מרסל ברויאר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרסל ברויאר
תחום יצירה אדריכלות

מרסל לאיוש ברויאר (Marcel Lajos Breuer;‏ 21 במאי 1902 – 1 ביולי 1981) היה אדריכל ומעצב רהיטים מודרניסטי אמריקאי ממוצא יהודי-הונגרי. בבית הספר לעיצוב ואדריכלות – הבאוהאוס הוא עיצב את כיסא וסילי ואת כיסא צ'סקה שהם "בין עשרת הכיסאות החשובים ביותר של המאה העשרים."[1] ברויאר הרחיב את אוצר המושגים של הפיסול אותו פיתח בסדנת הנגרות של הבאוהאוס, לכדי ארכיטקטורה אישית שהפכה אותו לאחד האדריכלים הפופולריים בעולם והציבה אותו בפסגת העיצוב של המאה העשרים. עבודותיו כוללות מוזיאונים לאומנות, ספריות, מבני מכללות, בנייני משרדים ומגורים, רבים מהם בסגנון ברוטליסטי, כולל מתקן המחקר והפיתוח לשעבר של IBM, שהיה מקום הולדתו של המחשב האישי הראשון.

מהלך חיים, עבודה והמצאות

ברויאר, שנודע בכינויו בקרב חבריו ומקורביו בשם המקוצר בוב (ההקטנה של שמו האמצעי),[2] נולד בפץ', הונגריה.[3] הוא עזב את עיר הולדתו בגיל 18 בחיפוש אחר הכשרה אומנותית והיה בין התלמידים הראשונים והצעירים בבאוהאוס – בית הספר לעיצוב ואדריכלות שהקים ולטר גרופיוס בוויימאר ממש לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוא זוהה על ידי גרופיוס ככישרון משמעותי והוצב תוך זמן קצר בראש סדנת הנגרות. גרופיוס נותר מנטור לחיים עבור אדם שהיה צעיר ממנו ב-19 שנים)

לאחר שבית הספר עבר ממקום משכנו בוויימאר לדסאו בשנת 1925, ברויאר שב מביקור קצר בפריז כדי להצטרף לחברי סגל הפקולטה המבוגרים יותר כמו יוזף אלברס, וסילי קנדינסקי פאול קלה כמומחה, ובסופו של דבר לימד ארכיטקטורה במחלקה החדשה שהוקמה שם.

ברויאר, שהוכר לראשונה בזכות המצאת ריהוט הפלדה הצינורי שלו, שהושפע מכידון האופניים, התפרנס מעבודות עיצוב, בתקופה ההיא של שלהי שנות העשרים ותחילת שנות השלושים של המאה העשרים, כשעמלות התכנון האדריכלי אליהן שאף היו אז מעטות ונמוכות. הוא נחשף אל ענקי התקופה כמו לה קורבוזיה ומיס ואן דה רוהה, שאת אוצר המילים האדריכלי שלהם סיגל מאוחר יותר לעצמו, אך הם, לעומת זאת, בקושי החשיבו אותו, מאחר שהיו מבוגרים ממנו בכ־15 שנים. למרות הדעה הרווחת כי אחד המפורסמים מבין כיסאות הפלדה הצינוריים של ברויאר, כיסא וסילי תוכנן עבור וסילי קנדינסקי, הרי שזה לא כך. קנדינסקי התפעל מהעיצוב המוגמר של הכיסא של ברויאר, ורק אז עשה ברויאר עותק נוסף לשימושו של קנדינסקי בביתו. כשיצא כיסא זה לשוק מחדש בשנות ה-60, הוא כונה "וסילי" על ידי היצרן האיטלקי משנודע לו שקנדינסקי היה בין הראשונים לקבל אב טיפוס של הכיסא.

גרופיוס היה זה שהעניק לברויאר את משימת עיצוב הפנים שלו בשיכון וייסנהוף (Weißenhofsiedlung) ב -1927 ואפשר לו את משימת תכנון הבית הראשונה שלו עבור הרנישמאקרס (Harnischmachers) בוויסבאדן ב-1932. זיגפריד גדיון, ההיסטוריון ומבקר האדריכלות השווייצרי, הרחיב את שיתוף הפעולה עם ברויאר בתחום הריהוט בוונבדארף בציריך, והכליל את עיצוביו באולם תצוגת ריהוט ובדירות דולדרטל (Dolderthal) הנרחבות ממש מחוץ לעיר.

בשנת 1936,[4] בעצתו של גרופיוס, עבר ברויאר להתגורר בלונדון. עזיבתו של ברויאר את גרמניה הנאצית הובילה כמה חוקרים לראות בו חלק מקבוצת האדריכלים והאמנים היהודים שנמלטו מהמדינה באותה תקופה. אף על פי שהוריו של ברויאר היו יהודים, רק בשנת 1981 מצא כריסטופר וילק, שהכין את קטלוג עצובי הפנים שלו למוזיאון לאמנות מודרנית של ניו יורק, את הוויתור הפורמלי שלו על יהדותו בפני הרב הראשי של פרנקפורט בארכיוני ברויאר בסירקיוז. ברויאר הצהיר על עצמו כחסר דת כדי להתחתן עם מרתה ארפס (1902–1977).

בזמן ששהה בלונדון הועסק ברויאר על ידי ג'ק פריצ'רד בחברת איזוקון, אחד התומכים הראשונים של העיצוב המודרני בבריטניה. ברויאר עיצב את הכיסא הארוך שלו וכן התנסה בעיצובי עץ לבוד ומכופף. בין השנים 1935 - 1937 עבד עם פ.ר.ס. יורק האדריכל המודרניסט האנגלי איתו תכנן מספר בתים.

בשנת 1937 גרופיוס קיבל על עצמו את המינוי כיו"ר בית הספר לעיצוב לתארים מתקדמים של אוניברסיטת הרווארד, ושוב ברויאר הלך אחר המנטור שלו והצטרף לפקולטה בקיימברידג', מסצ'וסטס. השניים יצרו שותפות שתשפיע רבות על אופן העיצוב האמריקאי של מבני המגורים המודרניים, שהתפשט בסיוע אוסף התלמידים הגדול שלהם מעת המלחמה ובהם פול רודולף, אליוט נויס, איי אם פיי, אולריך פרנזן, ג'ון ג'והנסן ופיליפ ג'ונסון. אחת הדוגמאות השלמות ביותר לעבודות עיצוב הפנים והריהוט של ברויאר בתקופה זו היא בית פרנק בפיטסבורג, שתוכנן עם גרופיוס בגזאמטקונסטוורק .

ברויאר נפרד מדמות האב שליוותה אותו, ולטר גרופיוס, בשנת 1941 בשל עניין מינורי מאוד, אך ייתכן שהסיבה העיקרית לכך הייתה רצונו להרחיק עצמו מהשם הידוע יותר שחלש על פעילותם הלכה למעשה. [דרוש מקור] ברויאר נשא לאשה את המזכירה שלהם, קונסטנס קרוקר לייטון, ואחרי מספר שנים נוספות בקיימברידג, עבר לניו יורק בשנת 1946 (עם הארי זיידלר בתפקיד השרטט הראשי שלו) להקים את משרד התכנון שלו בו התמקד עד סוף ימיו.

בית גלר הראשון מ-1945 הוא אחד הראשונים שיישמו את התפיסה של ברויאר של הבית הדו-גרעיני (בינוקליר), עם אגפים נפרדים לחדרי השינה ולאזורי המגורים / האוכל / המטבח, המופרדים על ידי אולם כניסה, ועם גג 'הפרפר' המיוחד (שני משטחי גג הניצבים זה מול זה, עם שיפועים לכיוון האמצע, ומערכת ניקוז מרכזית) שהפכו לחלק מאוצר המילים של הסגנון המודרניסטי. ברויאר בנה לעצמו שני בתים בכנען החדשה בקונטיקט: אחד משנת 1947 עד 1948 והשני משנת 1951 עד 1952. דגם של הבית שהוקם בגן המוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA) בשנת 1949 עורר עניין סוער בעבודותיו של האדריכל, ודברי הערכה שכתב עליו פיטר בלייק. כשהסתיימה התצוגה, "הבית בגן" פורק ונגרר במעלה נהר ההדסון לצורך הרכבה מחדש בנחלה של רוקפלר בפוקנטיקו הילס ליד סליפי הולו. שני המבנים המוסדיים החשובים הראשונים שלו היו מטה אונסק"ו בפריס שהסתיים בשנת 1955 ותוכנית המתאר לכנסייה במנזר סנט ג'ון במינסוטה בשנת 1954 (שוב, פרויקט שהוא זכה בו בחלקו, בהמלצת גרופיוס, שבעצמו "התחרה" על המשימה, אך שכנע את הנזירים שהם זקוקים לאדם צעיר לצורך משימה זו על מנת שיספיק לסיים את העבודה). הכנסות אלה היוו נקודת מפנה בקריירה של ברויאר: מעבר לפרויקטים גדולים יותר לאחר שנים של הכנסות מתכנון בתי מגורים והתחלת אימוץ הבטון כמרכיב עיקרי בעיצובים שלו.

ברויאר תכנן את בניין המטה בוושינגטון הבירה, עבור מחלקת השיכון והפיתוח העירוני של ארצות הברית, שבנייתו הושלמה בשנת 1968. בעוד שהבניין זכה בתחילה לשבחים, הרי שבעשורים האחרונים הוא ספג ביקורת רחבה. מזכיר השיכון והפיתוח העירוני לשעבר ג'ק קמפ תיאר פעם את הבניין כ"10 קומות של מרתף".[5] מזכיר לשעבר אחר, שון דונובן, ציין כי "הבניין עצמו הוא בין המבנים המושמצים ביותר בכל וושינגטון - ולא בכדי." [6] מבקרים רבים טענו כי העיצוב של ברויאר אינו מקורי, ובעצם הוא מחקה את מטה אונסק"ו ואת מרכז המחקר של IBM אותו תכנן מספר שנים קודם לכן.[4] [7]

לאורך כמעט 30 שנה וכמעט 100 בניינים שתכנן במהלכן, ברויאר עבד עם מספר שותפים עימם חלק באופן גלוי ובעקשנות רבה את האשראי העיצובי: פייר לואיג'י נרווי באונסק"ו; הרברט בקהרד, רוברט גאט'ה, המילטון סמית וטיסיאן פפאכריסטו בניו יורק, מריו ג'וסה והארי זיידלר בפריז. תרומתם ליצירות חייו זכתה במידה רבה למקום הראוי, אם כי המבקרים והציבור זיהו בצדק "בניין ברויאר" כשראו אחד כזה.

אוצר המושגים האדריכלי של ברויאר עבר לפחות ארבעה שלבים מזוהים:

  1. הקופסה הלבנה ואסכולת הזכוכית בסגנון הבינלאומי שהוא אימץ עבור הבתים המוקדמים שלו באירופה ובארצות הברית: בית הרנישמכר, בית גרופיוס, בית פרנק והבית הראשון שלו בלינקולן, מסצ'וסטס.
  2. קירות העץ המנוקבים שאפיינו את "הבית בגן" המפורסם ב-1948 עבור המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, וסדרת הבתים הצנועים יחסית שתכנן עבור משפחות בעלות ידע מקרב הסגל האוניברסטאי בשנות ה-50. זה כלל את הראשון מבתיו בכנען החדשה, קונטיקט, עם מרפסת התלויה על זיזים.
  3. חזיתות מודולריות של לוחות בטון טרומיים שהקיפו לראשונה את מעבדת IBM המועדפת עליו בלה גאוד, ליד ניס, צרפת, ושהמשיכו לשמש ברבים מהמבנים המוסדיים שלו וזכו לשימוש נרחב במבני שלטון רבים בעיר פליין. חלק מהמבקרים דיברו על חזרתיות אך ברויאר ציטט חבר מקצועי: "אני לא יכול לעצב מערכת חדשה לגמרי מדי יום שני בבוקר."
  4. האבן והבטון המעוצב בהם השתמש לטובת משימות ייחודיות ובלתי נשכחות: הפרויקט הידוע ביותר שלו, Met Breuer (לשעבר מוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית), כנסית מוסקגון במדינת מישיגן וכנסית סנט ג'ון, במדינת מינסוטה, הספרייה הציבורית של אטלנטה-פולטון, והבית השני שלו בכנען החדשה.

ברויאר זכה במדליית הזהב מטעם המכון האמריקני לאדריכלים בכנס השנתי ה-100 שלהם בשנת 1968 בפורטלנד, אורגון. עיתוי זה התרחש באופן אירוני למדי במקביל לביקורת שהושמעה כנגדו, מצד אחד האדריכלים האהובים על אמריקה, בשל נכונותו של ברויאר לתכנן מבנה משרדים רב קומות מעל תחנת גרנד סנטרל. הפרויקט מעולם לא נבנה. הוא נדרש לחברים ותומכים רבים כדי להגן על כך בלא הצלחה. תבוסתו בבית המשפט העליון של ארצות הברית קבעה את זכותן של ניו יורק וערים אחרות להגן על אתריהן ונקודות הציון הייחודיות שלהן. במהלך חייו, ברויאר כמעט ולא הכיר בהשפעת עבודותיהם של אדריכלים אחרים על יצירתו, אך הוא בהחלט לקח את רעיון השימוש בלוחות בטון חשוף ומחוספס מלה קורבוזיה ונראה כי המראה האצילי של ביתו השני בכנען החדשה נבע ישירות מביתן ברצלונה של מיס ואן דה רוהה. זמן קצר לפני מותו הוא אמר למראיין שהוא רואה את תרומתו העיקרית כמי שהתאים את עבודתם של אדריכלים ותיקים לצורכי החברה המודרנית. הוא נפטר בדירתו במנהטן בשנת 1981, והותיר אחריו את אשתו קוני (נפטרה בשנת 2002), את הבן טום והבת צ'סקה. שותפיו המשיכו לשאת את שמו, באישורו, בשם המשרד – הן בפריז והן בניו יורק, במשך מספר שנים, אך בסופו של דבר, עם פרישתם, נסגרו גם שני המשרדים.

כרונולוגיה של עבודתו של ברויאר

ברויאר תרם רבים מהמאמרים המקצועיים והציורים שלו למרכז המחקר לאוספים מיוחדים בספרייה של אוניברסיטת סירקיוז החל משלהי שנות השישים. יתרת המסמכים שלו, כולל מרבית ההתכתבויות האישיות שלו, נתרמו לארכיון האמנות האמריקאית בוושינגטון הבירה, בין 1985 ל-1999, על ידי אשתו של ברויאר, קונסטנס. [8]

בבאוהאוס – וויימר ודסאו

כיסא וסילי
  • 1921 הכיסא האפריקאי עם גונטה שטלצל (עדיין בהיותו סטודנט)
  • 1923 ריהוט וריהוט משרדי מובנה לבית על ההורן, וויימר (עדיין בהיותו סטודנט)
  • 1925 כיסא הפלדה הצינורי הראשון ( כיסא וסילי)
מרסל ברויאר. שולחן, דגם B19, סביב שנת 1928 מוזיאון ברוקלין
  • 1925 שרפרף / שולחן צד מפלדה צינורית (מוביל לכיסא קונזולה )
  • 1926 עיצוב פנים גרופיוס, מוהולי-נגי, קנדינסקי ומוקה – הבאוהאוס – דסאו, גרמניה
  • דירת פיסקאטור משנת 1927 – ברלין, גרמניה
  • 1927 Weissenhof Siedlung - Gropius and Stam Interiors – שטוטגרט, גרמניה
כיסא צ'סקה
  • 1928 כיסא קונזולת הפלדה הראשון (כיסא צ'סקה )

פעילות עצמאית – ברלין וציריך

  • 1931 תערוכת הבניין של ברלין - "בית לספורטאי" – ברלין, גרמניה
  • 1932 בית הרנישמאקרס ה-1 Harischischacher I – ויסבאדן, גרמניה
  • - 1954 בית הרנישמאקרס ה-2 Harnischacher II – ויסבאדן, גרמניה
  • 1932 חנויות רהיטים ווהנברף – בזל וציריך, שווייץ – עבור זיגפריד גדיון
  • 1935 דירות דולדרטל - ציריך, שווייץ – עם A ו-E Roth עבור זיגפריד גדיון

עם איסוקון ובשיתוף פעולה עם פ.ר.ס. יורק - לונדון

מרסל ברויאר. כיסא ארוך, 1936–19356 מוזיאון ברוקלין
  • 1935 Isokon רהיטים חברה - שולחנות עץ לבוד וכיסאות נערמים, לונדון, אנגליה
  • חברת רהיטים איזוקון, 1936 - כיסאות עץ לבוד מכופף - לונדון, אנגליה
  • 1936 דירת ונטריס בהייפוינט - לונדון, אנגליה
  • 1936 מודל ל"מרכז האזרחי של העתיד "- עם פ.ר.ס. יורק
  • 1936 ביתן התערוכות של גיין - בריסטול, אנגליה - עם פ.ר.ס. יורק
  • 1936בית משעול הים House Sea Lane, East Preston, West Sussex
  • 1938 בתים בהמפשייר, סאסקס ומכללת איטון, אנגליה - עם פ.ר.ס. יורק

באוניברסיטת הרווארד, קיימברידג ', מסצ'וסטס עם גרופיוס

  • 1938 בית גרופיוס - לינקולן, מסצ'וסטס - עם וולטר גרופיוס
  • 1938 בית הגרטי - קוהסט, מסצ'וסטס - עם וולטר גרופיוס
  • 1939 בית ברויאר - לינקולן, מסצ'וסטס - עם וולטר גרופיוס
  • 1939 בית פורד - לינקולן, מסצ'וסטס - עם וולטר גרופיוס
  • 1939 בית פרנק - פיטסבורג, פנסילבניה - עם וולטר גרופיוס
  • 1939 התערוכה העולמית של ניו יורק - תערוכת מדינת פנסילבניה - עם וולטר גרופיוס
  • 1940 קוטג' צ'מברלין - ויילנד, מסצ'וסטס - עם וולטר גרופיוס[9]
  • 1941 בית ויזנבלט - אשוויל, צפון קרוליינה - עם וולטר גרופיוס
  • 1941 שיכון מוגן לעובדי אלומיניום - קנסינגטון החדשה, פנסילבניה - עם וולטר גרופיוס

פעילות עצמאית כשהוא עדיין בהרווארד

  • פרויקט לזכר אנשי השירות הצבאי ב - 1945 - קיימברידג ', מסצ'וסטס - עם לורנס ס. אנדרסון
  • 1945 בית גלר הראשון - לורנס, ניו יורק
  • 1969 בית גלר השני - לורנס, ניו יורק - עם הרברט בקהארד
  • 1946 בית טומפקינס - היולט הארבור, ניו יורק

פעילות עצמאית בניו יורק עם שותפים

  • 1947 בית בריואר - כנען החדשה, קונטיקט (קונזולה)
  • 1951 בית ברויאר - כנען החדשה החדשה, קונטיקט (אבן חצץ)
  • 1947 בית מילס - כנען החדשה, קונטיקט
  • 1947 מועדון אריסטון - מאר דל פלאטה, ארגנטינה - עם אדוארדו קטלאנו
  • 1947 בית רובינסון - ויליאמסטאון, מסצ'וסטס
  • 1948 בית קניפן - כנען החדשה, קונטיקט - עם אליוט נויס
  • 1948 בית סקוט - דניס, מסצ'וסטס
  • בית תומפסון 1948 - ליגוניר, פנסילבניה
  • 1949 קוטג'ים של קפס וברויאר - וולפליט, מסצ'וסטס
  • - 1953 קוטג' אדגר סטילמן - Wellfleet, וולפליט, מסצ'וסטס
  • 1963 וייס קוטג' - וולפליט, מסצ'וסטס
  • 1949 בית הופר הראשון - בולטימור, מרילנד
  • 1959 בית הופר השני - בולטימור, מרילנד - עם הרברט בקהארד
  • 1949 בית בגן המוזיאון במוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA), ניו יורק
  • בית טילי 1950 - הגדה האדומה, ניו ג'רזי - מבוסס על הבית בגן המוזיאון MoMA
  • 1950 - לאוק- פרינסטון, ניו ג'רזי - מבוסס על הבית בגן המוזיאון MoMA
  • 1950 בית פוט - צ'פאקואה (Chappaqua), ניו יורק - מבוסס על הבית בגן המוזיאון MoMA
  • 1950 בית מרשד - קרוטון און הדסון, ניו יורק
  • 1950 בית וולפסון טריילר - עמק פלזנט, ניו יורק
  • 1950 בית קלארק - אורנג', סינסינטי
  • 1950 בית אנגלנד - פלזנטוויל, ניו יורק
  • 1950 בית האנסון - הנטינגטון, ניו יורק
  • 1950 בית רופוס סטילמן הראשון - ליצ'פילד, קונטיקט
  • 1965 בית רופוס סטילמן השני - ליצ'פילד, קונטיקט - עם הרברט בקהארד
  • 1974 בית רופוס סטילמן השלישי - ליצ'פילד, קונטיקט - עם טיצ'יאן פפאכריסטו
  • 1950 בית פיטר וקארן מקומב - פוגיקיסי, ניו יורק
  • מעונות קואופרטיב המעבורת 1950 במכללת וסאר - פוגיקיסי, ניו יורק
  • 1951 בית פק - סקארסדייל, ניו יורק
  • 1951 בית ויטאליס - קינגס פוינט, ניו יורק
  • 1951 מכללת שרה לורנס - המרכז לאמנויות - ברונקסוויל, ניו יורק
  • 1951 הספרייה הציבורית של גרוס פוינט בגרוס פוינט, מישיגן
  • 1951 אברהם את שטראוס - חזית חיצונית - המפטיד, ניו יורק
  • 1952 קוטג' קייסר - לקוויל, קונטיקט
  • 1952 בית לוי - פרינסטון, ניו ג'רזי
  • 1953 תאגיד טורין - מפעל ייצור - אוקוויל, אונטריו - קנדה
  • 1954 בית קרל - גייטס מילס, אוהיו
  • 1956 תאגיד טורין - מפעל ייצור - ואן נויס, קליפורניה - עם קרייג אלווד
  • 1963 תאגיד טורין - חטיבת המכונות - טורינגטון, קונטיקט - עם רוברט גאט'ה
  • 1964 תאגיד טורין - מפעל לייצור בניבל, בלגיה, עם המילטון סמית
  • 1966 תאגיד טורין - בניין המינהל - טוררינגטון, קונטיקט - עם הרברט בקהארד
  • 1966 תאגיד טורין - מפעל לייצור - סווינדון, אנגליה - עם רוברט גאט'ה
  • 1968 תאגיד טורין - מפעל ייצור - רוצ'סטר, אינדיאנה - עם רוברט גאט'ה
  • 1971 טורין קורפ - מרכז טכני - טורינגטון, קונטיקט - עם הרברט בקהארד
  • 1976 תאגיד טורין - מפעל ייצור - פנרית' אוסטרליה - עם הרברט בקהארד
  • 1953 אוניברסיטת ומנזר סנט ג'ון - תוכנית אב - קולגוויל, מינסוטה - עם המילטון סמית'
  • 1955 מנזר סנט ג'ון - אגף המנזר - קולגוויל, מינסוטה - עם המילטון סמית '
  • 1959 אוניברסיטת סנט ג'ון - אולם סנט תומאס אקווינס - קולגוויל, מינסוטה - עם המילטון סמית'
  • 1961 מנזר סנט ג'ון - כנסייה ומגדל פעמון - קולגוויל, מינסוטה - עם המילטון סמית '


  • 1966 ספריית אלקוין באוניברסיטת סנט ג'ון בקולגוויל, מינסוטה, עם המילטון סמית'
  • 1966 אוניברסיטת סנט ג'ון - בניין המדע של פיטר אנגל - קולגוויל, מינסוטה - עם המילטון סמית'
  • 1967 אוניברסיטת סנט ג'ון - אולמות סנט פטריק, סנט בוניפאס וסנט ברנרד - קולגוויל, מינסוטה - עם המילטון סמית
  • 1968 אוניברסיטת סנט ג'ון - המכון האקומני - קולגוויל, מינסוטה - עם רוברט גאט'ה
  • 1953 בית הספר היסודי נורת'פילד - ליצ'פילד, קונטיקט - עם אוקונור את קילהם
  • 1956בית ספר יסודי בנטם - בבנטם, קונטיקט - עם אוקונור את קילהם
  • 1956 תיכון ליצ'פילד (ליצ'פילד, קונטיקט) - עם אוקונור את קילהאם
  • 1954 בית נוימן - קרוטון און הדסון
  • 1954 בית סנואר - קנזס סיטי, קנזס - עם רוברט גאט'ה
  • 1954 בית גרייקו - אנדובר, מסצ'וסטס
  • 1954 או.אי. מקינטייר בע"מ - מפעל ייצור - ווסטברי, ניו יורק - עם ויליאם לנדסברג
  • 1954 בית סטארקי - דלות', מינסוטה - עם הרברט בקהארד ורוברט גאט'ה
  • 1954 בית גאגרין - ליצ'פילד, קונטיקט - עם הרברט בקהארד
  • 1955 רפובליקת ג'וניור של קונטיקט - ליצ'פילד, קונטיקט - עם הרברט בקהארד
  • 1956 בית קרסטן -אווינג מיל, מרילנד
  • 1957 בית לאף - אנדובר, מסצ'וסטס - עם הרברט בקהארד
  • 1957 חנות כלבו "הכוורת" De Bijenkorf - רוטרדם, הולנד - עם א. אלזס
  • 1957 דיור חברים במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, ניו ג'רזי - עם רוברט גאט'ה
  • 1958 מטה אונסק"ו - פריז, צרפת - עם פייר לואיג'י נרווי וברנרד ז'רפוס
  • 1958 שגרירות ארצות הברית - האג, הולנד
  • 1958 בניין משרדים של ואן ליר - אמסטלפיין, הולנד
  • 1958 בית סשטאלין - פאלדמילן, שווייץ - עם הרברט בקהארד
  • 1958 בית קריגר - בת'סדה, מרילנד
  • 1959 בית הכנסת הרפורמי של ווסטצ'סטר - סקארסדייל, ניו יורק - עם ויליאם לנדסברג
  • 1960 בניין הספרייה והמינהל במכללת האנטר בברונקס, ניו יורק - עם רוברט גאטה
  • 1959 בשורת פריורי - מנזר - ביסמרק, צפון דקוטה - עם המילטון סמית'
  • 1968 בשורת פריורי משנת 1968 - מכללת מרי - ביסמרק, דקוטה הצפונית - עם טיצ'זיאן פפאצריסטו
  • 1960 בית החוף של מקמילן - מנטולוקינג, ניו ג'רזי - עם הרברט בקהארד
  • 1960 בית החוף של העיירה פליין - תוכנית אב - פסגות סאבוי, צרפת - עם הרברט בקהארד
  • 1969 אתר הנופש פליין - למעלה מחמישים בניינים עם רוברט גאט'ה ומריו ג'וסה
  • 1961 אוניברסיטת ניו יורק - מרכז מעונות הסטודנטים - הברונקס, ניו יורק - עם רוברט גאט'ה
  • 1961 ו- 1970 אוניברסיטת ניו יורק - מבנה טכנולוגיה - עם המילטון סמית'
  • 1961 יבמ לה גאוד - מרכז מחקר - לה גאוד, צרפת - עם רוברט גאט'ה
  • מאז 1968 הרחבות יבמ צרפת - לה גאוד - עם רוברט גאט'ה ומריו ג'וסה
  • 1961 בית קאקמריק - סנט פול, מינסוטה

פעילות בניו יורק, עם מי שהפכו לשותפיו

בניין חברת הצמיגים של ארמסטרונג (1970)
  • 1963 דירות פיירוויו הייטס - איתקה, ניו יורק - עם המילטון סמית
  • 1966 בית כורפר - מוסיה (טסין), שווייץ - עם הרברט בקהארד
  • 1966 מוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית (כיום ה- Bre Breuer ) - ניו יורק - עם המילטון סמית '
  • 1966 כנסיית סנט פרנסיס דה סאלס - מוסקגון, מישיגן - עם הרברט בקהארד
  • 1966 זופ דה באיון - תוכנית אב ודירות - באיון, צרפת - עם רוברט גאט'ה
  • 1967 Laboratoires Sarget-Ambrine - המטה - Merignac, צרפת - עם רוברט Gatje
  • 1968 מחלקת HUD - מטה - וושינגטון הבירה - עם הרברט בקהארד
  • 1968 יבמ - תוכנית אב ומרכז ייצור - בוקה רטון, פלורידה - עם רוברט גאט'ה
  • מאז 1970 - הרחבה של יבמ בוקה רטון,עם רוברט גאט'ה
  • 1968 פרויקט מגדל גרנד סנטרל - ניו יורק - עם הרברט בקהארד
  • 1969 בניין הצמיגים של ארמסטרונג / פירלי
  • 1969 בית סוריאנו - גריניץ', קונטיקט - עם טיציאן פפאכריסטו
  • 1970 אוניברסיטת מסצ'וסטס - מרכז הקמפוס - אמהרסט, מסצ'וסטס - עם הרברט בקהארד
  • 1970 אוניברסיטת ייל - בניין המעבדה ע"ש בקטון - ניו הייבן, קונטיקט - עם המילטון סמית'
  • 1970 מוזיאון קליבלנד לאמנות - אגף החינוך - קליבלנד, אוהיו - עם המילטון סמית'
  • 1970 חברת הגומי ארמסטרונג - מטה - ניו הייבן, קונטיקט - עם רוברט גאטה
  • 1970 מנזר בולדג - "בית האם" - לוצרן, שווייץ - עם רוברט גאט'ה
  • 1971 חברת קליבלנד נאמנות - מטה - קליבלנד, אוהיו - עם המילטון סמית'
  • 1971 בית הספר לבנות של בריאן מאור - תחתון ויסודי - בולטימור, מרילנד - עם המילטון סמית'
  • 1973 בית סייר - גלנוויל, צרפת - עם מריו ג'וסה ורוברט גאט'ה
  • 1974 מכון העיתונות האמריקני - מרכז הכנסים - רסטון, וירג'יניה - עם המילטון סמית'
  • 1974 SNET - בניין מערכות טלפון - טורינגטון, קונטיקט - עם המילטון סמית'
הספרייה המרכזית באטלנטה, 1980
  • 1975 סכר Grand Coulee - תחנת כוח השלישית - גרנד קוליי, וושינגטון - עם המילטון סמית'
  • סכר גראנד קולי 1978 - מרכז מבקרים - עם המילטון סמית'
  • 1975 מונדיפארמה -בנין המטה - לימבורג, גרמניה - עם רוברט גאט'ה
הספרייה הציבורית של קלרקסבורג-הריסון בקלארקסבורג, וירג'יניה המערבית
  • 1975 הספרייה הציבורית של קלרקסבורג הריסון - קלארקסבורג, וירג'יניה המערבית - עם המילטון סמית'
  • 1976 מחלקת HEW - מטה - וושינגטון הבירה - עם הרברט בקהארד
  • 1977 סאני בבופאלו- אולם פורנס - בית הספר להנדסה ומדעים יישומיים - אמהרסט, ניו יורק - עם רוברט גאט'ה
  • 1980 הספרייה הציבורית המרכזית של אטלנטה - אטלנטה - עם המילטון סמית'

מורשת

בנין המוזיאון הלאומי בוושינגטון הבירה, ערך תערוכה שהוקדשה ליצירתו של מרסל ברויאר תחת הכותרת מרסל ברויאר: עיצוב ואדריכלות (3 בנובמבר 2007 - 17 בפברואר 2008).

ביבליוגרפיה נבחרת

ספרים וחוברות על ברויאר

  • אברקרומבי, סטנלי. בית כורפר (עם הרברט בקהארד), מוסיה, טסין, שווייץ 6–1963, בית סטילמן השלישי (עם טיסיאן פפאצריסטו), ליצ'פילד, קונטיקט 1972-74 . טוקיו: ADA Edita Tokyo, 1977.
  • ארגן, ג'וליו קרלו. מרסל ברויאר, Disegno Industriale e Architettura . מילאנו: גורליך, 1957.
  • ארמסטו, אנטוניו, עורכת. מרסל ברויאר: אמריקאים מקאסאס . ברצלונה: ג 'גילי, 2001.
  • בלייק, פיטר. מרסל ברויאר: אדריכל ומעצב . ניו יורק: 1949.
  • ———., Ed. שמש וצל: פילוסופיה של אדריכל . ניו יורק: דוד, מיד [1955].
  • צ'לג'וב, בנדיקט. מרסל ברויאר א-פליין - פורטרט . Le Conseil d'Architecture, d'Urbanisme et de l'Environnement de Haute-Savoie, 2014.
  • סבלים, ארנט. מרסל ברויאר, 1902-1981: נותן הצורה של המאה העשרים . לונדון: Taschen, 2007.
  • דרילר, יואכים. מרסל ברויאר: das architektonische Frühwerk bis 1950 . דוקטורט. תזה, אלברט-לודוויגס אוניברסיטת פרייבורג i. בר., 1990.
  • ———. בתי ברואר . תורגם על ידי מארק קול וג'רמי ורינדר. לונדון: Phaidon Press Limited, 2000.
  • ———. מרסל ברויאר: Die Wohnhäuser, 1923-1973 . שטוטגרט: Deutsche Verlags-Anstalt, 1998.
  • דרוסט, מגדלנה ומנפרד לודוויג. מרסל ברויאר דיזיין . קלן: בנדיקט טצכן, 1994.
  • ארלס, ויליאם ד . חמשת הרווארד בקנאן החדשה: בתים מודרניים של אמצע המאה מאת מרסל ברויאר, לנדיס גורס, ג'ון ג'והנסן, פיליפ ג'ונסון, אליוט נויס ואחרים . ניו יורק: WW Norton, 2006.
  • גלמה, וויננד ופרנסיה הויימאייר. Bouwen aan diplomatie: שגריר אמריקה בדן האג מרסל ברויאר, 1956 - 1959 . האג: Cultuurhistorische verkenning, 2008.
  • גאטה, רוברט פ. מרסל ברויאר: ספר זיכרונות . ניו יורק: The Monacelli Press, 2000.
  • האוורד, שירלי רייף. מרסל ברויאר, בטון והצלב . מוסקגון, מישיגן: מוזיאון האקלי לאמנות, 1978.
  • היימן, איזבל. מרסל ברויאר, אדריכל. הקריירה והבניינים . ניו יורק: הארי נ. אברמס, בע"מ, 2001.
  • Izzo, Alberto and Camillo Gubitosi, eds. מרסל ברויאר: ארכיטטורה 1921-1980 . Firenze: Centro Di, 1981.
  • ג'ונס, קרנסטון. מבנים ופרויקטים, 1921-1961 . ניו יורק: פראגר, 1962.
  • קפס, גיורגי, עורכת. החפץ מעשה ידי אדם . ניו יורק: G. Braziller, 1966.
  • מסלו, דייוויד. אדריכלות ללא חוקים: בתיהם של מרסל ברויאר והרברט בקהארד . ניו יורק: WW Norton, 1993.
  • פירסון, כריסטופר EM מעצב אונסק"ו: אמנות, אדריכלות ופוליטיקה בינלאומית באמצע המאה . ברלינגטון, ורמונט.: חברת הוצאת אשגייט, 2010.
  • פפאצריסטו, טיסיאן. מרסל ברויאר, בניינים ופרויקטים חדשים . ניו יורק: Praeger, 1970.
  • שנק, אדולף ג ', עורכת. Der Stuhl: Stuhltypen aus verschiedenen Ländern und Versuche neuzeitlicher Lösungen ב- Ansichten und Masszeichnungen . שטוטגרט: הופמן, 1928.
  • סטודארד, וויטני ס. הרפתקאות באדריכלות: בניית סנט ג'ון החדשה . ניו יורק: Longmans, Green, 1958.
  • תימש, הילרי. מרסל ברויאר וועדת שנים עשר מתכננים כנסייה: ספר זיכרון נזירי . קולגוויל, מינסוטה: הוצאת אוניברסיטת סנט ג'ון, 2011.
  • יאנג, כנסיית המנזר של ויקטוריה מ. סנט ג'ון: מרסל ברויאר ויצירת חלל קדוש מודרני . מיניאפוליס: אוניברסיטת מינסוטה פרס, 2014

קטלוגים לתערוכות

  • וויטני של ברויאר: תערוכת יום נישואים . ניו יורק: מוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית, 1996.
  • מדריך לסטודנטים לעיצוב ליריד העולם של ניו יורק . ניו יורק: מגזין ראש הממשלה ובית הספר למעבדה לעיצוב תעשייתי, 1939.
  • מרסל ברויאר: תערוכה שאורגנה על ידי המוזיאון המטרופוליטן לאמנות . ניו יורק: המוזיאון המטרופוליטן לאמנות, [1972].
  • ברגדול, בארי ולאה דיקרסון. באוהאוס 1919–1933: סדנאות למודרנה . ניו יורק: מוזיאון לאמנות מודרנית, 2009.
  • שפלר, רנטה, עורכת. מרסל ברויאר: Ausstellung im Bauhaus-Archiv . ברלין: באוהאוס-ארכיב, [1975].
  • פון ויגזאק, אלכסנדר ומת'יאס רמלה, עורכים. מרסל ברויאר: עיצוב ואדריכלות . וייל אם ריין: מוזיאון ויטרה לעיצוב, 2003.
  • וילק, כריסטופר. מרסל ברויאר: ריהוט ועיצוב פנים . לונדון: Architectural Press, 1981.

מאמרים בכתבי העת

  • "A. & S. - חנות נסאו שנועדה לספק מתקנים בחנות ראשית באזור החוצה." שיא אדריכלי (פברואר 1951).
  • "משרד קווי אוויר עם מעלית." שיא אדריכלי (אפריל 1946).
  • "דיור מרפסת עירונית מאלומיניום." הפורום האדריכלי (יולי 1944): 65-76.
  • "מועדון חוף למכירת נוף." שיא אדריכלי (יולי 1948).
  • "בית ברואר במוזיאון לאמנות מודרנית ניו יורק." האדריכל וחדשות הבנייה (20 במאי 1949).
  • "לה קייס די מרסל ברויאר נל קונטיקט." דומוס, לא. 233 (1949).
  • "Casa Para la Familia que Crece." Nuestra Arquitectura 21, no. 242 (ספטמבר 1949).
  • "קאסה רוסטיקה", דומוס (ספטמבר 1949): 1-4.
  • "המקרה של בית ההזדקנות: איך ניתנה לו חכירה חדשה על החיים." בית וגן (אפריל 1951).
  • "De Bijenkorf te Rotterdam." Bouwkundig Weekblad (24 באפריל 1956).
  • "תגליות בחיים." Science Illustrated (אפריל 1942): 65-95.
  • "דולר קונה מקום נוסף." Science Illustrated (אפריל 1942).
  • "פנים מעונות." שיא אדריכלי (אפריל 1946).
  • "בית ספר יסודי: בנטם, קונטיקט." אדריכלות מתקדמת (פברואר 1957).
  • "מפעל של מרסל ברויאר הוא בהיר ונאה מסביב." הפורום האדריכלי (פברואר 1955).
  • "אח: בית בניו יורק." האדריכל וחדשות הבנייה (14 באוקטובר 1949).
  • "לתרגול בניהול משק בית." שיא אדריכלי (יוני 1950).
  • "ארבעה בתים אמריקאים." הסקירה האדריכלית (נובמבר 1939).
  • "עיר גן העתיד." כתב העת לאדריכלים (26 במרץ 1936).
  • "בית גלר, לורנס, לונג איילנד." אדריכלות מתקדמת (פברואר 1947).
  • "אדריכל אורח בהולנד." קתוליק ביוובלד (כרך xxvi, מספר 21).
  • "Grand magasin à Rotterdam." [פרסום לא ידוע] [צרפתית]
  • "הרגלים 50." L'architecture d'aujourd'hui (יולי 1950): 35-48.
  • "בית המותאם לגבעות ברקשייר." שיא אדריכלי (פברואר 1949).
  • "בית למשפחה הצומחת." הפורום האדריכלי (מאי 1949): 94-101.
  • "בתים של FRS יורקה ומרסל ברויאר." סקירה אדריכלית (ינואר 1939): 29-35.
  • "מרסל ברויאר." פנים (ספטמבר 1977): 98-109.
  • "מרסל ברויאר: אלקמנס, ורוטרדם." Revista Informes de la construcción (אפריל 1956).
  • "מרסל ברויאר בונה לעצמו." שיא אדריכלי (אוקטובר 1948): 91-101.
  • "מרסל ברויאר מעצב דיקט." ריפוד (פברואר 1947).
  • "מרסל ברויאר: מסורת הבאוהאוס, המצאה ברוטליסטית" המוזיאון המטרופוליטן לאמנות, נ '74, מס. 1 (קיץ, 2016)
  • "מרסל ברויאר: דה באוהאוס à קאסה לא ג'ארדים." Pilotis (פברואר 1950).
  • "מרסל ברויאר: מורה ואדריכל." בית ובית (מאי 1952).
  • "הבית של מרסל ברויאר". הסקירה האדריכלית (1949).
  • "בנייה מחודשת של כלבו הולנד." שיא אדריכלי (מאי 1955).
  • "Noi pietra, essi legno: La casa di Marcel Breuer nel Connecticut." דומוס (1949): 2-7.
  • "אונה נואבה אברה דה מרסל ברויאר." Nuestra Arquitectura 11 (נובמבר 1948). [ספרדית]
  • "Oeuvres Récentes de Marcel Breuer, Architecte." L'architecture d'aujord'hui (יולי 1946): 3-26.
  • "על העטיפה: בית גלר." אדריכל אמפייר סטייט (יולי / אוגוסט 1947).
  • "Sulla Media de Sogni di un Cittadino Americano." דומוס (1949).
  • "חזירים סימטריים בבסיס אסימטרי." בית ובית (ינואר 1952): 119-124.
  • "המרכז לאמנויות תיאטרון: הדרך לפתור בעיה מורכבת היא להפוך אותה לפשוטה." הפורום האדריכלי (דצמבר 1952).
  • "הבית של מחר היום." בית וגן (פברואר 1947).
  • "בית טומפקינס, היולט הארבור, לונג איילנד." שיא אדריכלי (ספטמבר 1947).
  • "שני קוטג'ים מודרניים לקיץ (העתקות אור למחר)." בית וגן (1948 בקירוב): 62.
  • "Wohnhaus mit aufgehängtem Balkon." באואן + ווהן (1949). [גרמנית]

כתבי עת שהוקדשו לברויאר

  • Bouwkundig Weekblad Architectura, לא. 40, 5 (אוקטובר 1929).
  • קובוב, מספר 12 (22 במרץ 1957).
  • קובוב, מספר 13 (29 במרץ 1957).
  • Nuestra Arquitectura 9 (ספטמבר 1947).
  • תהליך: אדריכלות 32 (ספטמבר 1982).

כתבים נבחרים מאת ברויאר

  • פורסם במעגל, 1936].
  • "על עיצוב של בית הבינוקליר." [כתב יד מוקלד של מאמר שפורסם באמנויות ובארכיטקטורה בקליפורניה (דצמבר 1943)]
  • "על פול קליי." [כתב יד מוקלד]
  • "על ארגון מחדש של הבאוהאוס בשנת 1923." [כתב יד מוקלד]
  • הקדמה לארכיטקטורה חיה: מצרי, עורכת. מאת קיננט מרטין לאייק. ניו יורק: Grosset & Dunlap, 1964.
  • "Stuyvesant Six: מחקר שיפוץ מחדש." נקודות עיפרון (יוני 1944).
  • "תגיד לי, מהי אדריכלות מודרנית?" בית וגן, אפריל 1940.
  • "ווה סטרן וויר?" [הרצאה שהועברה במקור בציריך, 27 באפריל 1934]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרסל ברויאר בוויקישיתוף

מארכיון האמנות האמריקאית, מכון סמית'סוניאן :

הערות שוליים

  1. ^ Louie, Elaine. "The Many Lives of a Very Common Chair". The New York Times. נבדק ב-18 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Marcel Breuer papers, 1920-1986: Biographical Note". Smithsonian Institution. נבדק ב-1 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Sennott, =Stephen (2004). Encyclopedia of Twentieth Century Architecture. Taylor & Francis. p. 170. ISBN 978-1-57958-433-7.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link)
  4. ^ 4.0 4.1 Goldberger, Paul (July 2, 1981). "Marcel Breuer, 79, Dies". New York Times.
  5. ^ Connelly, "As Suburbs Reach Limit, People Are Moving Back to the Cities", Seattle Post-Intelligencer, February 4, 2010.
  6. ^ Donovan, "Prepared Remarks for Secretary of Housing and Urban Development Shaun Donovan at the HUD Summer Intern Event", June 24, 2009.
  7. ^ Davis, Remaking Cities: Proceedings of the 1988 International Conference in Pittsburgh, 1989, p. 12.
  8. ^ Hyman, Isabelle. Marcel Breuer, Architect: The Career and the Buildings. New York: Harry N. Abrams, Inc., 2001.
  9. ^ "Chamberlain Cottage". Great Buildings. נבדק ב-11 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30033194מרסל ברויאר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מרסל_ברויאר&oldid=1856066"