משה לייב ליליינבלום
| לידה | קדאייני, ליטא |
|---|---|
| פטירה |
12 בפברואר 1910 (בגיל 66) אודסה, האימפריה הרוסית |
| מקצוע | סופר, רב, עיתונאי |
משה יהודה לייב לִילְיֶינְבְּלוּם (בראשי תיבות: מל"ל; בכתיב יידי: ליליענבלום; ברוסית: Мойше Лейб (Моисей Лев) Гиршевич Лилиенблюм; כ"ט בתשרי תר"ד, 22 באוקטובר 1843, קיידאן, פלך קובנה, האימפריה הרוסית – ג' באדר א' תר"ע, 12 בפברואר 1910, אודסה, פלך חרסון, שם) היה משכיל וסופר שכתב בעברית, ברוסית וביידיש, מראשי תנועת חובבי ציון ברוסיה.
ביוגרפיה
ליליינבלום נולד ב-1843 בעיירה קיידאן שליד קובנה (אז בתחום המושב של האימפריה הרוסית, כיום בליטא). בגיל שלוש עשרה ארגן חבורת נערים ללימודי 'עין יעקב', בגיל חמש עשרה השיאו אותו הוריו לנערה בת 13, אחרי חתונתו עבר להתגורר ליד הורי אשתו בווילקומיר. בווילקומיר נחשף בהדרגה לספרות ההשכלה הביקורתית, בעיקר זו של נחמן קרוכמל[1], ובד בבד החלו קנאי ורבני ווילקומיר לרדוף אותו עד חורמה[2]. תקופה מסוימת התגורר בקובנה, שם קיבל גיבוי ממשכילי העיר, אך בשל קשיי פרנסה שב לווילקומיר, פתח שם ישיבה לצעירים ולימד בה.
ליליינבלום הושפע גם מהסופר המשכיל אברהם מאפו. האידיאל שהנחה אותו היה תיקון מצבו הרוחני של עם ישראל, וכך הצטרף לתנועת ההשכלה. בתקופה זו היה שמרן יותר ממשכילים אחרים, האמין בתלמוד בכל ליבו, אך ראה צורך להקל בחומרות שהונהגו במשך הדורות ונאבק על דעותיו אלה מול הרבנים. חיבוריו מתקופה זו 'ארחות התלמוד' ו'נוספות לארחות התלמוד' שהתפרסמו בהמשכים מעל דפי כתב העת המליץ, עוררו עליו את חמת רבני ליטא, בראשם הרב מרדכי גימפל יפה והרב יוסף זכריה שטרן, שנכנסו עמו לפולמוס חריף מעל דפי הלבנון ו'המליץ'[3].
בשנת 1869 הגיע לאודסה, מתוך מגמה ללמוד רוסית ולהכין את עצמו ללימודי גימנסיה מאוחרים. אולם בעיר זו נחל אכזבה מרה לנוכח אופיה החילוני הבוטה בכל מה שהיה קדוש ויקר בעיניו, הלא היא המסורת היהודית. הוא פחד ממה שהגדיר "רוח השרלטנות והכפירה שנושאת עמה רוח הלאום". באודסה הרצה על השקפותיו נגד ההפקרות בכללה. בתקופה זו נואש מלתקן את הדת ואת התלמוד, ופנה להטיף לשינוי כלכלי וחברתי כפתרון לעם ישראל. על מנת ליישם את שיטתו פיתח את רעיונו לייסד מושבות ליהודי רוסיה[4].
פרעות סופות בנגב שינו את מגמתו של ליליינבלום לייסד מושבות ברוסיה, והוא פנה לעסוק ביישוב בארץ ישראל. החל מ-1881 הצטרף לתנועת "חובבי ציון", והפיץ את הרעיון הלאומי. צירף את יהודה לייב פינסקר לתנועה. עם היווסדה של חברת תמיכת יהודים עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריה וארץ ישראל שימש כמזכיר החברה עד יום מותו. אחרי הקונגרס הציוני הראשון (בזל, 1897) נעשה ליליינבלום לציוני מעשי, והתנגד לשיטת הציונות הרוחנית של אחד העם.
בין השנים 1872–1873 חיבר ליליינבלום אוטוביוגרפיה בשם ”חַטֹּאת נְעוּרִים או וידוי הגדול של אחד הסופרים העברים צלפחד בר חשים התוהה” (שם עט), שנתפרסמה ב-1876.
על שמו נקראו כפר מל"ל, רחובות מל"ל בירושלים וחיפה ורחוב ליליינבלום בתל אביב.
בנו הוא זמר האופרה שלמה ליליינבלום, שעלה לארץ בשנת 1925 והתיישב בראשון לציון, שם נישא למיכל לבית חביב (לובמן), בתו של מרדכי חביב.
כתביו
ליליינבלום כתב חיבורים שונים, חלקם ביוגרפיות, וכן מאמרים בעברית, ביידיש וברוסית, שנועדו לפרסם את רעיונותיו בנושא הציונות. ספריו סודרו על ידו ויצאו לאור אחרי מותו על ידי חבריו מאודסה. מכתביו:
- קהל רפאים: שיר, אודסה: דפוס מ"א בעלינסאן, תר"ל-1870.
- בקרת לכל שירי יהודה לייב גארדאן, [חמו"ל, תרמ"ה].
- חטאת נעורים (תחת שם העט "צלפחד בר חשים התוהה"), וינה: דפוס בראג וסמאלענסקין, תרל"ו-תרנ"ט (1876–1879).
- על תחיית ישראל על אדמת ארץ אבותיו, אודסה: 1884 – החשוב שבחיבוריו הציוניים של ליליינבלום, שנכתב על שני חלקיו בעקבות הסופות בנגב.
- לשאלת קיום הלאומיות הישראלית, [אודסה: אחיאסף, תרס"ז-תרס"ח].
- זרובבל, אָדער, שיבת ציון: אַ דראַמע אין פינף אַקטען, אודסה: דפוס אדעססקי וויעסטניק, 1888 – דרמה היסטורית ביידיש.
- דרך לעבור גולים [גאולים]: ורשה: אחיאסף, תרנ"ט-1899.
- דרך תשובה: ורשה, 1899.
- חמשה מומנטים בחיי משה: ורשה, 1901.
לקריאה נוספת
- "משה ליב לילינבלום", בתוך מרדכי בן הלל הכהן, מערב עד ערב, כרך א, עמ' רמה–רסד. (נדפס קודם לכן ב"לוח אחיאסף" תרנ"ד.)
- איגרות משה לייב ליליינבלום ליהודה לייב גורדון (הובאו לדפוס בצירוף הקדמה והערות על ידי שלמה בריימן), ירושלים: מאגנס, תשכ"ח.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: משה לייב ליליינבלום |
| ציטוטים בוויקיציטוט: כתבים אוטוביוגרפיים |
- בן-ציון אייזנשטט, ליליענבלום, משה ליב, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ו, עמודים 44–45, באתר HebrewBooks
- "לִילְיֶעְנְבְּלוּם, משה ליב", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 44–45, באתר HebrewBooks
- משה לילנבלום - ערך נרחב מתוך "האבות המייסדים של הציונות - חזון ומעשה", מט"ח
- משה לייב ליליינבלום, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- "משה לייב ליליינבלום", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על משה לייב ליליינבלום, 3 במרץ 2014- זלמן אפשטיין, "משה ליב ליליינבלום", באתר פרויקט בן-יהודה
- כתביו
- כתבי משה לייב ליליינבלום בפרויקט בן-יהודה
- כל כתבי משה ליב ליליינבלום (כרך א בלבד [מתוך 4] עם ביוגרפיה מאת יוסף קלוזנר) לצפייה ולהורדה, בארכיון האינטרנט
- משה לייב ליליינבלום, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
הערות שוליים
- ^ מל"ל, חטאת נעורים, חלק א, עמ' 55.
- ^ מל"ל, חטאת נעורים, חלק א, עמ' 65 ואילך.
- ^
אריאל לוינסון, הדרך היחידה למנוע את הכחדת החילוניות, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2016
- ^ אילון גלעד, מאודסה לרמלה: כך קיבלה ההִתְבּוֹלְלוּת את משמעותה הגזענית, באתר הארץ, 14 ביוני 2018
25161355משה לייב ליליינבלום