משה פרנק

משה פרנק

משה פרנק, תמונת פספורט עם עלייתו לארץ ישראל ב-1931

משה פרנק (לימים דרורי, 10 בינואר 1894 – 18 בנובמבר 1969) היה מחנך עברי, מורה בגימנסיה העברית ע"ש שוואבה שהשפיע על המשוררת לאה גולדברג יותר מכל מוריה שלימדוה בקובנה, ליטא. מורה בגימנסיה הריאלית בלפור בתל אביב ובממשיך דרכה - תיכון עירוני א'.

ביוגרפיה

משה פרנק נולד ב-10 בינואר 1894 בעיירה איזבלין (הסמוכה לוולקוביסק, אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית, כיום בבלארוס), שבעים קילומטר מדרום-מזרח לגרודנו. הוא בא לארץ ישראל לראשונה ב-1914 כדי ללמוד בסמינר למורים מיסודו של דוד ילין בירושלים, במטרה להכשיר את עצמו להיות מורה לספרות עברית ולהיסטוריה יהודית. שהותו בארץ נקטעה לאחר כמה חודשים, בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה. פרנק נאלץ לחזור לרוסיה. סמוך לסוף המלחמה החל ללמד בבתי ספר תיכוניים בגרודנו ובווירבאלן (ליט'), שבליטא תחת הכיבוש הגרמני. בשנים 1922 עד 1924 יצא לחופשה מההוראה כדי ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה של ברלין.

ב-1925 הצטרף פרנק לחבר המורים בגימנסיה העברית ע"ש שוואבה בקובנה. הוא שימש כמורה לתנ"ך ולהיסטוריה עברית ושם הכיר את התלמידה לאה גולדברג. פרנק לימד אותה מ-1926 עד 1928, כשהייתה בת 15 עד 17. הגימנסיה בקובנה הוקמה ב-1920 בהנהלתו של איש החינוך הנערץ מגרמניה, הד"ר משה שוואבה (לימים, רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים). כשעלה שוואבה לארץ ישראל ב-1924, מילא את מקומו הד"ר אהרן ברמן (שהיה לימים, מ-1937 עד 1964, מנהלו של "תיכון חדש" בתל אביב).

פרנק עלה לארץ ישראל ב-1931 ועד קיץ 1935 היה שקוע בלימודי הפילוסופיה בהר הצופים, אשר מומנו על ידי מלגה (בעזבונו של פרנק נשתמר מכתב המלצה שקיבל בספטמבר 1931 מהגימנסיה בקובנה בחתימות המנהל יואל ברוצקוס וסגנו הד"ר אהרן ברמן. מכתב התעודה נשלח אל "האגודה לקידום הידע בקרב יהודי קובנה", שהתחייבה לשלם את דמי מחייתו של פרנק במשך שלוש שנות לימודיו בירושלים, בסך 4 לא"י לחודש. המלגה שלו הוארכה בארץ בשנה נוספת). הוא היה לאסיסטנט של הפרופסור הוגו ברגמן לצדו של נתן רוטנשטרייך (שנהיה לימים רקטור האוניברסיטה בשנים 1965 עד 1969).

את עבודת הגמר שלו הגיש פרנק עם תום לימודיו. נושא העבודה היה "קהילות אשכנז ובתי דיניהן מהמאה הי"ב ועד סוף המאה הט"ו". ההיסטוריון פרופ' יצחק בער, שהיה אחד משופטי העבודה, כתב בחוות-דעתו כי זו עבודה מצוינת היכולה להתקבל כעבודת דוקטורט ולא רק כעבודת גמר. עבודת הגמר, שפורסמה כספר בהוצאת דביר, בתרצ"ח (1937), משרתת עד היום חוקרים המתעניינים בנושא.

ב-1935 נשא פרנק לאשה את הד"ר ברכה קנטור, רופאת ילדים מקובנה. הזוג השתקע בדירה ברח' מלצ'ט 37 בתל אביב. שם נולד ב-1937 בנם היחיד יעקב (לימים הפרופ' יעקב דרורי, מומחה לשיקום חולי לב). לאחר הלידה הפסיקה לעסוק ברפואה והתמסרה לגידול בנה עד הגיעו לגיל 11. אחר כך עבדה כרופאת ילדים בקופת-חולים (כללית) עד מותה ב-1964.

במשך שבע שנים, מ-1935 עד 1942, עבד פרנק כמורה בגימנסיה הריאלית בלפור בתל אביב. בתום אותן שנים עלה שוב לירושלים והתקבל ללימודי ההמשך במחלקה לפילוסופיה בהר הצופים, בהיותו כבר בן 48. כעבור שנתיים, בשנת 1944, שב לגימנסיה בלפור, שבה לימד עד 1946. ב-1946 החליטה עיריית תל אביב להקים מערכת ציבורית של בתי-ספר תיכוניים. וב-1947 נהפכה גימנסיה "בלפור" לתיכון העירוני הראשון בעיר, תיכון עירוני א'. משה פרנק (ששינה את שמו למשה דרורי עם הקמת המדינה) צורף לסגל התיכון, ולימד בו תנ"ך עד יציאתו לגמלאות ב-1958.

פרנק מת בתל אביב ב-18 בנובמבר 1969, והוא בן 75.

פרסומיו

• קהילות אשכנז ובתי דיניהן מהמאה הי"ב ועד סוף המאה הט"ו, הוצאת דביר, 1937
• שפינוזה וברונר, תל אביב: מפיץ הספר יוסף שמעוני, 1966

לקריאה נוספת

• שרה בן-ראובן, כעץ באפלת היער: על אהבותיה של לאה גולדברג, הוצאת שוקן בסיוע מכון קרן קיימת לישראל לתולדות הציונות וההתיישבות, 2013 (פרק ג' מוקדש למשה פרנק)
• לאה גולדברג, 'פרקי זכרונות מקוטעים', בתוך: ישראל יבלוקובסקי (עורך), היכל ששקע: החינוך העברי בקובנה – מוסדות ואישים, תל אביב: ארגון בוגרי הגמנסיון העברי ["שוואבה"] בקובנה, 1962, עמ' 126–134 (העורך היה מורה לעברית ולתנ"ך בגימנסיה)
• שרה בן-ראובן, ספר חדש של שרה בן-ראובן: כעץ באפלת הלילה: על אהבותיה של לאה גולדברג(הקישור אינו פעיל), באתר של שרה בן-ראובן

קישורים חיצוניים

• שרה בן-ראובן, משה פרנק, "המורה הנשכח של לאה גולדברג", באתר הארץ, 30 באפריל 2010
• רשימה של המורים בקובנה, 1921–1941 (על פי בקשות עבודה), באתר של אילת גורדין לויתן (Kovno) (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31117801משה פרנק