ניקולאי רומנוביץ' רומנוב

ניקולאי רומנוביץ' רומנוב
Николай Романович Романов
לידה	אנטיב, צרפת
פטירה	טוסקנה, איטליה
בת זוג	סוווה דלה גררדסקה

ערך זה עוסק בטוען לכתר הצאר הרוסי. אם התכוונתם לצאר הרוסי בזמן מהפכת אוקטובר, ראו ניקולאי השני, קיסר רוסיה.

ניקולאי רומנוביץ' רומנוב (ברוסית: Николай Романович Романов‏; 26 בספטמבר 1922 - 15 בספטמבר 2014) היה נשיאה של אגודת משפחת רומנוב (Объединение Членов Рода Романовых) ואחד מהטוענים לראשות שושלת המלוכה של בית רומנוב ולכתר הצאר הרוסי. בהתאם לזאת הוא כינה את עצמו ניקולאי רומנוביץ', נסיך רוסיה.

למרות שניקולאי רומנוביץ' היה צאצא של הצאר ניקולאי הראשון, תאריו ושייכותו לבית המלוכה מוטלים בספק על ידי אלו הטוענים שנישואי הוריו הפרו את כללי בית רומנוב.

ביוגרפיה

ילדותו

ניקולאי רומנוביץ' נולד ב-26 בספטמבר 1922 ליד עיירת הנופש אנטיב (Antibes) שבריביירה הצרפתית. הוא היה בנם הבכור של רומן פטרוביץ', נסיך רוסיה ושל הדוכסית פרסקוביה שרמטייבה (Прасковья Шереметева). אביו של ניקולאי היה בנם של פיוטר ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה ושל מיליצה, נסיכת מונטנגרו, ונכדם של ניקולאי ניקולאייביץ' האב ושל אלכסנדרה פטרובנה, דוכסית אולדנבורג. ניקולאי ניקולאייביץ' (סבו של אביו של ניקולאי רומנוביץ') היה בנם של ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה ושל הקיסרית אלכסנדרה פיודורובנה.

השכלתו

הנסיך ניקולאי למד והתחנך בצרפת. הוא שאף להיות קצין ימי, אולם כיוון שלא היה צי רוסי באותה העת אלא צי סובייטי, ניקולאי החליט לפנות אל הצי המלכותי האיטלקי. רומנוב נעזר בקשרי המשפחה ההדוקים שלו עם משפחת המלוכה האיטלקית בית סבויה (סבתו, מיליצה, הייתה אחותה של המלכה אלנה, אשתו של ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה) כדי להתקבל לצי האיטלקי. הקריירה הימית של רומנוב נפסקה באיבה כאשר התגלו אצלו סימנים של קוצר ראייה. בשנת 1936 משפחתו עברה לאיטליה.

חייו בזמן המלחמה

בזמן מלחמת העולם השנייה, הנסיך ניקולאי ומשפחתו התגוררו אצל המלך ויטוריו אמנואלה השלישי. כאשר המלך נמלט מהצבאות הגרמניים, משפחתו של הנסיך התחבאה למשך תשעה חודשים במקלט. סבתו של ניקולאי הייתה בסכנה בעת הכיבוש הגרמני (בהיותה אחות המלכה), ונאלצה אף היא להסתתר בקריית הוותיקן. בתום המלחמה הנסיך ניקולאי עסק במספר מלאכות אזרחיות, ואף התגורר מספר שנים במצרים.

הצעת הכתר של מונטנגרו

בשנת 1942 המפלגה הפשיסטית ששלטה אז באיטליה, פנתה לניקולאי והציעה לו להיות מלך מונטנגרו, בה שלטה אז ממשלת בובות בחסות האיטלקים. ניקולאי סירב להצעה^[1].

עסקיו ועיסוקיו

הנסיך ניקולאי רומנוב ייסד את אגודת בית רומנוב בשנת 1979 ונבחר לשמש כנשיאה של האגודה ב-1989, בעקבות מותו של וסילי אלכסנדרוביץ', נסיך רוסיה. האגודה מקבלת את כל צאצאיו הזכרים של ניקולאי הראשון. החברות באגודה לא מומשה באופן פעיל על ידי חלק מחבריה. לדוגמה, מריה ולדימירובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה ואביה ולדימיר קירילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה לא השתתפו בפעולות האגודה, אך למרות זאת היו רשומים כחברים בה.

טענותיו לכתר הצאר

עמדתה הרשמית של משפחת רומנוב היא שזכויותיה של המשפחה לכתר הצאר התבטלו כאשר הצאר ניקולאי השני ויתר על כסאו לטובת אחיו, מיכאיל השני, שלא עלה על כס המלוכה עד אישורה של מועצת החוקה, אישור שלא התקבל מעולם. "מלכותו" הסתיימה כאשר הוא הוצא להורג ב-1918. אגודת משפחת רומנוב אינה מקבלת את הטענה של הנסיכה מריה ולדימירובנה רומנובה לכתר הרוסי, בגלל מחלוקת לגבי כללי הירושה וכללי הנישואין המותרים (נישואים מורגנטים). טענה זו היא גם טענתה של הנסיכה מריה כלפי ניקולאי רומנוב.

הנסיך ניקולאי הפך לטוען לכתר הצאר עם מותו בשנת 1992 של הדוכס ולדימיר, אביה של הנסיכה מריה ולדימירובנה רומנובה.