מירכאות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מרכה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מירכאות
מרכאות
סימני פיסוק סימני כתב נוספים

נקודה .
פסיק ,
נקודה ופסיק ;
סוגריים ( ) [ ] { }
נקודתיים :
מקף ־
שלוש נקודות
קו מפריד
סימן שאלה ?
סימן קריאה !
אפוסטרוף
גרש ׳
גרשיים ״
מירכאות “ ” ‘ ’
לוכסן /
סימן תמיהה ?!

אמפרסנד (סימן "וגם") &
כוכבית *
כרוכית @
לוכסן שמאלי \
צלבון (פגיון) † ‡
מעלה °
סולמית #
טילדה ~
קו תחתון _
קו ניצב | ¦
פילקרו
גג ˆ
סימן קרט ^
תבליט רשימה
סימן נומרו
סימן הסעיף §
אחוז %
פרומיל
רבבית
סימן מטבע ¤
שקל
דולר $
סמל סימן מסחרי
סמל סימן מסחרי רשום ®
סמל זכויות יוצרים ©

סימן קריאה הפוך ¡
סימן שאלה הפוך ¿
סימן אירוניה

מירכאות[א] (” “[ב]; גם: ’ ‘[ג]; בעבר: „ ”) הן סימני פיסוק המשמשים לסמן ציטוט, קטע דיבור או פסוקית בתוך טקסט כללי, או למטרות אחרות. מקור השם הוא באחד מטעמי המקרא האשכנזיים – ”מרכא“ בשל צורתו של טעם מקרא זה. יש מגוון של סימנים אחרים שנבחרו בשפות אחרות למילוי התפקיד שממלאות המירכאות בעברית.

השימוש במירכאות

ציטוט או דיבור ישיר

המירכאות משמשות לציון ציטוט – מובאה מתוך מקור ספרותי אחר, או מדבורו הישיר של מישהו. דוגמאות:

חזרזיר פשט את נעליו וגרביו, ערכם בקפדנות על המדף ובחן את המים בבוהן רגלו האחת.
”הם חמים!“
”מה חשבת?“
”לא חשבתי כלום. דודתי -“
”מצפצפים על דודתך!“

ויליאם גולדינג, ”בעל זבוב
בתרגומה של אסתר כספי
הוצאת ”עם עובד“, 1965, עמוד 11

שימוש חריג במילה

  • התייחסות למילה עצמה ולא למשמעותה. לדוגמה: במילה ”שלכת“ יש ארבע אותיות. ”צו שמונה“ הוא צו גיוס המוצא בעתות חירום.
  • ציון מטפורה או שימוש מושאל במילה. לדוגמה: שיערו נשר, ו”שלכת“ זו בישרה את זקנתו. משימוש זה נוצרו המירכאות האוויריות. ניתן גם לומר שדבר כלשהו נאמר במירכאות, כלומר בסרקזם, ובהקצנה – במירכאות כפולות ומכופלות.
  • ציון סרקזם, בלשון סגי נהור. לדוגמה: על ההתנהגות ה”נפלאה“ שלך, עוד תיענש בחומרה.

שמות

מירכאות משמשות גם לציון שמות של ארגונים, יצירות וכדומה (אולם לא לשמות בני אדם). דוגמאות:

מעבר משלב

שימוש נוסף במירכאות הוא לציון מעבר בתוך המשפט ממשלב לשוני אחד למשלב אחר, אשר לא מתאים לסגנונו של הטקסט אך חיוני להעברת המסר. לדוגמה:

  • אותו בחור, שקדן גדול היה, "מתמיד הישיבה" בפי חבריו ללימודים.

תולדות המירכאות

מרכא (אדום)

המירכאות הן מסימני הפיסוק שנשאלו לעברית משפות אירופיות. השם ”מירכאות“ הוא צורת ריבוי של ”מרכא“ – שם המציין את אחד מטעמי המקרא, שצורתו דומה לצורת המירכאות.

רביע מעל למילה ”ויאמר“

המירכאות, כמו כל סימני הפיסוק, חדשים יחסית בשפה העברית, ואינם קיימים בספרים העבריים המסורתיים. לטעמי המקרא תפקיד דומה (אך לא זהה) לסימני הפיסוק בימינו. הרביע הוא טעם המקרא הממלא, בין היתר, את תפקיד המירכאות לסימון דיבור ישיר. בקטע שמשמאל (מספר בראשית, פרק כ"ב, פסוק י"ב) בא רביע (מסומן בצבע) מעל למילה ”ויאמר“.

הפיסוק במירכאות בימינו

כללי השימוש במירכאות בעברית של ימינו מבוססים על הכללים הנהוגים בארצות הברית. כללי המירכאות פשוטים יותר מבעבר, בין היתר כנראה בשל הקושי להקליד במחשב את המירכאות התחתונות – כפולות או בודדות. הכללים:

  • המירכאות מקיפות את הביטוי שהן מסמנות, כלומר, זוג מירכאות יופיע בתחילת הביטוי וזוג נוסף בסופו.
  • ניתן לסמן מירכאות בין אות שימוש לבין המילה עצמה (למשל, ההתנהגות ה”נפלאה“ שלך).
  • כאשר יש קינון של ציטוטים (מובאה בתוך מובאה) משתמשים לסירוגין במירכאות כפולות ובמירכאות בודדות.[1] לדוגמה:

"צריך להיות ברורים בעניין הזה... אנחנו נוטים לפחד מלשון של אמת, מסיבות 'אציליות'. מעדיפים לומר 'הצעירים', במקום..."[2]

  • כאשר בתוך משפט מצוטט יש הערת ביניים של המספר, המראיין וכדומה, מחלקים את הציטוט לשני חלקים שכל־אחד מהם מוקף במירכאות משלו. לדוגמה:

”המוזיקה נפסקה,“ אמרתי. ”נגמר.“[3]

בתנ״ך יש שימוש רב בקינון של ציטוטים, אך מכיוון שסימני הפיסוק הם חידוש של הספרות המודרנית, לא נמצא מירכאות בתנ״ך המסורתי:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹקִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם.[4]

פסוק זה, בפיסוק מודרני, היה נראה כך:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָאֱלֹקִים, "הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, 'אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם'; וְאָמְרוּ־לִי 'מַה־שְּׁמוֹ', מָה אֹמַר אֲלֵהֶם."


שימוש מיושן במירכאות

שימוש במירכאות תחתיות בתחילת ציטוט, ובהערת ביניים בתוך הציטוט. מתוך דניאל דפו; רבינזון קרוזה: ספור עם ציורים / תרגום – יהודה גרזובסקי, ורשה: תושיה, (1928). באדיבות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי – מאגר ספרים סרוקים

בספרים עבריים ישנים ניתן לראות שימוש שונה במקצת במירכאות, המבוסס על השיטה של השפה הגרמנית או של חלק מהשפות המזרח־אירופאיות, בה המרכא הפותח הוא תחתי, והסוגר – עילי. גם המרכא מטעמי המקרא הוא סימן תחתי (ראו בתמונה לעיל). בנוסף, היה מקובל לשלב הערת ביניים בתוך הציטוט עצמו (בצרפתית נוהגים כך גם כיום).

דוגמה לפיסוק בשיטה זו מובא בתמונה משמאל, והוא גם משוכתב להלן:

„אמנם לא טבעתי במים – חשב בלבבו – אבל עתה אמות ברעב, או אהיה לטרף לחיה רעה”.

דניאל דפו
רבינזון קרוזה: ספור עם ציורים / תרגום - יהודה גרזובסקי
ורשה: תושיה (1928)

לעיתים המרכא התחתי דווקא מסיים את המשפט. במקרה כזה, המשפט היה נכתב כך:

”אמנם לא טבעתי במים – חשב בלבבו – אבל עתה אמות ברעב, או אהיה לטרף לחיה רעה„.

בשיטה הנהוגה היום היה המשפט דלעיל נכתב כך:

”אמנם לא טבעתי במים,“ חשב בלבבו, ”אבל עתה אמות ברעב, או אהיה לטרף לחיה רעה.“

ההבחנה בין מירכאות לגרש ולגרשיים

ההבחנה בין מירכאות לבין סימני הפיסוק הבודדים (שאינם באים בזוגות) גרש וגרשיים היא:

  • הגרש משמש לציון קיצור; למשל – גב׳ (במקום: גברת), פרופ׳ (במקום: פרופסור) וכדומה.
  • הגרשיים הם סימן פיסוק הדומה בצורתו למירכאות, אולם הם משמשים לציון ראשי תיבות; למשל – המילה תנ״ך מורכבת מראשי התיבות של תורה, נביאים, כתובים.

מקור הגרש והגרשיים הללו הוא מסופרי ומדפיסי התלמוד – שכך נהגו לסמן את ראשי התיבות והקיצורים שהנהיגו בתלמוד, וכיום גם ראשי תיבות וקיצורים ממקורות אחרים.

מירכאות אוויריות

אנימציה של סימון מירכאות באוויר

לעיתים אנשים מסמנים בידיהם סימון של המירכאות (בדרך כלל פעמיים מירכאות כפולות). תנועה זו משמשת כמחווה גופנית המקבילה למירכאות לסימון סרקזם. יש מקרים בהם אנשים מגיבים כך בזלזול לדברי האחרים – בתגובה לדברי אדם הטוען שהוא מאוד משכיל, ניתן לומר ’כן, אתה מאוד ”משכיל“‘ עם סימון כזה ויהיה ברור שהכוונה היא שהוא אינו משכיל.

מירכאות בשפות אחרות

בסינית משמשים סוגריים פינתיים בתפקיד המירכאות בעברית

למשל:

  • בצרפתית משתמשים בסוגריים מחודדים משולשים, כפולים או בודדים: « … » (Guillemets) או ‹…› (Chevrons)
  • ברוסית משתמשים בסוגריים מחודדים כפולים: « … »
  • בסינית וביפנית משתמשים בסוגריים פינתיים – ראו בציור שמשמאל.

מירכאות בתכנות

במרבית שפות המחשב משתמשים במירכאות על מנת להקיף מחרוזות. השימוש במירכאות משתנה לפי שפת המחשב:

  1. ב־Basic – משתמשים במירכאות עבור כל סוגי המחרוזות
  2. בשפת C או Java – משתמשים במירכאות רק עבור מחרוזות; עבור תו בודד משתמשים בגרש מכל צד התו
  3. בפסקל – משתמשים בגרש מכל צד המחרוזת או התו
  4. ב־Perl ו־PHP – ישנה הבחנה בין מירכאות לגרש לגבי ההכנסה של משתנים
  5. ב־JavaScript – ניתן להשתמש במירכאות או בגרש ללא הבדל (רק להקפיד להשתמש עבור מחרוזת בודדת באותו סימן)
  6. ב־HTML – עדיף להשתמש במירכאות עבור ערכי פרמטרים מחרוזתיים אולם זה לא הכרחי (להבדיל מ־xHTML, שהיא גרסת XML לשפה, ושבה זה כן הכרחי)
  7. ב־DOS – משתמשים במירכאות כאשר רוצים לכלול רווח בשם, ובגרסאות תחת חלונות ניתן להשתמש בהן לשמות קבצים ארוכים
  8. במנוע החיפוש גוגל, השמת טקסט בין מירכאות גורמת לחיפוש תוצאות עם המחרוזת ברצף בלבד. לדוגמה, בחיפוש אריאל שרון בגוגל יופיעו גם קישורים המזכירים את המילה "אריאל" לבדה ואת המילה "שרון" לבדה, אך בחיפוש "אריאל שרון" ימצאו רק תוצאות עם המחרוזת ברצף.

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ^ על פי האקדמיה ללשון העברית יש לכתוב מֵירְכָאוֹת בצירי מלא (וכך גם לגבי שם טעם המקרא מירכא) כיוון שהיו"ד שורשית. השורש א-ר-ך בא לידי ביטוי בשם הטעם על פי המסורת התימנית – מארכא.
  2. ^ לעיתים נכתבות כ־" "
  3. ^ לעיתים נכתבות כ־' '

הערות שוליים

  1. ^ כדי להימנע מבלבול אפשרי בין מירכאות, גרָשִים וּגרשָיִים, נבחר להשתמש במונח מירכאות כפולות עבור "...", ובמונח מירכאות בודדות עבור '...'.
  2. ^ דרור משעני ואורליה סמוטרייז, ריאיון עם אלן פינקלקראוט, מוסף הארץ, 18 בנובמבר 2005
  3. ^ גילה אלמגור, הקיץ של אביה, עם עובד (1985)
  4. ^ ספר שמות, פרק ג', פסוק י"ג
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34419564מירכאות