תנועת המטוסים הנוחתים הרחק מהעיר כדי לשפר את הבטיחות ולהפחית את רעש המטוסים. מסלול המראה חדש גם נבנה במקביל למסלול 03/21 הישן באורך 3,800 מטר (12,467 רגל), מה שהפך אותו למסלול הארוך ביותר בשדה. מסלול 03/21 הישן נסגר להמראות ונחיתות והפך למסלול הסעה לצורך גישה למסלול 03/21 החדש. בניגוד למסלולים הישנים, שני המסלולים החדשים נבנו מבטון וכללו מערכת תאורה מתקדמת יותר ומערכות נחיתת מכשירים. מסלול 18/36 נותר פתוח, אם כי כיום עושים בו שימוש לעיתים נדירות.

ב-2004, מסלול 17/35 צוין מחדש 16/34 ומסלול 18/36 צוין מחדש 17/35 לאחר שבוצעו בדיקות כיוון מדויקות יותר.

ב-17 ביוני 2005, נפתח מסוף התעופה הקלה. הוא ממוקם בפינה הצפון-מערבית של השדה והוא אחד ממסופי התעופה הקלה המתקדמים ביותר במזרח התיכון.

מלחמת לבנון השנייה

ב-13 ביולי 2006, בסביבות השעה 06:00 בבוקר, תקפו מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי את שלושת המסלולים בנמל במסגרת מלחמת לבנון השנייה, שבין מטרותיה היו הרחקת ארגון החזבאללה מהגבול בין ישראל ללבנון והחזרת שני חיילי צה"ל שנחטפו על-ידו יום קודם. תקיפת הנמל, המהווה תחנת מעבר ושינוע של אמצעי לחימה ותשתיות לארגון החזבאללה, בוצעה כחלק מהמאמץ הכולל למניעת אספקת אמצעי לחימה לחזבאללה ולסיכול אפשרות העברת החיילים החטופים למדינה אחרת. מאמץ זה כלל יצירת סגר אווירי וימי על לבנון[2], וביצוע תקיפות המנעה אווירית. התקיפה הסבה נזקים משמעותיים למסלולים ובעקבותיה הכריזה ממשלת לבנון שהנמל סגור עד להודעה חדשה. זמן קצר אחר-כך הצליחו להמריא מאחד ממסלולי ההסעה בנמל 5 מטוסים של MEA לירדן. אחר הצהריים שבו מטוסי הקרב של חיל האוויר ותקפו את המסלולים בנמל ופגעו גם במאגר דלק בנמל. לפנות ערב שבו ותקפו מטוסי קרב של החיל מאגר דלק מרכזי בקצה הצפוני נמל. למחרת, תקפו מסוקי AH-64D אפאצ'י לונגבאו ("שרף") שלושה מאגרי דלק מרכזיים, המשמשים את מטוסי הנוסעים בנמל. ב-17 באוגוסט 2006 נפתח הנמל מחדש לאחר שישראל הסירה באופן חלקי את הסגר על-מנת לאפשר טיסות בין ביירות לעמאן. ב-7 בספטמבר 2006 הסירה ישראל את הסגר באופן מלא והנמל החל לחזור לפעילות סדירה[3].

במלחמת חרבות ברזל

ב-23 ביוני 2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל דווח בעיתון הדיילי טלגרף הבריטי כי החזבאללה מאחסן חימושים רבים בתוך שדה התעופה בהם טילי פלאק, רקטות בורקאן וטילי נ"ט וכמו כן גם טילים בעלי טווח של מאות קילומטרים.[4] בתגובה לפרסום בעיתון זה, דווח ב-BBC, באותו היום, כי שר התחבורה הלבנוני הכחיש בתוקף את מה שדווח ומיוזמתו הוא החליט להזמין עיתונאים ודיפלומטים לביקור רשמי בשדה התעופה.[5]


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38903372נמל התעופה הבין-לאומי רפיק אל-חרירי