מרד הלגיון הצ'כוסלובקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מרד הלגיון הצ'כי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלגיון הצ'כוסלובקי - מרד של יחידות צ'כוסלובקיות בצבא הרוסי נגד השלטון הבולשביקי במהלך 1918-1919. המרד הסתיים בפיוס ופינוי הלגיון דרך ולדיווסטוק לצ'כוסלובקיה.

רקע

הלגיון הצ'כוסלובקי שהורכב משבויי מלחמה אוסטרו-הונגריים ממוצא צ'כי וסלובקי החל לפעול כחלק מצבא האימפריה הרוסית במהלך שנת 1917. כבר בסתיו 1914 הוקמה יחידה על בסיס צ'כים שהתגוררו בתחומי האימפריה הרוסית עוד לפני תחילת מלחמת העולם הראשונה. החל ממרץ 1915 הצבא הרוסי החל לקלוט שבויי מלחמה ולקראת סוף 1915 הוקם גדוד חי"ר שכלל כ-2,100 חיילים. לקראת סוף 1916 היחידה גדלה לחטיבה של כ-3,500 לוחמים בפיקוד קצין רוסי: קולונל ויאצ'סלב טרוייאנוב. במקביל, בפברואר 1916, בפריז, הוקם וועד לאומי בראשות טומאש מסריק ואדווארד בנש.

לאחר מהפכת פברואר, ממשלת המעבר הרוסית הכירה בוועד הלאומי כנציג הצ'כים והסלובקים ברוסיה. במהלך מתקפת יוני, יחידה צ'כוסלובקית הייתה בחוד החנית של המתקפה ופרצה את החזית. בעקבות ההצלחה, הסכים לאוור קורנילוב להקמת יחידות נוספות. במאי 1917 טומאש מסריק הגיע לרוסיה ונפגש עם ראשי הממשל הרוסי. באוקטובר 1917 היקף היחידות הצ'כוסלובקיות הגיע לכ-39,000 לוחמים. היחידות היו ממוקמות בשטח אוקראינה המזרחית. בהגיע הידיעות אודות מהפכת אוקטובר, ראשי הלגיון הודיעו שהם ממשיכים לתמוך בממשלת המעבר הרוסית, ואף השתתפו בקרבות בקייב נגד תומכי סובייט המקומיים.

בהתאם לבקשת הוועד הלאומי, ממשלת צרפת הכירה בלגיון הצ'כי כחלק של צבא צרפת, והוא קיבל פקודה להתכונן למעבר לצרפת.

1918

המעבר לצרפת היה ניתן לביצוע רק דרך החלק של רוסיה שהיה תחת שליטה סובייטית. בהתאם לכך, כוחות הלגיון הפסיקו כל פעולות נגד הממשל הסובייטי ואף סירבו לעזור לאוקראינים במאבקם נגד הבולשביקים. בעקבות כך ב-16 בפברואר 1918 טומאש מסריק קיבל הודעה מהממשל הסובייטי שהוא לא מתנגד למעבר הלגיון לצרפת. לאור זאת, מסריק סירב לבקשות של מיכאיל אלכסייב ולאוור קורנילוב לתמוך במאבקם. במקביל, קצינים רוסים הוחלפו בהדרגה בקצינים צ'כים וסלובקים.

לאחר חתימת הסכם ברסט-ליטובסק, יחידות הלגיון עזבו את שטח אוקראינה, שברובו עבר לשליטה גרמנית, והתמקמו באזור הוולגה. כל מעייניהם של ראשי הלגיון נתונים לזירוז מעבר הכוח לצרפת. הדרך הקצרה הייתה דרך נמלי ארכנגלסק ומורמנסק. אולם היה חשש שדרך זו תהיה מסוכנת מדי עקב הקרבה לכוחות גרמנים. בסופו של דבר סוכם על העברת הלגיון לולדיווסטוק דרך הרכבת הטרנס-סיבירית ומשם לצרפת. ב-7 במרץ 1918 מסריק עזב את רוסיה תוך מתן הנחיה לא להתערב בענייניה הפנימיים.

ב-26 במרץ, יוסיף סטלין חתם על הסכם עם ראשי הלגיון על הסדרת המעבר הבטוח. היה מתוכנן להעביר 63 רכבות ו-40 קרונות בכל אחד מהם. הרכבת הראשונה יצאה לדרכה ב-27 במרץ והגיעה ליעד תוך חודש. לקראת מאי 1918, יחידות הלגיון התפזרו לאורך כל מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית שאורכה אלפי קילומטרים.

לקראת קיץ 1918, הצבא האדום והצבא הלבן היו רק בתחילת התארגנותם, ולכן הלגיון הצ'כוסלובקי היה הכוח הצבאי המאורגן היחיד בשטח. בנוסף לכך, בהתאם להסכם שגובש הם היו צריכים להעביר חלק מהנשק שברשותם לסובייטים.

הגרמנים חששו מהגעה לחזית של יחידה צ'כוסלובקית גדולה ולכן לחצו על הסובייטים לעכב את המעבר. בלחץ הגרמנים, ב-21 באפריל 1918, שר החוץ הסובייטי שלח מברק לסובייט קרסנויארסק לפעול לעצירת המעבר. כאשר לצ'כים נודע על ההנחיה הם חשבו שמדובר בכוונה סובייטית למסור אותם לידי הגרמנים כשבויי מלחמה.

במקביל להעברת צ'כים וסלובקים מזרחה לכיוון ולדיווסטוק, התבצע מעבר שבויים הונגרים מן השבי הרוסי מערבה להונגריה. בתחנות מסוימות, באו במגע אלה עם אלה. ב-14 במאי אחד מן החיילים הצ'כים נהרג על ידי ההונגרים. חבריו מצאו את הרוצח והוא הוצא להורג. המתח בקרב הצ'כוסלובקים גדל עוד יותר מבעבר. ב-16-20 במאי בצ'ליאבינסק התקיימה וועידה של נציגי הלגיון. סוכם להפסיק את העברת הנשק, וכללית, להפסיק שיתוף פעולה עם הבולשביקים, וכן לפעול בכוח הזרוע לזירוז המעבר לולדיווסטוק. בהתאם לפקודת לאון טרוצקי, ראשי הלגיון שהיו במוסקבה נעצרו. כמו כן הועבר מברק לכל מוסדות השלטון באזורים הרלוונטיים לפעול לפירוק הלגיון מהנשק ועצירת מעברו למזרח.

במהלך יוני 1918 כוחות הלגיון הביסו כוחות של הצבא האדום במספר קרבות. מדינות ההסכמה הודיעו שהן רואות בלגיון חלק מכוחות שלהם, ויתייחסו בחומרה רבה לכל ניסיון לעצור את מעברו למזרח.

בתמיכת כוחות הלגיון, השלטון הסובייטי בערים לאורך מסילת הברזל נפל, והוקמו מוסדות שלטון שתמכו בכינון מחדש של האספה המכוננת הרוסית. כתוצאה מפעילות זו, השלטון הסובייטי בכל המרחב מנהר וולגה ועד לחופי האוקיינוס השקט הופסק. אלא שבסתיו 1918 הוקמה הרפובליקה הצ'כוסלובקית, והמוטיבציה של חיילי הלגיון להילחם בשטח רוסיה פחתה. בנובמבר 1918 שר ההגנה של צ'כוסלובקיה הגיע לאזור. הוא נתן פקודה להעביר את העמדות לכוחות של אלכסנדר קולצ'ק ולזרז את המעבר מזרחה.

1919

חיילי הלגיון בולדיווסטוק

ב-27 בינואר, מפקד הלגיון, יאן סירובי, הכריז על אזור מסילת הברזל כשטח בשליטת הלגיון. מעשית סדר העברת הרכבות במסילה נקבעה על ידי מפקד כוחות צרפת באזור.

במהלך נסיגת אלכסנדר קולצ'ק מזרחה, רכבות הלגיון למעשה סתמו את המסילה ולא נתנו ליחידות של הצבא הלבן לנצל אותה. ב-12 בנובמבר 1919 קולצ'ק עזב את אומסק, אך לאור הקושי להתקדם במסילה הוא הגיע לקרסנויארסק רק כעבור חודש. לאור ההתקדמות האיטית של קולצ'ק וכוחותיו לאורך המסילה, שלטונו באירקוטסק נפל. הכוח הצבאי שבראשות קולצ'ק נחלש עד כדי כך שהקרון האישי שלו הוצמד לרכבת של הצ'כוסלובקים, וגם מטען של זהב ממשלתי הועבר לאחריות שומרי הלגיון.

ב-7 בפברואר נחתם הסכם בין הבולשביקים לבין ראשי הלגיון לפיו קולצ'ק ומטען זהב הועברו לבולשביקים והצ'כים קיבלו מעבר חופשי לולדיווסטוק. כל הצדדים עמדו בתנאי ההסכם.

בדצמבר 1919 אוניות ראשונות עם חיילי הלגיון עזבו את ולדיווסטוק. בסך הכל הועברו 72,644 חיילים וקצינים ב-42 אוניות. הפינוי הסתיים במהלך שנת 1920.

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27186726מרד הלגיון הצ'כוסלובקי