משבר לוקסמבורג
משבר לוקסמבורג (לוקסמבורגית: Lëtzebuerg-Kris; גרמנית: Luxemburgkrise; הולנדית: Luxemburgse kwestie) הוא עימות דיפלומטי בין צרפת ופרוסיה על המעמד הפוליטי של לוקסמבורג שהתרחש ב-1867. העימות כמעט והסלים לכדי מלחמה בין שתי המדינות, אך הסתיים בדרכי שלום במסגרת הסכם לונדון.
רקע
לעיר לוקסמבורג היו כמה ממערכות הביצורים הטובות ביותר בעולם; הביצורים תוכננו על ידי מרשל וובאן, והם כונו "גיברלטר של הצפון". החל מקונגרס וינה שנערך ב-1815 הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג הייתה באוניה פרסונלית עם הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה. כחלק מהוויתור לפרוסיה, לוקסמבורג הייתה אמורה להצטרף לקונפדרציה הגרמנית, ולאחר מכן יוצב בה חיל משלוח פרוסי[1]. המהפכה הבלגית פיצלה את לוקסמבורג לשני חלקים, ואיימה על השליטה ההולנדית בשאר הטריטוריה. כתוצאה מכך החליט וילם הראשון להצטרף לאיחוד המכס הגרמני, הצוֹלְפֶרְאַיין, על מנת לדלל את ההשפעות התרבותיות והכלכליות שהיו לצרפת ובלגיה על לוקסמבורג[2].
מלחמת שבעת השבועות
לאחר מלחמת שלזוויג השנייה התגברו המתחים הלאומיים בגרמניה, ולאורך כל שנת 1865 היה ברור שפרוסיה מתכוונת לערער על המעמד של אוסטריה בקונפדרציה הגרמנית. למרות האפשרות של ערעור מאזן הכוח בין השתיים, נפוליאון השלישי וצרפת החליטו להישאר נייטרליים; הקיסר הצרפתי צפה כי אוסטריה תנצח, אך לא היה יכול להתערב לטובתה כיוון שבכך היה מסכן את מערכת היחסים בין צרפת לאיטליה שלאחר האיחוד.
כתוצאה מכך נערכה פגישה בעיר ביאריץ ב-4 באוקטובר 1865, ובה הבטיח נפוליאון לביסמרק כי צרפת תישאר נייטרלית, מתוך תקווה שההצהרה תחזק את עמדתה של צרפת במשא ומתן על הגדה המערבית של הריין. ביסמרק סירב להעניק אדמות מאזור הריין, שהיה האזור המועדף על נפוליאון. אולם, הוא כן פעל לטובת ההגמוניה הצרפתית בבלגיה ובלוקסמבורג, אך לא התחייב בכתב לעשות זאת[3].
התוצאה של מלחמת אוסטריה–פרוסיה ב-1866, הפתיעה את נפוליאון. הפרוסים הביסו את כוחות הברית של אוסטריה ובוואריה וניצחו בצורה מוחצת את צבא אוסטריה בפיקודו של לודוויג פון בנדק במסגרת קרב קניגרץ, ואוסטריה הוכרחה לשוב אל שולחן המשא ומתן. נפוליאון השלישי הציע לפשר בין הצדדים, והתוצאה של פעילותו, שכונתה שלום פראג, הובילה לפירוקה של הקונפדרציה הגרמנית ולהחלפתה בקונפדרציה הצפון-גרמנית, שבה הייתה לפרוסיה דומיננטיות גדולה יותר.
ההצעה הצרפתית
הממשלה הצרפתית הציעה לווילם השלישי סכום של חמישה מיליון גילדן הולנדי בתמורה ללוקסמבורג, בהנחה שביסמרק יכבד את חלקו בהסכם. כיוון שהיה מצוי בבעיות כלכליות, וילם קיבל את ההצעה ב-23 במרץ 1867, אך הצרפתים הופתעו כאשר התברר להם כי ביסמרק לא מתכוון לכבד את ההסכם. ביסמרק איחד את רוב גרמניה הצפונית תחת הכתר הפרוסי, והוא אף הגיע בחשאי להסכמים עם המדינות הדרומיות ב-10 באוקטובר. ביסמרק חזר בו מההסכמה שנתן לנפוליאון בביאריץ ואיים לפתוח במלחמה, לאחר שנדחף לכך על ידי עיתונים לאומניים בצפון גרמניה[4].
מספר שרים ממדינות אחרות מיהרו להציע הצעות פשרה על מנת למנוע את פתיחת המלחמה, שהייתה עשויה לגרור לתוכה את ארצותיהם. שר החוץ של אוסטריה, הרוזן בויסט, הציע להעביר את לוקסמבורג לבלגיה הנייטרלית, ובתמורה לכך צרפת תתפשר עם בלגיה מבחינה טריטוריאלית. אולם, המלך לאופולד השני מבלגיה סירב לוותר על אדמותיו, ובכך דחה את הצעתו של בויסט[4].
נפוליאון שאף לסגת מתוכניותיו לאור הכעס שהתעורר בקרב הציבור הגרמני ולאור המבוי הסתום שאליו הגיעו הצדדים; כמו כן, הוא לא רצה להיראות בפני המעצמות כאחד שדוגל במדיניות של התפשטות טריטוריאלית. מסיבה זו דרישתו היחידה של נפוליאון הייתה שפרוסיה תסיג את חייליה מלוקסמבורג, ואיים לפתוח במלחמה אם היא לא תעשה זאת. על מנת להימנע ממצב זה הצאר הרוסי אלכסנדר השני קרא לעריכתה של ועידה בינלאומית בלונדון[4]. הממלכה המאוחדת הייתה מעוניינת לארח את השיחות; ממשלת בריטניה חששה שסיפוחה של לוקסמבורג יחליש את בלגיה, שהייתה בעלת ברית אסטרטגית שלה באירופה[5].
ועידת לונדון
כל המעצמות המעורבות בסכסוך הוזמנו ללונדון לוועידה שמטרתה המוצהרת הייתה למנוע מלחמה. כיוון שהיה ברור כי אף צד לא יסכים לסיפוחה של לוקסמבורג לצרפת או לקונפדרציה הגרמנית הצפונית, המשא ומתן היה ממוקד סביב תנאי הנייטרליות של לוקסמבורג. התוצאה הייתה ניצחון עבור ביסמרק; אף על פי שפרוסיה נאלצה להסיג את חיילה מלוקסמבורג, העיר עדיין הייתה חלק מהצולפריין (איחוד המכסים).
לקריאה נוספת
- Calmes, Christian (1989). The Making of a Nation From 1815 to the Present Day. Luxembourg City: Saint-Paul.
- Fyffe, Charles Alan (1895). A History of Modern Europe, 1792-1878 (Popular ed.).
- Trausch, Gilbert (1983). "Blick in die Geschichte". Das ist Luxemburg (בגרמנית). Stuttgart: Seewald-Verlag.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
