נינה ווינר

נינה ווינר

לידה	4 ביוני 1933 (גיל: 91)
תפקיד	יו"ר של כבוד של קרן אייסף לחינוך

נינה וינר (אבידר; נולדה ב-4 ביוני 1933) היא מייסדת שותפה של אייסף - הקרן הבינלאומית לחינוך ויו"ר הכבוד של הקרן. כלת פרס ישראל למפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת תשפ"ה (2025).

ביוגרפיה

וינר נולדה באלכסנדריה שבמצרים, בת ליונה פאפו אבידר, בתו של המנהל הראשון של יקבי ראשון לציון, אשר נולדה בשנת 1896 בראשון לציון ונפטרה בגיל 101; ולראובן אבידר (פרלמוטר), אשר נולד באוקראינה ועלה ארצה עם אביו כמה שנים לאחר המהפכה הרוסית. הוריה נפגשו והתחתנו בתל אביב בשנת 1926 ועברו להתגורר באלכסנדריה, שם נולדו נינה ואחותה רותי. בית המשפחה היה מוקד חברתי לאנשים בעלי זיקה ציונית חזקה, מחוברים לשליחות ופעילות של התנועה הציונית טרם קום המדינה. בשנת 1949, עם קום המדינה, והחרפת רדיפות השלטון המצרי את הקהילה היהודית, ולאחר שאביה נשלח לשנה במחנה מעצר, שבה המשפחה לישראל. אביה הפך לשליח של הבונדס ובעקבות עבודתו נדדה המשפחה לברזיל, ארגנטינה, אורוגוואי וצרפת. וינר למדה פסיכולוגיה עם ז'אן פיאז'ה בז'נבה וקיבלה תואר שני בייעוץ מקצועי מאוניברסיטת קולומביה (TC). במהלך תקופת לימודיה בשנות החמישים עבדה כפסיכולוגית חינוכית עם פרופ' פויירשטיין במחנות המעבר של עליית הנוער בישראל ובצרפת. במסגרת העבודה הזאת זיהתה וינר את הפערים הגדולים בהון התרבותי וחוסר המוכנות לחברה הישראלית של ילדי העולים החדשים לעומת ה"צברים".

בהמשך עברה וינר לארצות הברית, נישאה לוולטר וינר והמשיכה את פעילותה למען ישראל במסדרונות האומות המאוחדות כחברה במשלחת ויצו. בשנת 1977 פנתה אל הבנקאי והנדבן אדמונד ספרא ורעייתו לילי ספרא בהצעה ליזום את אייסף - הקרן הבינלאומית לחינוך. מאז ועד היום העמידה הקרן אלפי בוגרים ובוגרות ושורת חוקרים/ות, רופאים/ות, אנשי/ות משפט, רוח ועסקים מהפריפריה הגאוגרפית והחברתית בישראל, ונשארת מחויבת לצמצום פערים באמצעות השכלה גבוהה. בדצמבר 2017, לאחר ארבעים שנים כנשיאה של קרן אייסף, נטלה נינה וינר את התואר יו"ר של כבוד (Chairwoman Emerita) וקרלוס בנעים מונה לתפקיד נשיא הקרן. וינר ממשיכה לכהן כחברה פעילה במועצת הוועד המנהל של אייסף; כיו"ר ועדת יחסי הציבור שלה; וכחברה בוועדת התכנון שלה; האחראית על תוכנית העמיתים הבינלאומית של אייסף; ועל ארגון בוגרי הקרן.

בהוקרה על תרומתה הרבה של קרן אייסף לישראל, קיבלה וינר פרסים ואותות הוקרה מיושב ראש הכנסת, מנשיאי האוניברסיטאות בישראל, הוועד היהודי-האמריקאי, ישיבה יוניברסיטי, הסמינר התאולוגי היהודי, האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת חיפה, המרכז הבינתחומי הרצליה, דוקטורט לשם כבוד מהטכניון ואות מיוחד מבוגרי הקרן, חברי הכנסת יוסי יונה ומירב בן-ארי.

בשנת 2023 נבחרה להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל לרגל חגיגת שנת ה-75 למדינת ישראל. בשנת 2025 הוענק לה פרס ישראל למפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

לקריאה נוספת

• נינה וינר: מחלום למציאות, הוצאת מא"י, תשע"ז 2017.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נינה ווינר בוויקישיתוף

• רונה טאוזינגר, ‏"ראיתי נערים עם עיניים חכמות אך נטולות תקווה. זה שבר את ליבי", באתר ישראל היום, 16 בינואר 2020
• Why I'm coming home to Israel , הג'רוזלם פוסט, 20 בנובמבר 2019
• ליאת רון, ‏"היו לי חברות במצרים, אבל היה מאוד מפחיד ללכת ברחוב", באתר גלובס, 6 באוקטובר 2018, 6 באוקטובר 2018
• חיה גולדליסט-אייכלר, פילנתרופית ספרדייה דואגת לסטודנטים הנופלים בין הכיסאות, הג'רוזלם פוסט, 18 במאי 2015 (באנגלית)
• שמעון כהן, כשמשה דיין זלזל במצוקת הפריפריה, באתר ערוץ 7, 26 במאי 2014
• הקשר הישראלי, רשת ב', 25 במאי 2014
• דניאל זירי, שוויון הזדמנויות, הג'רוזלם פוסט, 14 באפריל 2013 (באנגלית)
• אריה דיין, האליטה המזרחית של נינה ויינר, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2006

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

נינה ווינר40752127Q64867056