נבחרת פרו בכדורגל
 | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| כינוי | הלבנים-אדומים | ||
| התאחדות | פדרציית הכדורגל של פרו | ||
| השתייכות | CONMEBOL | ||
|
דירוג פיפ"א (28 בנובמבר 2024) |
40  -2 | ||
| - ניקוד פיפ"א | 1,488.42 | ||
| - דירוג שיא | 10 (נמדד באוקטובר 2017) | ||
| - דירוג שפל | 91 (נמדד בספטמבר 2009) | ||
| מאמן | חואן ריינוסו | ||
| קפטן | פדרו גלאסה | ||
| מירב השערים | פאולו גררו (39) | ||
| מירב ההופעות | רוברטו פלאסיוס (128) | ||
| אצטדיון ביתי | האצטדיון הלאומי של פרו, לימה | ||
| תלבושת | |||
| |||
| משחק בינלאומי ראשון | |||
 פרו 0 - 4 אורוגוואי  לימה, פרו; 1 בנובמבר 1927 | |||
| הניצחון הכי גדול | |||
פרו 9 - 1 אקוודור  בוגוטה, קולומביה; 11 באוגוסט 1938 | |||
| ההפסד הכי גדול | |||
 ברזיל 7 - 0 פרו סנטה קרוס, בוליביה; 26 ביוני 1997 | |||
| גביע העולם בכדורגל | |||
| הופעות | 5 (הראשונה ב-1930) | ||
| ההישג הטוב | רבע גמר: 1970 | ||
| קופה אמריקה | |||
| הופעות | 33 (הראשונה ב-1927) | ||
| ההישג הטוב | מקום ראשון: 1939 ו-1975 | ||
| גביע הזהב | |||
| הופעות | 1 (הראשונה ב-2000) | ||
| ההישג הטוב | חצי גמר (2000) | ||
נבחרת פרו בכדורגל (בספרדית: Selección de fútbol del Perú) היא נבחרת הכדורגל הלאומית של פרו. הדירוג הנוכחי של נבחרת פרו ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-40 בעולם, נכון ל-28 בנובמבר 2024; הניקוד הוא 1,488.42 - ירידה של 2 נקודות לעומת ניקוד קודם.[1] דירוג השיא 10 נמדד לראשונה[2] באוקטובר 2017, והדירוג הנמוך ביותר 91 נמדד לראשונה[2] בספטמבר 2009.
נבחרת פרו משתתפת יחד עם שאר נבחרות CONMEBOL (התאחדות הכדורגל של מדינות דרום אמריקה) בתחרויות המפעל. לאורך השנים, התקשתה נבחרת פרו להתמודד מול נבחרות ברזיל וארגנטינה החזקות במוקדמות גביע העולם בכדורגל.
תור הזהב של נבחרת פרו היה בין השנים 1970 ל-1982, שבהן העפילה לשלושה מונדיאלים מתוך ארבעה, וזכתה פעם אחת בקופה אמריקה, בשנת 1975. תיאופילו קוביאס, שכיכב באותם ימים במדי הנבחרת, הפך לשם נרדף לכדורגל הפרואני. לאחר שחדל קוביאס לשחק בנבחרת, לא הצליחה פרו להעפיל למונדיאל עד 2018.
פרו עשתה את הופעת הבכורה שלה במונדיאל ב-1930. ההופעה השנייה שלה במפעל הייתה ב-1970. במונדיאל זה הפתיעה פרו וניצחה בשני המשחקים הראשונים שלה את נבחרות בולגריה ומרוקו ועלתה לשלב רבע הגמר, אך נעצרה על ידי ברזיל החזקה, שזכתה בסופו של דבר בתואר.
גם בטורניר הבא שבו הופיעה, ב-1978, פתחה פרו את הטורניר בשני ניצחונות, הפעם על נבחרות סקוטלנד ואיראן. המשחק השלישי הסתיים בתיקו מול הולנד והנבחרת סיימה את הסיבוב הראשון במקום הראשון בבית. למרות הפתיחה המרשימה של הטורניר, לא המשיכה פרו באותה יכולת והפסידה בכל משחקיה בשלב הבתים השני, בהם לא כבשה אפילו שער זכות אחד.
במונדיאל 1982 נגמרה תקופת הזוהר של פרו במפעל. הנבחרת סיימה את שני משחקיה הראשונים בתיקו מול נבחרות קמרון ואיטליה, לפני שהובסה 5:1 על ידי פולין, והודחה מהטורניר.
במוקדמות מונדיאל 1998 החמיצה פרו את העלייה למונדיאל לשכנתה מהדרום נבחרת צ'ילה, שסיימה עם הפרש שערים עדיף מזה של פרו.
מוקדמות מונדיאל 2002 נחשבים לנקודת שפל עבור הנבחרת הפרואנית. הנבחרת סיימה את בית המוקדמות במקום השמיני, כשלזכותה רק ארבעה ניצחונות מתוך 18 משחקים, ו-14 שערי זכות. נקודות השפל של פרו בשלב המוקדמות כללו הפסד מביך 3:0 לוונצואלה החלשה והפסדים ביותר מחצי משחקי הבית שלה, לנבחרות אורוגוואי, אקוודור, ארגנטינה, קולומביה וברזיל.
פרו אירחה ב-2004 את טורניר הקופה אמריקה, אך הודחה כבר בשלב רבע הגמר על ידי ארגנטינה, הדחה שגררה ביקורת קשה נגד המאמן ונבחרתו.
במוקדמות מונדיאל 2018 סיימה פרו במקום החמישי שהקנה לנבחרת את הכרטיס למשחק הפלייאוף נגד נבחרת ניו זילנד. אחרי 0-0 בגומלין גברה פרו בביתה 0-2 על ניו זילנד ובכך שבה לטורניר הגמר של המונדיאל לראשונה מזה 36 שנים. בטורניר הגמר הפסידה פרו בשני משחקיה הראשונים לצרפת ולדנמרק. במשחקה האחרון בשלב הבתים ניצחה פרו את אוסטרליה. היה זה ניצחונה הראשון של פרו במונדיאל מזה 40 שנה. עם זאת פרו הודחה כבר בשלב הבתים.
נבחרת פרו בכדורגל37316784Q212166
- ^ דירוג לנבחרות לאומיות לגברים באתר פיפ"א
- ^ 2.0 2.1 החל מאוגוסט 1993 - אז החל דירוג פיפ"א לנבחרות גברים בכלל