רבי יהודה בכרך
רבי יהודה בכרך (ה'תקל"ה - ליל שבת כ"ט בניסן ה'תר"ו[1]) היה רב ליטאי, רבה של סייני שבפלך סובאלק בליטא (כיום בצפון-מזרח פולין). נודע בשל הגהותיו לתלמוד הבבלי שנדפסו בשולי ש"ס וילנא ובכל מהדורות הש"ס המבוססות על מהדורה זו בשם נימוקי הגרי"ב והגהות הגרי"ב.
הגהותיו בשם דומה נדפסו על ספרי יסוד רבים מארון הספרים היהודי: ששה סדרי משנה, התלמוד הבבלי, משנה תורה לרמב"ם, שולחן ערוך (אורח חיים ויורה דעה) ותורת חטאת לרמ"א.
ביוגרפיה
נולד לרב יהושע השיל בכרך מגלינדיץ הסמוכה לאמדור, צאצא למשפחת רבי טוביה בכרך. אמו היתה בתו של רבי חנוך הניך אב"ד קלווריה וזבלובדוב, מחבר "משפחת החנוכי: ובנו של הרב היסו"ד, מראשי קהילת יהודי וילנה. למד בישיבת וולוז'ין בתקופת כהונתו של רבי יצחק מוולוז'ין בראשות הישיבה.
בחר לכהן ברבנות העיירה סייני, הקטנה יחסית, בשל הזמן הרב יותר שהותירה לו עובדה זו ללימודיו.
הוא נפטר בסייני בליל שבת כ"ט בניסן ה'תר"ו.
הגהותיו
לפי עדות שמיעה שהביא הרב רפאל נתן נטע רבינוביץ במאמרו על הדפסת התלמוד[2] היה ברשותו עותק של התלמוד בדפוס בנבנשתי שהיה בשימושו של הגאון מווילנה ועליו הגהות בכתב ידו שונות מאלו שנדפסו על דפי התלמוד כ"הגהות הגר"א" מאז דפוס וינה (תקס"ו-תקע"ו).
משפחתו
נישא לרייזיל (תקל"ו - כ"ג באייר תרכ"ג) בת הגביר ישראל בוריונר. לפי המסורת שירתה את הגאון מווילנה כשהתארח בבית הוריה בהיותה בת שש וזכתה לברכתו. לאחר פטירת בעלה עברה לסופוטקין והתגוררה בבית בתם נחמה.
- בניהם
- הרב משה בכרך ושיינא בת ר' יעקב משצ'וצ'ין בפולין. בנם היה החוקר התורני ר' יעקב בכרך הידוע בשל סדרת "מאמרי יעקב הבכרכי" והגהותיו על ארבעה טורים.
- הרב חנוך העניך בכרך מסובאלק. התפרסם כתלמיד חכם, נפטר בהורדנה בחודש ניסן תרכ"ג, כשבא לעיר לרגל נישואי בנו יצחק אייזיק. הבן התפרסם אף הוא וחלק מחידושיו נדפסו בספרי בני דורו.
- בתו רוחמה התגוררה בסופוטקין כנראה נישאה לרב חיים שלמה קולצקי (קאלעטסקי) מבריסק.
קישורים חיצוניים
- ישראל טוביה איזנשטט, דעת קדושים, פטרבורג תרנ"ז-נ"ח, עמ' 38–39, באתר היברובוקס
- דוד טבלי אפרתי, תולדות אנשי שם, ורשה תרל"ה, עמ' 18 הערה ה-ו, באתר היברובוקס
- לואיס גינזבורג וגוטהרד דויטש, "בכרך, יהודה בן יהושע השיל", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- בכרך, יהודה בן יהושע השיל, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ במפעל הביבליוגרפיה העברית נרשם בטעות 25 באפריל לפי פרט התאריך העברי.
- ^ ר"נ רבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד מהדורת א"מ הברמן, ירושלים תשכ"ה, עמ' קכט.
