ניקולאי בסטוז'ב
 | |
| ציור דיוקן עצמי מ-1838 | |
| לידה |
24 באפריל 1791, 13 באפריל 1791 סנקט פטרבורג |
|---|---|
| פטירה |
27 במאי 1855, 15 במאי 1855 (בגיל 64) נובוסלנגינסק |
| מקום לימודים | בית הספר לקציני צי |
| תחום יצירה | חיל ים, היסטוריה, פעילות ספרותית, פעילות פוליטית |
| פרסים והוקרה | עיטור ולדימיר ה"קדוש", דרגה 4 |
ניקולאי בסטוז'ב (ברוסית: Николай Бестужев; 13 באפריל 1791 - 27 במאי 1855) היה קצין, צייר דיוקנאות ,היסטוריון, סופר,מהפכן וממציא רוסי; השתתף במרד הדקבריסטים.
ביוגרפיה
הוא נולד למשפחת אצולה. אביו, אלכסנדר פדוסייביץ' בסטוז'ב, היה סופר וחבר המועצה הממלכתית. אחיו, אלכסנדר, מיכאיל, פיוטר ופאבל היו גם כן סופרים, קציני צבא ודקבריסטים.
הוא נכנס לבית הספר של חיל הצוערים ב-1802 וסיים את לימודיו ב-1809. בעודו שם, הוא פקד שיעורים שלימד אנדריי וורוניחין באקדמיה הקיסרית לאמנויות. [1] ב-1810 הוא הפך לקצין בדרגת סגן בחיל. ב-1815 השתתף בפעולות ימיות בהולנד. הוא מונה לעוזר המפקח של המגדלור הבלטי בקרונשטאדט ב-1820. שנתיים לאחר מכן, הוא ארגן מחדש את מחלקת הליטוגרפיה במפקדת הצי, והוענק לו משום כך אות המסדר ולדימיר ה"קדוש". כתב בהמשך על ההיסטוריה של הצי.
בשנת 1824 הוא הועלה לדרגת סגן-מפקד וזמן קצר לאחר מכן מונה למנהל המוזיאון של האדמירליות, שם נודע בשם "המומיה". במהלך תקופה זו הוא גם תרם לאלמנך "כוכב הצפון" (בעריכת אחיו, אלכסנדר) ו-לעיתון "בן המולדת". הוא גם שירת בלשכת הצנזורה וב-1825 הפך לחבר בחברה הקיסרית לעידוד האמנויות[2]
אולם הישגים אלו היו קצרי מועד. מאז 1824, הוא היה חבר ב"החברה הצפונית", ארגון סודי בראשותו של קונדראטי רילייב, וכתב "מניפסט לעם הרוסי". בעקבות חלקו במרד הדקבריסטים בכיכר פיטר, שבמהלכו הוביל יחידה של מורדים מחלי הים, הוא הסתתר אך נמצא ונעצר. הוא נלקח למבצר פטרופבלובסקיה וב-10 ביולי 1826 הורשע בפעילות חתרנית ובמרד. הוא נידון לעבודת פרך לכל החיים.[2]
החיים בסיביר
בחודש שלאחר מכן, הוא ואחיו מיכאיל נלקחו למבצר שליסלבורג. בספטמבר 1827, הם הועברו לסיביר והונחו בכלא מיוחד במפגש הנהרות צ'יטינקה ואינגודה. ב-1830 הם הועברו שוב, לעיירה פטרובסק-זבייקלסקי. ב-1832 צומצם עונשם לחמש עשרה שנים. זמן קצר לאחר מכן, הוא התחתן ונולדו לו שני ילדים; אחד מהם היה אלכסיי סטארצב, דמות מרכזית בסחר בין רוסיה לסין. בשנת 1839 הוא ואחיו הועברו לנובוסלנגינסק, שם בחר להישאר ומת ב-1855.
למרות התנאים הקשים, הוא צייר דיוקנאות רבים של חבריו הדקבריסטים, בני משפחתם ותושבי הכפר המקומיים; בהתחלה צייר בצבעי מים, אחר כך בשמנים. בתום הגלייתו הוא בילה ב-1841 באירקוטסק, וצייר כמה דיוקנאות של פקידי ממשל.
הוא עבד גם כסנדלר, מפעיל מחרטה ושען. בתפקידים אלה, הוא יצר עיצוב לכרונומטר בעל דיוק גבוה המבוסס על "מערכת חדשה" שאותה מעולם לא חשף. במהלך מלחמת קרים, הוא עיצב מנעול אקדח. הוא גם ערך תצפיות מטאורולוגיות ואסטרונומיות, יצר מערכת השקיה, גידל כבשים, מצא מרבץ פחם חדש ואסף אגדות עם בוריאטיים.
דמותו של ניקולאי בסטוז'ב במדיה האמנותית
- ב-1973, המחזאי סמיון מטליצה כתב דרמה על בסטוז'ב בשם ״אזרח רוסיה״.
- 1990 - הופק סרט אמנותי רוסי בשם Нет чужой земли ״אין ארץ זרה״ המבוסס על חיי בסטוז'ב בסיביר, בבימויו של בראס חלזאנוב ובכיכובו של פיוטר יורצ'נקוב בתפקיד בסטוז'ב [3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
ניקולאי בסטוז'ב39870122Q4085903