דמיאט
| מדינה |
 מצרים |
|---|---|
| מחוז | דמיאט |
| גובה | 5 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 337,303 (2012) |
| ‑ במטרופולין | 1,100,000 (2012) |
דמיאט או דמיאטה (בערבית: دُمياط; בקופטית: ⲧⲁⲙⲓⲁϯ) היא עיר נמל על חוף הים התיכון הממוקמת בצפון הדלתה של הנילוס, בירתו של מחוז במצרים הנושא את אותו שם ובישופות של הכנסייה היוונית אורתודוקסית.
מחוז דמיאט
שטח ואוכלוסייה
מחוז דמיאט הוא אחד מהמחוזות הצפוניים של מצרים, ומרכזו האדמיניסטרטיבי נמצא בעיר הנמל ההיסטורית של דמיאט.
שטחו הכולל של המחוז הוא 1,029 קילומטר רבוע המהווים כחמישה אחוזים משטח הדלתה של הנילוס ואחוז אחד משטח מצרים.
בשטח מחוז דמיאט (ללא עיר הבירה, דמיאט) מתגוררים – נכון למפקד שנערך בשנת 1999 - 953,430 תושבים, מספר הגדל ב-2.09 אחוזים בממוצע לשנה.
מבנה המחוז
המחוז מחולק לארבע יחידות מנהליות נפרדות – דמיאט, פראסכור, זרקא וכפר סעד. יחידות מנהלתיות אלו כוללות 35 יחידות כפריות ובהן 59 כפרים, 722 חוות ו-10 ערים.
בשטח מחוז דמיאט פועלים שבעה מוסדות להשכלה גבוהה, תשעה-עשר מוסדות להכשרה מקצועית ו-657 בתי ספר תיכוניים ויסודיים, מתוכם 403 הפועלים באזור הכפרי ו-56 מכללות דתיות.
על חוף הים התיכון, בסמוך לעיר דמיאט, פועל אתר נופש - מהוותיקים במצרים, ששמו ראס אל-בר.
כלכלה
כלכלת המחוז היא חקלאית בבסיסה ובחוות וכפרי המחוז מגדלים חיטה, תירס, כותנה, אורז, תפוח אדמה ועגבניות. מחוז דמיאט ידוע בעיקר בגידול עצי דקל המכסים חלקים גדולים משטח המחוז. מחוות מיוחדות מיוצאים כמיליון עצי דקל בשנה לנמלים באזור הים התיכון ולמזרח אסיה - בעיקר לסין וליוון.
במחוז דמיאט פועלות חוות מיוחדות המתמחות בגידול עצי גויאבה. המחוז ידוע גם בתעשיית מוצרי החלב וגבינה מיוחדת ששמה גבינת דמיאטי מיוצרת במחוז.
לבירת המחוז חשיבות כלכלית מיוחדת ובה נמל המשמש לייצוא התוצרת החקלאית של המחוז.
העיר דמיאט
העיר דמיאט, בירת מחוז דמיאט בצפון מצרים היא עיר נמל הממוקמת בין הים התיכון לנהר הנילוס כ 200 קילומטר מצפון לקהיר. נכון לשנת 2012, מתגוררים בעיר עצמה 337,303 תושבים, כאשר כלל המטרופולין מונה בסך הכול 1,100,000 תושבים.
היסטוריה
לעיר היסטוריה ארוכה ומפוארת המתחילה במצרים העתיקה. במקום שכנה עיר בשם תמיאט ששימשה כנמל מרכזי בדלתה. העיר איבדה את חשיבותה בתקופה ההלניסטית עם הקמת עיר הנמל אלכסנדריה.
בתקופת הח'ליפות של בית עבאס הייתה דמיאט לאחד מהנמלים המרכזיים של מצרים ושימשה למסחר עם הודו וסין[1].
במאות ה-12 וה-13 הייתה העיר מרכז קרבות – כשער כניסה למצרים.
התקפה ראשונה על העיר נערכה בשנת 1169 על ידי כוח ימי משולב של ממלכת ירושלים והאימפריה הביזנטית במטרה לערער את בסיס כוחו של צלאח א-דין, אשר נהדפה על ידי מגיני הנמל.
במסע הצלב החמישי ומסע הצלב השביעי הותקפו העיר ונמלה על ידי כוחות צלבניים מתוך מחשבה כי כיבוש מצרים יבטיח את ביטחונה ושלמותה הטריטוריאלית של ממלכת ירושלים על ידי הסרת האיום המתמיד מצד השושלת האיובית.
בשנת 1217 צר צבא צלבני על העיר דמיאט ולאחר מצור ארוך וקשה כבש את המבצר והנמל בשנת 1219, אך בשנת 1221 הובס הצבא הצלבני בסמוך לעיר אל מנצורה בדרכו לעלות על קהיר.
בשנת 1249 נחת בדמיאט כוח צבאי נוצרי גדול בראשות לואי התשיעי, מלך צרפת, כאקורד הפתיחה של מסע הצלב השביעי. הצבא המצרי שהוצב במבצר השולט על העיר והנמל הופתע ונסוג מהעיר ללא קרב של ממש, ושוב הובס הצבא הצלבני כאשר היה בדרכו לעלות על קהיר על ידי הצבא המצרי בקרב פארסכור, העיר הוחזרה לסולטאן המצרי כחלק מהסכם הכניעה.
על מנת למנוע פלישות נוצריות חוזרות הרס הסולטאן הממלוכי ביברס את המבצר והנמל ובנה אותם מחדש במרחק של מספר קילומטרים מחוף הים התיכון.
אתרים בעיר
- מסגד עמר בן אל-אס, המסגד השני שהוקם במצרים על ידי הצבא הערבי עם כיבוש מצרים. מסגד זה הפך פעמיים לכנסייה – במהלך כיבוש העיר במסעי הצלב ובנו של לואי התשיעי ז'אן טריסטן הוטבל בו לנצרות.
- מסגד אל מטבולי, מהתקופה הממלוכית.
- מסגד אל בח'ר, מתקופת האימפריה העות'מאנית.
- אל קוברי אל קאדים, גשר מתחילת המאה ה-20.
- סוק אל הסבה, העיר העתיקה מהתקופה העבאסית.
מפעל גז נוזלי
בעיר הוקם, בהשקעה של 1.3 מיליארד דולר אמריקני, הקומפלס תעשייתי SEGAS LNG המשמש לייצוא גז טבעי ממצרים, אשר ממוקם כ-60 קילומטר מפורט סעיד, תוכנן בשנת 2000 ובנייתו החלה ב-2001 ונסתיימה ב-2004. מטען הגז הראשון נשלח מהמפעל בינואר 2005 והוא מתוכנן לאפשר העברה של 5 מיליון טון גז נוזלי בשנה. הקומפלקס כולל מתקן תעשייתי להפיכת הגז לנוזלי, מתקן בדיקה ומדידה, מתקני טיפול טיהור וקירור, מערכת אחסון הכוללת שני מכלי אחסון בנפח 150,000 טון גז נוזלי ומערכת עגינה ומילוי לספינות[2].
למפעל מוזרם גז טבעי משדות במערב הדלתה של הנילוס הנמצאים במרחק של כ-140 קילומטר מהקומפלקס.
מפעל הגז SEGAS נמצא בבעלות משותפת של חברת התשתיות הספרדית Unión Fenosa, חברת האנרגיה האיטלקית Eni וחברות מצריות להפקת גז.
נמל דמיאט
נמל דמיאט שוכן כ-8.5 קילומטר מערוץ דמיאט של נהר הנילוס, ובמרחק של כ-70 קילומטר מהנמל של פורט סעיד. מתקני הנמל משתרעים על פני שטח של 12 קילומטרים רבועים. אל הנמל מובילה תעלת כניסה באורך של כ-11.4 קילומטר שעומקה 15 מטר ורוחבה 300 מטר. לנמל שני שוברי גלים; מערבי, שאורכו 1640 מטר ומזרחי, שאורכו 738 מטר.
הנמל עתיד להיות מורחב משמעותית בפרויקט בהובלת חברה מכווית במטרה לקבל את מעמד הנמל העיקרי לשינוע מכולות בדלתה של הנילוס[3].
הדיוקסיה של דמיאט
העיר דמיאט היא מרכז מנהלתי של הכנסייה המלכיתית וכן של הכנסייה הקופטית (בלטינית: Tamiathis). ההיסטוריה של הדיוקסיה אינה ברורה והתיעוד שלה חלקי – רק ארבעה בישופים ידועים משנת 431 עד 879. חשיבות הדיוקסיה עלתה עם ירידת הדיוקסיה השכנה של פלוסיום (ידועה כ"סִין מָעוֹז מִצְרָיִם" בספר יחזקאל פרק ל). מהמאה העשרים כפופה הדיאוקסיה לפטריארכיה של אלכסנדריה[4][5].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אתר נמל דמיאט
- דמיאט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Donkin, Robin A. (2003). Between East and West: The Moluccas and the Traffic in Spices Up to the Arrival of Europeans. Diane Publishing Company.
- ^ SEGAS Liquefied Natural Gas Complex, Damietta - Hydrocarbons Technology
- ^ http://www.export.gov.il/_News/Item.asp?CategoryID=12&ArticleID=13590
- ^ CATHOLIC ENCYCLOPEDIA: Damietta, www.newadvent.org
- ^ Tamiathis (Titular See) [Catholic-Hierarchy], www.catholic-hierarchy.org
דמיאט32621172Q189383