ניקולא פוסן

ניקולא פּוּסָן (בצרפתית: Nicolas Poussin;‏ 15 ביוני 1594 – 19 בנובמבר 1665) היה צייר צרפתי בן תקופת הבארוק.

קורות חייו

פוסן נולד בסביבתה הכפרית של העיירה לֵז אַנְדֵלִי (Les Andelys) שבנורמנדי, לאב שהיה חייל בצבאו של אנרי הרביעי מלך צרפת. מאז ימי ילדותו אהב את השדות ואת היערות, והחל לערוך רישומים בעיפרון. קנטן וארן, שהיה צייר מקומי, הגיע ללז אנדלי כדי לקשט את הכנסייה, ופוסן הצעיר הפך לתלמידו. אחרי שוארן עזב, ברח פוסן מביתו, והגיע לפריז כדי ללמוד אמנות. בפריז חי חיי דלות אך העריץ את התחריטים שהיו חיקוי של אמני הרנסאנס האיטלקיים. כדי להתפרנס למחייתו צייר תמונות אחדות עבור הצייר פיליפ דה שאמפן, שעסק בדקורציה של ארמון לוקסמבורג בפריז. ב-1622 פגש בג'ובאני מאריני (משורר החצר של מארי דה מדיצ'י), שהעסיק אותו באיור לשירו "אדוניס".

ב-1624 לקח מאריני את פוסן לרומא והמליץ עליו בפני הקרדינל ברבריני (לימים האפיפיור אורבנוס השמיני), שהיה אספן חפצי אמנות ידוע. אך מאריני נפטר ופוסן, שהיה מחוסר אמצעים, חלה ומצא מקום מקלט בביתו של אופה עוגות צרפתי, שאת בתו אנה מריה נשא ב-1629 לאישה. בינתיים למד אופטיקה, גאומטריה ופרספקטיבה, ונעשה חבר בחוג של אמנים שהתנגדו לסגנון הבארוק של תקופתם, והציבו לעצמם כמטרה להתחקות אחרי האמנות העתיקה של יוון ורומא. בארבריני הטיל עליו לצייר את "מותו של גרמאניקוס" (1627), ציור שהשביע את רצונו של הקרדינל. ב-1628 ציר את "ניצחונה של פלורה" עבור הקרדינל אומודיאו.

ב-1640 נתבקש על ידי המלך לואי השלושה עשר והקרדינל רישלייה לשוב לפריז כדי לפקח על הקישוטים שנעשו בארמון הלובר. הוא זכה בכבוד וקיבל מן המלך קיצבה שנתית, אך נתקל בקנאה מצדם של אמני פריז. הוא צייר עבור רישלייה תמונות אחדות וחזר לרומא ב-1643. הוא הקדיש את זמנו לציור של תמונות מיתולוגיות רבות ובהן: "הלוויתו של פוקיון" (1648-1650), "אליעזר ורבקה" (1648), "משפט שלמה" (1649). ניקולא פוסן צייר כ-400 תמונות, שמהן נשתמרו עד ימינו למעלה מ-300. הוא קנה בית ברומא (בסמוך לביתו של הצייר הצרפתי קלוד לורין), שם התגורר במשך יותר מעשרים שנה עד מותו ב-1665.