ניהאיה דאוד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים לא מובנים, פירוט יתר.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים לא מובנים, פירוט יתר.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.

ניהאיה דאוד (נולדה ב-17 ביולי 1966) היא אפידמיולוגית חברתית, מרצה בכירה, פובליציסטית ופרופסור לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. פרופ' דאוד מתמקדת במחקריה באי-שוויון בבריאות, במדיניות ובאסטרטגיות לצמצום אי-השוויון בין קבוצות מיעוט וקבוצות בעלות הכנסה נמוכה.

ביוגרפיה

ניהאיה דאוד נולדה בעיר טירה ומשנת 1990 מתגוררת בכפר נווה שלום. נשואה לאנואר ויש לה שני בנים ובת. סיימה את לימודי הדוקטורט שלה באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 2007. בשנת 2008 זכתה במלגת פארס על לימודי פוסט-דוקטורט ראשון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב לשנים 2008 – 2009. בשנת 2012 הצטרפה למרכז לחקר בריאות ועירוניות בבית החולים סנט מיכאל ובאוניברסיטת טורונטו, קנדה, למטרת ביצוע פוסט-דוקטורט שני. בשנת 2010 הצטרפה למחלקה לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שם היא חברה בוועדת האתיקה. בין השנים 2011–2019 שימשה ראש ועדת האתיקה של הפקולטה למדעי הבריאות. דאוד היא גם בוגרת מכון מנדל למנהיגות חינוכית[1].

מחקרים

תחומי מחקריה לאורך השנים:

  1. בין היתר, פרופ' דאוד ערכה מחקר לאומי ובינלאומי בנושא אי-שוויון בבריאות הקשורים למעמד, מגדר ומוצא אתני במטרה להבין כיצד הצטלבות של מסלולים היסטוריים, פוליטיים, חברתיים וכלכליים משפיעה על הנגישות והזמינות של שירותי בריאות ומימוש הזכות לבריאות.[2]
  2. על אי שוויון בבריאות בקרב האוכלוסייה הילידית בקנדה, מיעוטים ומהגרים בבריטניה וקנדה ונשים נפגעות אלימות במדינות אירופה.
  3. מחקר בקרב אזרחים ואזרחיות פלסטינים בישראל הבוחן את שורשי אי השוויון בבריאות, לרבות אפליה ממסדית וצורות אפליה מרובות, הפרדה בין סוגי ואזורי מגורים ואלימות.
  4. מחקר על פליטים פנימיים של פלסטינים היה בין הבודדים ברחבי העולם שבחן את ההשפעה ארוכת הטווח על הבריאות.
  5. בתחום האלימות נגד נשים חקרה את תפקידה של מערכת הבריאות בסיקור, איתור וטיפול בנשים נפגעות אלימות.
  6. מחקרים נוספים עסקו בקשר שבין הריסת בתים, היעדר מעמד חוקי וצורות אפליה מרובות שהצביעו על בריאות לקויה והיעדר גישה לשירותי בריאות.

מענקים ופרסים

פרופ' דאוד זכתה במספר מענקי מחקר תחרותיים: 1. מענק ISF למחקר בנושא הפרדה לאומית/אתנית של נשים במחלקות היולדות של בתי חולים בישראל וטיפול מיילדותי מכבד לנשים מרקעים שונים. 2. מחקר בנושא גבריות המתנגדת לאלימות נגד נשים קיבל את מענק Gender-Net and MOST מטעם האיחוד האירופי, והוא נערך עם מדינות מהאיחוד האירופי. 3. מענק MOST - קורונה ואמון. 4. מענקים נוספים מטעם המכון הלאומי למחקרי בריאות ומדיניות בריאות, מתמקדים בנגישות לשירותי בריאות הנפש בקרב פלסטינים אזרחי ישראל ונשים נפגעות אלימות במשפחה בעקבות הרפורמה בבריאות הנפש. 5. מענקים קודמים של קרנות ISF, MOST ו – NIHPR התמקדו בנגישות לשירותי בריאות לאמהות מהחברה הבדואית שהן נפגעות אלימות.

פעילות חברתית ופוליטית

פרט למחקריה, פרופ' דאוד עוסקת באקטיביזם חברתי ובריאותי לקידום זכויות הבריאות של קבוצות מוחלשות בחברה בישראל.

בין השנים 2005–2007 הייתה חברה בוועדת ההיגוי לחזון העתידי של הפלסטינים אזרחי ואזרחיות ישראל. הייתה בין המקימות שותפות של ועדת העמיתים לבריאותם של הפלסטינים בישראל, ומייסדת ומנהלת הפורום לבריאות הציבור לפלסטינים בישראל. דאוד היא גם המייסדת והמנהלת של המרכז לקידום בריאות ושוויוניות בפקולטה למדעי הבריאות[3] באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

בין השנים 2009 – 2015 כיהנה כראש המועצה הלאומית לקידום בריאות והייתה חברה בוועדות בריאות לאומיות רבות. בשנת 2018 היא הייתה חברה בוועדה למניעת אפליה בשירותי הבריאות ובוועדה לשיפור בריאותם של הערבים הפלסטינים בישראל. בנוסף, היא הייתה חברה בוועד המנהל של ארגוני החברה האזרחית: נשים לגופן, ועדת המעקב אחר הבריאות בחברה הערבית בישראל, החברה הגלילית ועמותת "סיכוי".

כיום היא חברה בוועד המנהל של עמותת "איתך מעכי", מכון זולת לשוויון וזכויות אדם[4] והאקדמיה לשוויון. היא גם חברה בפרויקט מדד המגדר במכון ון-ליר. משמשת רכזת שותפה של הפורום נגד גזענות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב שהוקם בשנת 2020. היא גם מייסדת וחברה ב-HIDN, רשת בינלאומית לשיפור בריאותם של עקורים פנימיים.

בשנת 2020, יזמה והקימה יחד עם ארבע פרופסוריות נוספות, את "טריקכ - דרכך האקדמית", פרויקט חדש שמטרתו לקדם סטודנטיות ערביות למסלול דוקטורט באקדמיה והתפתחות מסלול קריירה אקדמית דרך העלאת מספר חברות הסגל ושיעור היוצאות לפוסט-דוקטורט באמצעות ליווי, הקניית כישורים ומיומנויות וסיוע נדרש. הפרויקט ממומן על ידי המועצה להשכלה גבוהה בישראל.

מאז התפרצות מגפת הקורונה פרופ' דאוד הייתה פעילה בצוותי ייעוץ של אנשי ונשות מקצוע להתמודדות עם המשבר. היא הייתה מנהלת שותפה של צוות הבריאות בצוות המומחים[5] שפעל מטעם הקרן החדשה לישראל וארגון שתיל. צוות רב תחומי זה פעל באמצעות לובינג ואמצעי התקשורת, במטרה להשפיע על החלטות הממשלה בנוגע לאופני הטיפול בהתפרצות הקורונה בישראל. הצוות כתב נייר עמדה בשם: "לא חוזרים אחורה: מתווה לשיקום מערכת הבריאות", על מנת להציע פתרונות עומק למערכת הבריאות ולפערים המשפיעים על הבריאות לאחר סיום מגפת הקורונה וכן פרסם סרטון המתמצת את נייר העמדה לטובת הציבור הרחב.[6][7]

בפברואר 2020, פורסם מחקר שבוצע על ידי פרופ' דאוד, אשר בדק את הקשר בין מיקום יישובים בדירוג סוציו-אקונומי על ידי הלמ"ס ובין תוכנית ה"רמזור" לפיה נפתחים או נסגרים מוסדות החינוך. תוצאות המחקר הראו כי תוכנית ה"רמזור" הרחיבה עוד יותר את הפערים בין התלמידים וגרמה לכך שתלמידים "חלשים" יותר ימשיכו ללמוד מרחוק. מתברר שהרמזור גורם להארכת תקופת השהות של התלמידים החלשים בבתיהם.[8]

בנוסף לפרסומיה האקדמיים, בתקופת התמודדות עם משבר הקורונה בישראל, ביצעה פרופ' דאוד ראיונות ומאמרים רבים שפורסמו בתקשורת ישראלית ובינלאומית בדבר כשלים במערכת הבריאות שהתבררו ביתר שאת במהלך התקופה והעמיקו את המשבר הקיים במערכת הבריאות ממילא לצד מצוקות נוספות באזור הנגב. [9] כמו כן, הוגדרה כמי ש" עומדת בחזית המאבק בקורונה בחברה הערבית, ונלחמת לרפא את המערכות הציבוריות בישראל". [10]

פרופ' דאוד התראיינה רבות בנושא סוגיית ההתחסנות נגד נגיף הקורונה בקרב ציבור החברה הערבית, בהתייחס לחסמים הקיימים בקרבם כלפי מערכת הבריאות וביקרה את הטיפול בנושא הקורונה בקרב החברה הערבית על ידי הממשלה.[11] הביקורת נובעת מהעדר התייחסות מתאימה למאפייניהם: קשיי תקשורת, נגישות, צורך בהסברה ייעודית. לדעת דאוד, "אי הנכונות להתחסן בחברה הערבית נובעת מתחושת אמון נמוכה במערכת ובממסד, זאת לנוכח הטיפול הכושל בקורונה, וההזנחה ביישובים הערבים. הם פוחדים. אין להם אמון. הם חוששים וחושדים במערכת". [12][13][14]

פרסומים

פרופ' דאוד פרסמה מאמרים רבים בכתבי עת אקדמיים בעלי דירוג גבוה.[15]

קישורים חיצוניים

מאמרי אקטואליה:

הערות שוליים

  1. ^ אתר למנויים בלבד הילה גלזר, "כשלמדתי לדוקטורט, אני והמנקים היינו הערבים היחידים שם", באתר הארץ, 22 בדצמבר 2021
  2. ^ אורן פרסיקו, "מצב סוציו-אקונומי לא מסביר הכל", באתר העין השביעית
  3. ^ המרכז לקידום בריאות ושוויוניות
  4. ^ מומחים: הממשלה הפרה זכויות אדם של קשישים ונהגה בהם בפטרונות, באתר הארץ
  5. ^ צוות הבריאות, צוותי המומחים של המשבר
  6. ^ מהם הכשלים שהקורונה חשפה במערכת הבריאות ואיך אפשר לתקן אותם?, באתר יוטיוב
  7. ^ למה כל כך הרבה ישראלים מתחסנים?, באתר כלכליסט
  8. ^ שחר אילן, מחקר: תוכנית הרמזור מקפחת את היישובים החלשים, ומגדילה את הפער מהחזקים, באתר כלכליסט
  9. ^ עודד בר-מאיר, אפקט הנגיף: "הקורונה העמיקה את הפערים בין באר שבע והנגב למרכז", ‏06.12.20
  10. ^ "אני רוצה להאמין שמשבר הקורונה יהיה הזדמנות לריפוי", באתר 24 שעות, ידיעות אחרונות, ‏30.12.2020
  11. ^ סיגל בן דוד, קורונה במגזר הערבי: “המגיפה דרשה להימנע מהפגנת חיבה וחום, זה נוגד את הטקסיות שלנו", באתר מעריב אונליין, ‏12/10/2021
  12. ^ יניב שרון, [https://www.davar1.co.il/272994/ חיסון לקורונה / "אי הנכונות להתחסן בחברה הערבית נובעת מתחושת אמון נמוכה במערכת ובממסד" חוקרת בריאות הציבור, פרופ' ניהאיה דאוד, מצביעה על חסמים שמורידים את שיעור ההתחסנות בציבור הערבי: "הערבים המבוגרים הם קבוצה פחות משכילה ופחות נגישה לאינטרנט. צריך לקבוע תורים אחרת, וליצור הסברה ייעודית"], באתר דבר, ‏05.01.2021
  13. ^ סמאח בסול, רינה מצליח, אני לא עובדת בשבילך, באתר הארץ, ‏13 בינואר 2021
  14. ^ אדיר ינקו, למרות רמת התחלואה: רק שלושה מוקדי חיסון נפתחו ביישובים הערביים, באתר Ynet
  15. ^ ריכוז פרסומים אקדמיים של פרופ' ניהאיה דאוד, באתר https://www.researchgate.net/
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35050020ניהאיה דאוד

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ניהאיה_דאוד&oldid=2156835"