מרטין מרילנד

מרטין מרילנד
	מרטין מרילנד של חיל האוויר המלכותי בצפון אפריקה, 1941
מאפיינים כלליים
סוג	מפציץ קל/מטוס סיור
ארץ ייצור	ארצות הברית
יצרן	חברת גלן ל. מרטין
טיסת בכורה	פברואר 1939‏
תקופת שירות	1940–1945 (כ־5 שנים)
צוות	3
יחידות שיוצרו	450
משתמש ראשי	הממלכה המאוחדת
משתמשים משניים	דרום אפריקה; צרפת

המרטין מודל 167 (באנגלית: Martin Model 167) היה מפציץ קל אמריקני שטס לראשונה ב-1939. המטוס פעל במלחמת העולם השנייה בשירות צרפת ובריטניה, שם כונה המרילנד.

תכנון ופיתוח

פיתוח המטוס החל ב-1938 על ידי חברת גלן ל. מרטין, בתגובה למכרז של הגיס האווירי של צבא ארצות הברית (שהפך מאוחר יותר לחילות האוויר של צבא ארצות הברית) למפציץ קל, בהצגת מודל 167 שקיבל לאחר מכן את הסימון הרשמי XA-22. חברת מרטין עיצבה מטוס דו-מנועי חד-כנפי עשוי כולו מתכת, המסוגל להגיע למהירות של 447 קמ"ש ובעל שלושה אנשי צוות, כאשר מטיל הפצצות ישב בחרטום המטוס מתחת לתא הטייס. להגנה עצמית צויד המטוס בזוג מקלעים בצריח על גב המטוס, וארבעה מקלעים לירי קדימה הותקנו בכנפיים. ב-XA-22 לא נעשה שימוש מבצעי בארצות הברית לאחר שבחוזה זכה ה-A-20 האבוק של חברת דאגלס, אך מרטין קיבלה הזמנות ממדינות אחרות ובסופו של דבר נבנו כ-450 יחידות של מטוס דו-מנועי מהיר יחסית זה.

היסטוריה מבצעית

צרפת

צרפת התמודדה מול מרוץ חימוש גרמני והייתה זקוקה בדחיפות למטוסים מודרניים. כתוצאה מכך, רכש חיל האוויר הצרפתי מספר רב של מטוסים מסוגים שונים מתוצרת ארצות הברית בסוף שנות ה-30. מרטין קיבלה הזמנה ליותר מ-200 מטוסי 167F להם הותאם ציוד מיוחד עבור הצרפתים כגון מכשירי מדידה מטריים. בצרפת ציפו לתחילת משלוחי המטוסים בינואר 1939, אך הדגם שסומן כ-גלן מרטין 167A-3 נכנס לשירות רק בתחילת 1940, מכיוון שהאמברגו שהטילה ארצות הברית בתחילת מלחמת העולם השנייה הביא להחרמת מטוסים רבים ועיכב בחודשיים את שליחתם לאירופה. כאשר החלה הפלישה הגרמנית היו לצרפתים רק ארבע טייסות מפציצים מצוידות ב"גלן". המטוסים נשלחו במהירות לקו החזית, ובזכות מהירותם וכושר תימרון מעולה עבור מטוסים מסוגם, עמדו בהצלחה יחסית מול מטוסי האויב. ביותר מ-400 גיחות, אבדו רק 8% מהמטוסים, אחוז האבדות הנמוך ביותר של מטוסים בשירות צרפת במערכה.

מיד לאחר כניעת צרפת ושביתת הנשק ביוני 1940, פונו טייסות הגלן מרטין לצפון אפריקה הצרפתית כדי למנוע את נפילתן לידי הגרמנים. מטוס אחד נחת בטעות בספרד ונבחן על ידי חיל האוויר הספרדי, וכמה יחידות הועברו לידי זרוע האוויר של חיל הים הצרפתי. בתקופת שלטון וישי נטלו מטוסי הגלן מרטין חלק בעימותים כנגד כוחות חבר העמים הבריטי, למשל במהלך המערכה בסוריה ובלבנון ב-1941^[2]. כאשר ב-1943 עברה צפון אפריקה הצרפתית לשליטת בעלות הברית בעקבות מבצע לפיד, הוצאו הגלן מרטין 167 מהשירות והוחלפו במטוסים מודרניים יותר, כדוגמת ה-B-26 מראודר.

בריטניה

לאחר הפסקת האש הפרנקו-גרמנית, הועברו כל ההזמנות הנותרות של הצרפתים לבריטניה שם קיבלו את השם מרילנד סימן I. רבים ממטוסים אלה נשלחו למצריים ולמלטה והשתתפו שם בלחימה ב-1941. בזרוע האוויר של חיל הים המלכותי הם ראו מעט פעילות מבצעית, ושימשו בעיקר לאיתור ולגרירת מטרות. חיל האוויר המלכותי עשה שימוש במרילנד כמטוס סיור וצילום במבצעים בצפון ומזרח אפריקה, ובעיקר ממלטה^[2]. מכיוון שהיה מהיר ובעל חימוש טוב יותר מהבריסטול בלנהיים שימש המרילנד גם כמפציץ, אך היות שנחשב "ציפור נדירה", היה תפקידו העיקרי סיור ואיסוף מודיעין, לרוב מעל מטרות חשובות באיטליה: המרילנד נשלח לאסוף מידע על הצי האיטלקי לפני קרב טאראנטו ב-11 בנובמבר 1940^[3]. טייסו של המרילנד היה אלוף ההפלות אדריאן וורברטון (Adrian Warburton) שהשיג את עשר ההפלות שלו באמצעות המקלעים הקדמיים של המטוס - האדם היחיד אי פעם שהפך לאלוף הפלות במפציץ^[4].

מרילנד, מטייסת מס' 771 של זרוע האוויר של הצי המלכותי, היה המטוס שדיווח שהביסמרק עזבה את בסיסה בברגן ב-22 במאי 1941, וכתוצאה מכך הוזנקו אוניות הצי למרדף שהסתיים בהטבעת אוניית המערכה הגרמנית^[5].

כל 150 מטוסי המרילנד סימן II הועברו למצרים, שם שירתו במסגרת חיל האוויר המדברי^[2] בשתי טייסות של חיל האוויר המלכותי וארבע טייסות של חיל האוויר הדרום-אפריקאי כמפציצים קלים וכמטוסי סיור. הם לקחו חלק במבצע צלבן, בנובמבר 1941.

גרסאות

מרטין 167W: אב טיפוס, סומן גם כ-XA-22. בעל זוג מנועים כוכביים מסוג פראט אנד ויטני טוין-ואספ R-1830-37 ‏, 1,200 כ"ס כל אחד, סייג רום של 6,095 מטר ומהירות מקסימלית של 386 קמ"ש.; החימוש כלל ארבעה מקלעי M1919 בראונינג 7.62 מ"מ לירי קדימה, מקלע אחד בצריח על גב המטוס ואחד נוסף לירי לאחור בחלקו התחתון, מיד לאחר תא הפצצות.

מרטין 167F: גרסה זו נבנתה לפי תכונות אב הטיפוס, אך בהתאם לדרישות הצרפתים הוחלפו המנועים ל-Wright R-1820 Cyclone ‏, 950 כ"ס ובהמשך 1,100 כ"ס, כל אחד (לצרפתים היו מטוסים נוספים עם מנוע מסוג זה, ולכן הועדף שימוש בידע ובחלקי חילוף הקיימים).; שינויים נוספים כללו מכשירי טיסה המותאמים לשיטה המטרית, מקלעים בקוטר 7.5 מ"מ מתוצרת FN-Browning‏, 800 ק"ג פצצות ומתלים חיצוניים לנשיאת פצצות נוספות (ככל הנראה לא נעשה בהם שימוש מבצעי).; המטוס סומן בצרפת כגלן מרטין 167A-3 - ‏ Armée trois-place, כלומר מטוס צבאי לשלושה אנשי צוות. מגרסה זו נבנו 140 יחידות.

מרטין מרילנד סימן I: סימון זה ניתן ל-75 המטוסים הנותרים שהוזמנו על ידי צרפת ונשלחו בסופו של דבר לבריטניה, ו-75 נוספים שהוזמנו ישירות על ידי הבריטים.; המשלוח הראשון היה זהה לגרסה הצרפתית, אך לקבוצה השנייה היו זוג מנועים כוכביים מסוג פראט אנד ויטני R-1830-SC3-G טוין-ואספ, בתוספת מגדש על שנתן תוספת כוח של 1,050 כ"ס ומהירות מקסימלית של 447 קמ"ש, סייג רום של 7,925 מטר וטווח של 1,947 ק"מ. בנוסף, הייתה גרסה זו מצוידת במקלעים בריטיים תוצרת ויקרס, כאשר אחד מהם ממוקם בצריח תוצרת Armstrong-Whitworth על גב המטוס.

מרטין מרילנד סימן II: גרסה נוספת שהוזמנה על ידי הבריטים. בעלת זוג מנועים כוכביים פראט אנד ויטני טוין-ואספ 1830-S3C4-G בתוספת מגדש על דו-שלבי של 1,200 כ"ס שהגביר את מהירות המטוס. מגדש העל המשופר גם אפשר למרילנד לפעול בגובה רב יותר מגרסאות קודמות. מגרסה זו נבנו 150 יחידות.

שירות

המרילנד שירת במדינות הבאות:

דרום אפריקה
הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
צרפת צרפת

מפרט טכני (מרילנד סימן II)

מאפיינים כלליים

צוות: 3
אורך: 14.2 מטר
מוטת כנפיים: 18.7 מטר
גובה: 5 מטר
שטח כנף: 49.9 מ"ר
משקל ריק: 4,802 ק"ג
משקל מקסימלי: 6,939 ק"ג
מנוע: כוכבי, 2 X פראט אנד ויטני R-1830 טוין-ואספ, 1,200 כ"ס כל אחד

ביצועים

מהירות מקסימלית: 467 קמ"ש
טווח: 2,100 ק"מ
סייג רום: 9,500 מטר
קצב טיפוס: 12 מטר/שנייה
עומס כנף: 139.1 ק"ג/מ"ר
כוח/מסה: 259 ואט/ק"ג

חימוש

מקלעים: 4 X ‏ M1919 בראונינג 7.62 מ"מ בכנפיים, מקלע אחד בצריח על גב המטוס, מקלע אחד בחלקו התחתון של המטוס, לירי לאחור
פצצות: 2,000 ליברות

ראו גם

מרטין בולטימור

לקריאה נוספת

Breihan, John R. Maryland Aviation, Images of Aviation. Arcadia Publishing, 2009. מסת"ב 0738567000. Pages 48-55

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרטין מרילנד בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Johnson, E.R. American Attack Aircraft Since 1926. McFarland, 2008. מסת"ב 0786434643. עמוד 42
^ ^2.0 ^2.1 ^2.2 Lake, Jon. Great Book of Bombers. Zenith Imprint, 2002. מסת"ב 0760313474. עמוד 173
^ Lowry, Thomas P. Wellham, John. The Attack on Taranto: Blueprint for Pearl Harbor. Stackpole Books, 2000. מסת"ב 0811726614. עמודים 52-56
^ McCaffery, Dan. Hell Island: Canadian Pilots and the 1942 Air Battle for Malta. James Lorimer & Company, 1998. מסת"ב 1550286250. עמוד 138
^ David J. Herwig, David J. Bercuson, Holger H Herwig. Bismarck: The Story Behind the Destruction of the Pride of Hitler’s Navy. Random House 2003. מסת"ב 9780712640022

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37972394מרטין מרילנד

[1] Johnson, E.R. American Attack Aircraft Since 1926. McFarland, 2008. מסת"ב 0786434643. עמוד 42

[Lake-2] 2.0 ^2.1 ^2.2 Lake, Jon. Great Book of Bombers. Zenith Imprint, 2002. מסת"ב 0760313474. עמוד 173

[3] Lowry, Thomas P. Wellham, John. The Attack on Taranto: Blueprint for Pearl Harbor. Stackpole Books, 2000. מסת"ב 0811726614. עמודים 52-56

[4] McCaffery, Dan. Hell Island: Canadian Pilots and the 1942 Air Battle for Malta. James Lorimer & Company, 1998. מסת"ב 1550286250. עמוד 138

[5] David J. Herwig, David J. Bercuson, Holger H Herwig. Bismarck: The Story Behind the Destruction of the Pride of Hitler’s Navy. Random House 2003. מסת"ב 9780712640022

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

מרטין מרילנד

תוכן עניינים

תכנון ופיתוח

היסטוריה מבצעית