משרת אמון

משרת אמון היא תפקיד שדורש מידה מיוחדת של אמון אישי בין המעסיק לבין העובד. תפקידים המוגדרים כמשרת אמון הם לרוב תפקידים בכירים בעלי שכר גבוה ותנאים מיוחדים, תפקידים שכוללים ניהול, קבלת החלטות וחשיפה למידע רגיש. מושג זה נפוץ גם בפוליטיקה, בו חלק מהמינויים כמו מנכ"לי משרדים, ראשי לשכה, מזכירים ונהגים הם תפקידים שבנויים על אמון אישי והיכרות בין השר לבין הפקיד.

משרת אמון בשוק הפרטי

בחברות רבות יש תפקידים בכירים שונים, כגון מנהלים, חברי דירקטוריון, יועצים וחשבים שדורשים לא רק יכולות וותק גבוה יותר משאר העובדים, אלא דורשים גם מידה מסוימת של אמון בינם לבין מי שמעסיק אותם. החוק בישראל אינו מגדיר באופן מפורש מה היא משרת אמון, ואין התייחסות בחוק כלל לאופן המינוי והפיטורין של משרות כאלו. המקום היחיד בו מופיעה ההגדרה למשרת אמון היא בחוק שעות עבודה ומנוחה שפוטר את המעסיק מהחוק לגבי משרת אמון: "חוק זה אינו חל על העסקתם של עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים שדורשים מידה מסוימת של אמון אישי". לכן, בית המשפט נדרש פעמים רבות מאוד לקבוע האם משרה נחשבת משרת אמון – שכן היא פוטרת את המעסיק מתשלום שעות נוספות לעובד. נוסף על כך, למרות חוסר ההגדרה בחוק, גם במקרים נוספים כגון פיטורים, מעסיקים מתייחסים אל משרות כאל משרות אמון ובית המשפט נדרש להתייחס לכך.

בשירות המדינה

ערך מורחב – מינוי פוליטי

אחת המחלוקות בשיטות הממשל היא המעורבות של הדרג הפוליטי בפקידות. קיימות שתי גישות מרכזיות למעורבות הדרג הפוליטי, כאשר רוב המדינות נמצאות בין שתי הגישות הללו. הראשונה היא הגישה הבריטית – בה הפקידים ממונים באופן מקצועי כמעט לחלוטין, ואינם מתחלפים עם החלפת השלטון. העיקרון שעומד מאחורי השיטה הזו הוא שאנשים מקצועיים בתחומם יקדמו החלטות מקצועיות וימנעו שחיתות שלטונית. הגישה השנייה היא הגישה האמריקאית – בה רוב המינויים הם מינויים פוליטיים של הנשיא אם כי חלקם דורש אישור של הסנאט. היתרון בגישה זו היא שהממשל – הנבחר על ידי העם – יכול לקדם את האג'נדה שלו ולא את האג'נדה של פקידים שלא נבחרו על ידי העם.

בישראל, רובם המוחלט של המינויים נעשים בעזרת מכרז שוויוני, ולא על פי החלטות של הדרג הפוליטי. חלק גדול נוסף של המינויים שנקבע על ידי הממשלה נעשה על ידי ועדת איתור, בה לשר הממונה אין אמירה מפורשת, אך יש לו נציגים בוועדה. בין תפקידים אלו נמצאים לדוגמה מנכ"לי חברות ממשלתיות, הממונה על התחרות ועוד. רק מינויים בודדים שנקבעים על ידי הממשלה נבחרים באופן אישי על ידי השר הממונה או הממשלה, והמינוי נבדק למפרע על ידי וועדת מינויים. רובם המוחלט של המינויים הללו הם משרות אמון בין השר לבין מי שהוא מינה.

המחלוקות כיום

גם בימים אלו, קיימת מחלוקת לגבי פוליטיזציה של משרות שונות. לדוגמה, חברי הכנסת יריב לוין ואיילת שקד העלו הצעת חוק המכונה בפי מתנגדיו "חוק הג'ובים", על מנת לאפשר מינוי משנה למנכ"ל משרד ממשלה בתור משרת אמון. תומכי החוק טוענים שהחוק יאפשר לשר לממש את תפיסת עולמו ביעילות יותר, ואילו המתנגדים טוענים שהדבר יוביל לקבלת החלטות פוליטיות ולא מקצועיות בניהול המדינה (בנוסף לטענות תקציביות). כיום ההצעה מוקפאת לאור המשבר הפוליטי.

הצעת חוק נוספת שעומדת במחלוקת נקראת "חוק היועמ"שים". נכון להיום, מינוי יועמ"ש למשרד ממשלתי נעשה באמצעות מכרז. על פי הצעות חוק שונות, המינוי ייעשה או על ידי וועדת איתור או כמשרת אמון. המצדדים בהצעה טוענים שהחוק יאפשר לשר לקדם את תפיסת עולמו מבלי שהיועץ המשפטי ימנע את מהלכיו משיקולים שאינם משפטיים טהורים, ואילו המתנגדים טוענים שיועץ משפטי שנבחר בצורה פוליטית ולא בצורה מקצועית יקבל החלטות פוליטיות ולא משפטיות טהורות. גם הצעת חוק זו נמצאת בהקפאה.

משרות אמון בשירות המדינה בחוק

את משרות האמון בשירות המדינה קובע תקנון שירות המדינה, סעיפים 02.5-02.6 ומחולקים לשלושה תחומים:

- משרות אמון של מטה ראש הממשלה.

- משרות אמון של שרים וסגני שרים.

- משרות אמון בלשכת מנכ"ל (שאף הוא מינוי אישי של השר הממונה).

תקנון שרות המדינה קובע במפורש אלו תפקידים ניתן למנות בתור "משרת אמון" ואף מגביל את כמות התפקידים הללו. בין התפקידים ניתן למצוא מנהל לשכה, עוזרים, יועצים, מזכיר, נהג ובמקרה של מטה ראש הממשלה גם אנשי תחזוקה ומטבח. על ממנה המשרה להגדיר את תנאי הסף של התפקיד, הכוללים השכלה וניסיון, ואת תיאור התפקיד לפני תחילת עבודת הפקיד.

השר יכול להגדיר ששניים מעוזריו הם עוזרים פוליטיים, אך שאר משרות האמון הן ככל עובד מדינה לעניין הסייגים והמגבלות על פעילות מפלגתית, וחל עליהם איסור של גיוס תומכים או מצביעים או להיות חבר בגוף שכזה. עם זאת כאשר מדובר בפעולה מנהלית המסייעת לממונה כגון נהג המסיע את השר לפעילות מפלגתית, הדפסת נאום או תיאום פגישה פוליטית – פעולות אלו מותרות.

נוסף על כך, החוק קובע את אופן סיום התפקיד של הפקיד ומגבלות שחלות עליו לאחר מכן. אם העובד סיים את תפקידו מסיבה שאינה סיום תפקידו של הממונה עליו (כגון פיטורים או התפטרות), חל עליו איסור להתמודד על משרה אחרת באותו משרד במשך שנה (ולמעשה גם בזמן שהוא בתפקיד). במידה והממונה עליו סיים את תפקידו, כגון התפטרות השר הממונה, בחירות או החלפת ממשל, גם הפקיד במשרת האמון יסיים את תפקידו ויחזיר כל ציוד ממשלתי שקיבל במהלך התפקיד, אלא אם השר החדש החליט להשאירו בתפקיד.

תנאים סוציאליים

גם בשירות המדינה בדומה לשוק הפרטי, משרת אמון פטורה מחוק שעות עבודה ומנוחה. בדומה לשוק הפרטי, גם בשירות המדינה עניין הפיטורים לא מקבל התייחסות ברורה לחלוטין – האם ניתן לפטר עובד במשרת אמון לא משום כושר עבודתו אלא בגלל רצונו של הממונה עליו. בית המשפט נדרש לשאלה זו כמה פעמים, לדוגמה בפסק דין בנוגע ליעקב בוכריס שפוטר מתפקידו כמנכ"ל שירות התעסוקה, בעקבות סירובו לשתף פעולה עם מעשים פליליים מצד שר הכלכלה והרווחה בניזרי. בית המשפט פסק לטובתו של בוכריס. עם זאת, בעניין פיטורים בעקבות התחלפות הממונה, החוק יותר ברור, וכפי שנכתב – עובד במשרת אמון מסיים את תפקידו עם התחלפות הממונה. על אף ההתייחסות הזו, בית המשפט נדרש לשאלה האם ניתן במקרה זה לפטר עובדת בהריון או בחופשת לידה, כפי שאוסר חוק עבודת נשים. בבג"ץ שירי להב נגד מדינת ישראל פסק בית הדין הארצי שעל אף היותה של המשרה משרת אמון, המדינה לא יכולה לפטר את העובדת בלי שניתנה לה הזדמנות מספקת להשתלב בעבודה, ועל כן פסק פיצויים לשירי להב.

התערבות בממשל ומחלוקות שר-פקיד

פקיד במשרת אמון, אמור לממש את רצון הממונה עליו, וכפי שמתאר זאת החוק "נושאי משרות האמון יפעלו כזרועו הארוכה של הנבחר במילוי תפקידו". על כן, פקיד במשרת אמון רשאי להשתתף בדיונים מקצועיים שבהם משתתף הנבחר, אך חל עליהם איסור לקיים דיונים עם דרג מקצועי במשרדים אחרים, להתערב בעבודת הגורמים המקצועיים במשרד ולתת הוראות והנחיות לדרג המקצועי.

עם זאת, כפי שנאמר לעיל, פעמים רבות נוצרות מחלוקות בין הממונה לבין פקידים שונים. המחלוקת נעוצה במחלוקת העקרונית, שבה מצד אחד על השר לקדם את תפיסת עולמו משום שהוא מממש את רצון העם, אך מצד שני הפקידים הם אלו שנחשבים מבינים בתחומם, והדעות שלהם מקצועיות יותר ופחות פוליטיות. הבעיה מתרחבת כאשר דנים במשרת אמון, שבה מצד אחד הפקיד הוא מקצועי בתחומו (כפי שגם דורשת וועדת המינויים למפרע) ויש לו דעה מקצועית בעניינים שעל סדר היום, אך מצד שני הוא מינוי אישי ו"זרועו הארוכה" של הממונה עליו. לכן מחלוקות בין הממונה לבין פקיד במשרת אמון יוצרות חיכוכים רבים.

אחת הדוגמאות לכך היא המחלוקת בין צמרת משרד האוצר לבין שר האוצר ישראל כ"ץ במשבר הכלכלי בעקבות הקורונה בשנת 2020. מחלוקות חריפות בין מנכ"לית משרד האוצר קרן טרנר אייל, ראש אגף התקציבים שאול מרידור, והחשב הכללי רוני חזקיהו, לבין ישראל כ"ץ על אופן ההתנהלות שלו במשבר הכלכלי, גרמו להם להתפטר בזה אחר זה ממשרת האמון שבה הם החזיקו.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31425804משרת אמון