מרקובי קולי

מרקובי קולי
Маркови Кули
Маркове куле
	מרקובי קולי (מגדלי מרקו) וחומה הרוסה
מידות
שטח	כ-3.6 דונם
גובה מעל פני הים	875 מ'
היסטוריה
תקופות	ימי הביניים
עשוי מ	סלע
נבנה	המאה ה-13
ננטש	המאה ה-14
סוג	ביצורים
אתר ארכאולוגי
חפירות	תחילת המאה ה-20
מצב	שמור חלקית
גישה לציבור
מיקום
מדינה	מקדוניה הצפונית

מרקובי קולי או מגדלי מרקו (במקדונית: Маркови Кули; בסרבית: Маркове куле) נמצא כ-2.25 ק"מ צפון-מערבית מפרילפ, מקדוניה הצפונית,^[2] ומעט מעל הכפר וארוש (אנ').^[3] מרקובי קולי, הקרוי על שמו של הנסיך הסרבי מימי הביניים, הנסיך מרקו (אנ'), ממוקם על גבעה ומוקף במדרונות תלולים המכוסים אבני גרניט דקות.

ב-24 ביוני 2004, נרשם כאתר מורשת עולמית מיועד של אונסק"ו.^[4]^[5] ב-10 באפריל 2006, האתר הוכרז כאנדרטת טבע.^[1]^[6]

תכונות

במהלך המחקר הארכאולוגי שבוצע במרקובי קולי, נמצו שרידים שהצביעו על קיומו של היישוב העתיק הקדום קרמיה. בתקופה הרומית, הורחב היישוב קרמיה לכיוון דרום-מערב, עובדה שהועלתה על ידי מספר קישוטים משיש של בזיליקת נוצרית קדומה.

חומת ההגנה של מרקובי קולי מתוארכת למאה ה-13 וה-14. עובי הקירות של חומת ההגנה הן בעומק של כמטר. מעל המגדלים הייתה מרגמה עשויה מאבן גיר. האזור התחתון של חומת ההגנה היה מורכב משורת קירות קצרים שנמשכו בקו שבור. על פי חלק מהממצאים ההיסטוריים, עד החלק השני של המאה ה-14 ואפילו מאוחר יותר, מצודה זו הוגנה על ידי 40 חיילים בלבד.

בתוך מרקובי קולי, היו קירות פנימיים שהפרידו בין קרמיה לאזורים קטנים אחרים. מרקובי קולי הכליל גם את ארמונו של המלך הסרבי ווקאשין (אנ') ובנו, הנסיך מרקו (אנ'). השער הצפוני של מרקובי קולי היה שער כפול, וכמו כן בית משמר גדול היה בין 2 הכניסות. במהלך המחקר הארכאולוגי שבוצע באזור השער הצפוני, נמצאה עדות לשחזורים רבים של שער זה. באזור הדרומי של מרקובי קולי, היו שלושה מגדלי שמירה.

באזור המערבי של מרקובי קולי, נמצאו קברים שננעצו בסלע. במאה ה-14, שימש אזור זה מקום מפלט זמני של האוכלוסייה המקומית מפני פשיטות טורקיות.

במרקובי קולי, קיימים גם פסלים שדומים לבעלי חיים שונים כמו למשל אריה, צב ופיל (יש הטעונים כי הפסל בכלל דומה לחסידה).^[1] יש המאמינים כי פסלים אלו שימשו חלק חשוב בטקסי הדת של העמים הקודמים שישבו באזור.

לאחר מותו של הנסיך מרקו (אנ') ב-1395, מרקובי קולי נכבש על ידי האימפריה העות'מאנית במאה ה-14. בזמן זה, תושבי היישוב לשעבר, קרמיה, עברו ליישוב החדש וארוש (אנ'). היישוב החדש הופרד למספר רבעים, ולכל אחד מהרבעים הייתה כנסייה.