נאהד א-רייס
| לידה |
14 באוקטובר 1937 עזה |
|---|---|
| פטירה |
13 באפריל 2010 (בגיל 72) עזה |
| מדינה | הרשות הפלסטינית, מצרים |
| השכלה | אוניברסיטת קהיר |
| תפקיד | שר המשפטים בממשלת הרשות הפלסטינית |
| תקופת כהונה | 11 בנובמבר 2003 - 2 בינואר 2005 |
| מפלגה | פת"ח |
נאהד מוניר א-רייס (בערבית: ناهض الريس, בתעתיק מדויק: נאהץ' אלריס; 14 באוקטובר 1937 - 13 באפריל 2010) היה פוליטיקאי, טרוריסט, הוגה דעות, סופר ומשורר פלסטיני, שכיהן כשר המשפטים לשעבר בממשלת הרשות הפלסטינית. הוא בנו של מוניר מוחמד א-רייס (ער').
ביוגרפיה
אבו מוניר, נאהד בן מוניר א-רייס, נולד בעיר עזה ב-14 באוקטובר 1937, למשפחה עזתית מבוססת. הוא בנו הבכור של ראש עיריית עזה, מוניר מוחמד א-רייס (ער').[1] נאהד למד בבית ספר יסודי ומכינה בעזה. ב-1954 הוא השתתף עם כמה מעמיתיו בהנהגת הפגנות בדרישה לגיוס ונשק, והחל לכתוב בעיתונים המקומיים אל-ג'יהאד אל-מוקאדס ואל-ליוואה (ער'). ב-1956 עבר נאהד למצרים כדי ללמוד משפטים, וב-1959 קיבל תואר ראשון מהפקולטה למשפטים, אוניברסיטת קהיר.[2] במקביל, כתב את ספרו הראשון, "מילה על הישות הפלסטינית". הוא השתתף בהקמת האיגוד הכללי של סטודנטים פלסטינים בקהיר ב-1958, וב-1959 השתתף בוועידה הכללית הראשונה של סטודנטים ערבים בקהיר, בה השתתפו משלחות ממדינות ערב, אסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה. האגודה הכללית של הסטודנטים הערבים יצאה מהוועידה, וא-רייס נבחר לסגן נשיא.[3]
עם סיום לימודי התואר חזר לעזה ופרסם מאמרים בעיתון "אח'באר פלסטין". לאחר מכן, ב-1964, מונה כסגן תובע ציבורי בעזה למשך שנה. לאחר מכן, עזב את עבודתו והתנדב כקצין בצבא השחרור הפלסטיני ברצועת עזה.[1] הוא נסע שוב למצרים ועבר שנה של לימודים והכשרה במכללת קציני מילואים (ער') בפאיד ובבית הספר לחי"ר בקהיר, וסיים בדרגת סגן ראשון. על המחלקה שלו הוטל להגן על עלי אל-מונטאר במלחמת ששת הימים, והוא נפצע במהלך הקרב. ב-1968, בעקבות פעילותה של ישראל למיגור הטרור ברצועת עזה, הוא וכמה מאנשיו עברו למדבר סיני, ומשם לירדן. שם, הוא הצטרף מחדש לצבא השחרור בג'רש. הוא מילא מספר תפקידים בירדן, בהם: סגן מפקד כוחות אש"ף מדרום לים המלח, מפקד אחד הבסיסים בהרים המשקיפים על בקעת הירדן, ותובע ציבורי בפיקוד המאבק המזוין בעמאן.
בעקבות אירועי ספטמבר השחור הוא עבר לדמשק בתחילת 1971, וקיבל את תפקיד מנהל המשפט הצבאי בפיקוד צבא השחרור הפלסטיני בדמשק. לאחר מכן פגש את הטרוריסט כמאל עדואן והצטרף לשורות הפת"ח. הוא הפך לאחד מראשי המגזר המערבי של תנועת הפת"ח בביירות,[3] בפיקודו של אבו ג'יהאד.[1] א-רייס היה אחראי על פעולות הפת"ח ברצועת עזה מ-1973 עד 1982, בנוסף לתפקידים שהטיל עליו יאסר ערפאת. בהמשך, בעת שסעיד מוראע'ה הוביל את פיצול הפת"ח, פרש א-רייס ולאחר מכן עזב את ביירות כדי להתגורר עם משפחתו בדמשק ובהמשך בא-רמת'א, להתמסר לכתיבת ספרות ושירה, ולהשתתף בפעילות האיגוד הכללי של סופרים ועיתונאים פלסטינים (ער') במתן הרצאות וערבי שירה.
לאחר הסכמי אוסלו והקמת הרשות הפלסטינית ב-1994 הוא חזר לרצועת עזה ומונה לשופט ויועץ לבית המשפט העליון. הוא נבחר כחבר המועצה המחוקקת הפלסטינית לאחר הבחירות הכלליות ברשות הפלסטינית ב-1996 מטעם הפת"ח, וקיבל 40,959 קולות בנפת עזה.[4] הוא כיהן בתפקיד סגן ראשון ליו"ר המועצה המחוקקת במושב הראשון והשני,[2] ועמד בראש הוועדה לניסוח חוקי יסוד. עם הקמת ממשלתו השנייה של אחמד קריע בשלהי 2003, התמנה לתפקיד שר המשפטים[3][5][6] עד תחילת 2005, אז התפטר במחאה מהתפקיד בגלל טענות על הגבלת יכולותיו ועל קיומה של שחיתות בצמרת הרשות הפלסטינית.[7][8][9][10] ולאחר מכן מונה לכהן כראש מועצת הרשות השופטת העליונה ברשות הפלסטינית.[1]
ב-29 בינואר 2006 אימץ הוועד המרכזי של פת"ח את החלטת המועצה המהפכנית של פת"ח (ער') שניתנה ב-7 בנובמבר 2005, אשר הוציאה מחוץ לתנועה את כל מי שהתמודד לבחירות למועצה המחוקקת באותה שנה ולא ציית להחלטות התנועה, כולל א-רייס.[11] ב-7 בפברואר 2007 החליט מזכיר הוועד המרכזי, פארוק קדומי, להחזיר את המעמד של כל מי שגורשו מהתנועה ב-2006 בשל ריצה מחוץ לגוש הפרלמנטרי של פת"ח בבחירות.[12]
בעקבות ההשתלטות של ארגון הטרור חמאס על רצועת עזה בקיץ 2007, עמד א-רייס לצד חמאס והביע את עמדותיו בטורים שכתב בעיתונות.[1] הוא טען כי בעקבות השתלטות חמאס נהנתה רצועת עזה ממצב של ביטחון ויציבות שלא נראו מאז שלטונה של מצרים בעזה בין 1948 ל-1976.
נאהד א-רייס נפטר ונקבר בעזה ב-13 באפריל 2010, בגיל 73, לאחר מאבק ממושך במחלה.[2] לזכרו נקרא רחוב על שמו בעזה.[13] לנאהד שבעה ילדים, חמישה מהם מתגוררים מחוץ לתחומי הרשות הפלסטינית.[8]
לאורך השנים הוא פרסם שישה עשר ספרי עיון ודעות, רובם עוסקים בנושא הפלסטיני,[2] אחד עשר יצירות ספרותיות - כולל קובצי שירה ורומנים,[14] ושני תרגומים.[15] הוא פרסם מאות מחקרים ומאמרים בכתבי עת ועיתונים בלבנון, בסוריה ובמדינות המפרץ, וכן בעיתוני הארגון לשחרור פלסטין, כולל: אל-אדב (אנ'), אל-איאם, אל-קודס, אח'באר פלסטין, אל-קבס (אנ'), אל-ביאן, אל-חרס אל-וטני, אילא אל-אמאם, עבדה ואל-חיאת אל-ג'דידה, בו היה לו טור שבועי קבוע.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 الموت يغيب ناهض الريس | أخبار | الجزيرة نت, web.archive.org, 2024-06-18
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Palestinian poet Nahid Ar-Rayyis dies in Gaza | Maan News Agency, web.archive.org, 2012-09-13
- ^ 3.0 3.1 3.2 وزير العدل الاسبق ناهض الريس في ذمة الله, web.archive.org, 2023-11-07
- ↑ תוצאות הבחירות הכלליות ברשות הפלסטינית ב-1996 (בערבית)
- ↑ مرسوم رئاسي رقم (21) لسنة 2003م والخاص بتشكيل مجلس الوزراء | مركز المعلومات الوطني الفلسطيني, web.archive.org, 2023-08-10
- ↑ ואקד, עלי (2003-11-09). "אבו עלא הרכיב ממשלה שתובא לאישור ביום ד'". Ynet. נבדק ב-2025-03-29.
- ↑ Nahid al-Rayyes - JMCC.org, web.archive.org, 2011-06-06
- ^ 8.0 8.1 admin, Interview with Palestinian Justice Minister Nahed al-Rayyes, The Electronic Intifada, 2004-09-02 (באנגלית)
- ↑ ארנון רגולר, מחריפה האנרכיה ברשות: שני שרים בכירים התפטרו, באתר הארץ, 8.8.2004
- ↑ חדשות NRG - "שני שרים ברשות התפטרו", באתר www.makorrishon.co.il
- ↑ اسماء المفصولين من «فتح» - عالم واحد - البيان, web.archive.org, 2021-03-12
- ↑ قائمة بالاسماء:القدومي يرفع العقوبة التنظيمية عن اكثر من 70 قائدا كان…, archive.md, 2024-08-28
- ↑ وكالة الرأي الفلسطينية - تخليدا لذكراه المجيدة... افتتاح شارع المفكر ناهض الريس, web.archive.org, 2024-06-18
- ↑ VIAF, viaf.org
- ↑ أعمال ناهض الريس – ناهض الريس, web.archive.org, 2024-02-27
נאהד א-רייס40779062Q6959260