ברנרדינו משאדו

ברנרדינו משאדו
Bernardino Machado

לידה	28 במרץ 1851 ריו דה ז'ניירו, האימפריה הברזילאית
פטירה	29 באפריל 1944 (בגיל 93) פורטו, המדינה החדשה
מדינה
השכלה	אוניברסיטת קוימברה
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית הפורטוגזית
נשיא פורטוגל ה־3 וה-8 5 באוקטובר 1915 – 12 בדצמבר 1917 (שנתיים ו־9 שבועות) → תיאופילו בראגה סידוניו פאיש ←
11 בדצמבר 1925 – 28 במאי 1926 (24 שבועות ויום) → מנואל טישיירה גומז ז'וזה מנדס סאבשאדס ←
ראש ממשלת פורטוגל 9 בפברואר 1914 – 12 בדצמבר 1914 (43 שבועות ו־6 ימים) → אפונסו קוסטה ויקטור הוגו דה אזבדו קוטיניו ←
2 במרץ 1921 – 24 במאי 1921 (12 שבועות) → ליברטו פינטו טומה דה בארוס קווירוס ←
חתימה

ברנרדינו לואיש משאדו גואימראס (בפורטוגזית: Bernardino Luís Machado Guimarães;‏ 28 במרץ 1851 – 29 באפריל 1944) היה מנהיג פוליטי מרכזי בפורטוגל במאה ה-20 המוקדמת. משאדו היה ממנהיגיה של הרפובליקה הפורטוגזית הראשונה וכיהן כנשיא פורטוגל ה-3 וה-8 (בין 1915 ל-1917 ובין 1925 ל-1926). כמו כן כיהן משאדו כראש ממשלה לשתי קדנציות לא רציפות בתקופת הרפובליקה הראשונה והיה לנשיאה האחרון לפני נפילת המשטר הרפובליקני במהפכת ה-28 במאי בפורטוגל שהעלתה לשלטון את הדיקטטורה הלאומית.

ביוגרפיה

משאדו נולד בריו דה ז'ניירו, האימפריה הברזילאית, והיגר בצעירותו עם משפחתו לפורטוגל. היה פרופסור באוניברסיטת קוימברה, ובהמשך עבר בשנת 1879 אל ליסבון, ממלכת פורטוגל. משאדו נבחר פעמיים ללשכת העמיתים המלכותית כנציג האוניברסיטה (1890, 1894). הוא גם היה שר התשתיות הציבוריות (1893) ויצר את בית הדין הראשון לתיקי פועלים בפורטוגל. בשנת 1902, לאחר שדגל ברפובליקניות, הוא נבחר לנשיא מועצת המנהלים של המפלגה הרפובליקנית. עם הפלת המלוכה (1910), כיהן כשר החוץ (1910–1911), סגן האספה המכוננת וסנאטור (1911), וכשר (לימים תפקיד שהומר לשגריר) ברפובליקה הברזילאית הראשונה (1912). בהיותו ראש ממשלה ושר הפנים בשנת 1914, רצה להתחייב שפורטוגל תצדד לצידה של האימפריה הבריטית במלחמת העולם הראשונה, אך פורטוגל לא הצטרפה רשמית למדינות ההסכמה עד מרץ 1916. משאדו נבחר לתפקיד הסמלי בעיקרו של נשיא פורטוגל ב-6 באוגוסט 1915, הוא הודח מהשלטון על ידי הפיכת החונטה צבאית בראשות סידוניו פאיש בדצמבר 1917. משאדו שוב מונה לנשיא ב-11 בדצמבר 1925, אך הודח פעם נוספת (28 במאי 1926) בעת הפיכה צבאית חדשה, שהביא לשלטון חונטה צבאית חדשה. משאדו יצא לגלות, אך בשנת 1940 הורשה לשוב לביתו בידי ראש הממשלה הרודני, אנטוניו דה אוליביירה סלזאר.

ספרים שכתב

• Introdução à Pedagogia, 1902
• O Ensino, 1898
• O Ensino Primário e Secundário, 1899
• O Ensino Superior, 1900

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברנרדינו משאדו בוויקישיתוף

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
• ברנרדינו משאדו, באתר נשיא פורטוגל (בפורטוגזית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31944498ברנרדינו משאדו