מרדכי וייסר
.jpg) | |
| מרדכי וייסר | |
| ידוע בשל | מראשוני אחוזת בית, ממייסדי ראינוע עדן |
|---|---|
מרדכי וייסר (1876, רוסיה (אוקראינה) – 1918, טבריה) היה מראשוני אחוזת בית, ממייסדי ראינוע עדן, בית הראינוע הראשון של תל אביב.
חייו
מרדכי וייסר נולד בעיירה באלטה שבמחוז אודסה, בשנת 1905 עלה לארץ ישראל עם רעייתו חנה ושלושת ילדיהם הקטנים.
מרדכי וחנה ויסר היו אנשי 'העלייה השנייה', הם נמנו על מייסדיה של העיר העברית הראשונה תל אביב, ועל חלוציו ובוניו של היישוב העברי התחדש בארץ-ישראל.
מרדכי ויסר היה יזם פרטי, שהחליט לסכן את רכושו האישי כדי לקדם את מפעליו הכלכליים.
הוא פעל על-פי חושיו העסקיים, ולא התבסס על ידע קודם או לימודים 'ממוסדים' בתחומי החרושת, הבריאות ותרבות הפנאי.
ויסר נענה לרעיונות עסקיים יוצאי דופן שהציגו בפניו אחרים, בחן אותם בחינה לא ארוכה במיוחד, והתמסר להם. בשלוש עשרה השנים שבין 1905 ל-1918 לא שקע באפרוריות החיים, הסתער על יזמויות שניקרו בדרכו, ושאף להרחבת עיסוקיו בתחומי עשייה שונים, אשר השתלבו היטב ב'עשייה הלאומית' של היישוב העברי המתחדש בארץ-ישראל. חנה רעייתו הייתה לצדו בכל מעגלי עשייתו.
במשך שלוש עשרה שנות חייו ופעילותו בארץ-ישראל נטל מרדכי ויסר, כשרעייתו לצידו, חלק פעיל בחמש יזמויות שונות:
- הקמת בית-חרושת לייצור חביות עץ ליקבים יחד עם מתתיהו וינוקור.
- חברות ב'אגודת בוני בתים אחוזת-בית', וייסוד תל אביב.
- הקמת החברה 'חברה חדשה', שרכשה קרקעות במרחב תל אביב.
- שותפות עסקית בהשקעה הגדולה בראינוע 'עדן'.
- שותפות בחברה שמטרתה הייתה לקבל את הזכיון על 'חמי-טבריה'.
ויסר שילב בפעילותו ובעשייתו את המניע האידאולוגי-ציוני לצד שיקוליו הכלכליים- מסחריים, ולנגד עיניו לא עמדה רק השגתו של רווח מרבי. נראה שהוא מייצג דמות, שאותה יצר ד"ר ארתור רופין:
'קפיטליסט - לאומי'.
ייחודו של מרדכי ויסר, בהיותו שותף ליזמויות בתחומים מגוונים ורחוקים זה מזה: תעשייה, בניית שכונת מגורים מודרנית, רכישת מגרשים וגאולת קרקע, תרבות פנאי ומרפא.
ויסר נטל חלק בגאולת קרקע עירונית ובייסודה של תל אביב, מעשים שמציינים את שיא פעילותה של היזמה הפרטית בשטח העירוני בימי 'העלייה השנייה'.
וייסר בנה את ביתו ברחוב ליליינבלום 15, וכעבור שנה מכרוֹ, ובנה בית אחר סמוך לו. בביתו התגורר ז' הופיין, מנהל בנק אפ"ק. בבית זה התאכסנה המשטרה העירונית ובית משפט השלום.
ב-1911 ייסד יחד עם יעקב שרתוק, עקיבא אריה ויס ובצלאל יפה את חברת "חברה חדשה" אשר רכשה קרקעות מערבים ומכרה אותן ליהודים. על קרקעות "חברה חדשה" הוקם רחוב אלנבי.
ב-1912 הציע משה אברבנאל להקים בתל אביב הקטנה בית סינמטוגרף (ראינוע). הייתה לכך התנגדות בוועד תל אביב, אך וייסר היה בין המעטים שתמכו ברעיון. הוא נכנס לשותפות עם אברבנאל, ויחד בנו את ראינוע "עדן". את השם "עדן" נתן הסופר ש. בן-ציון (אביו של נחום גוטמן), שהיה חברו הטוב של וייסר. ב-1913 קיבלו מוועד תל אביב זיכיון בלעדי להפעילו למשך 13 שנים. הראינוע נחנך בסרט 'ימי פומפיאה האחרונים'.
ב-1917, בזמן גירוש תל אביב, על ידי העות'מאנים (הטורקים) גלו וייסר ומשפחתו לטבריה.
וייסר יזם את העסקת המגורשים, וחתם חוזה לאספקת מזון לצבא הגרמני, ששהה בעפולה ובסמח'.
בעת שהותו בטבריה החל מרדכי לנהל משא ומתן לרכישת מרחצאות טבריה לצורך השלמת העסקה נסע מרדכי לזכרון יעקב על מנת להיפגש עם מאיר דיזנגוף ולהציע לו שותפות בעסקה, ובעת נסיעתו חלה ככל הנראה בשחפת, חזר לטבריה, ונפטר שם בחודש אלול תרע"ח (1918) והוא בשנתו הארבעים ושתיים.
כאמור, מרדכי ויסר הלך לעולמו בעת התפרצות השנייה של מחלת הכולרה, שפקדה את טבריה בימי המלחמה. המחלה התפרצה בעיר פעמיים: ביוני 1917, ושוב בקיץ 1918. כשבעים איש נספו בשתי התפרצויות הכולרה, מתוך כ-400 מתושבי טבריה, שנפטרו בזמן המלחמה.
מרדכי הותיר אלמנה וחמישה יתומים (משה, ביתיה, שושנה, ציונה ונעמי)
עם חזרת המשפחות לתל אביב המשיכה חנה, אלמנתו של ויסר ובנה משה את השותפות עם אברבנאל למרות שרצתה למכור את חלקה למשקיע זר, אך אברבנאל שלא רצה את השותף החדש תמך בה כלכלית והצליח לשכנעה להישאר, והשותפות נמשכה שנים רבות.
יתרה מכך השניים חברו יחד לשותפות נוספת בחכירת קזינו גלי אביב מבנה מיוחד שעמד על כלונסאות בחוף הים מעל המים שהוקם על ידי קרזנובסקי.
הקולנוע סגר שעריו בשנת 1974, כאשר בשנים האחרונות שלו היו סרטים הודים כמו הנודד, וסנגם, עם סגירתו הפך להיות ארכיב של בנק לאומי ובשנים האחרונות ננטש, אך לאחרונה כנראה יזם פרטי מיעד את המקום למלון או בית מגורים .
משה, בנו של מרדכי, נכנס לנעלי אביו בעודו נער כבן 17, המשיך במפעליו הרבים של אביו, והיה שותפו של משה אברבנאל לפיתוחו של הראינוע, להגדלת הפעילות התרבותית בו, לבניית 'עדן הקיץ', לטיפוח הקזינו, ועסק בבניית בתי מגורים בתל אביב, בתנאי אי-ודאות, בימים של משברים ממושכים כבימי 'המרד הערבי', שנות מלחמת העולם השנייה וערב מלחמת העצמאות, הוא היה גם המארגן של קבלת הפנים לגנרל אלנבי.
משה השכיל לשמר את הישגיו ונכסיו של אביו, ותרם תרומה רבת משקל לעיר העברית הראשונה. הייתה זו תרומה 'שקטה', חסרת פרסום ויחסי ציבור, ורחוקה מאור הזרקורים, דבר שתאם את דמותו הענווה.
47 שנים לאחר מות בעלה הובאה חנה ויסר לקבורה בבית העלמין היהודי העתיק בטבריה בחשון תשכ"ו (1965), על-פי בקשתה.
על מצבותיהם של חנה ומרדכי ויסר הונחו לוחות זיכרון המציינים את היותם 'ממייסדי תל אביב'.
חנה ומרדכי ויסר נטמנו באזור א' בחלקה א'. מספרי הקברים הם: 631, 632. מן השער המערבי של בית העלמין יש לפנות שמאלה, לכיוון צפון, וללכת לאורך המדרכה כארבעים מטר. קבריהם של חנה ומרדכי נמצאים מדרום ובצמוד למדרכה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- קַדְמַת "עֵדֶן" - פרקים מהגדת בית הקולנוע הראשון בתל אביב
- חנה ומרדכי וייסר באתר מייסדי תל אביב
- מרדכי נאור, עמית לוינסון, מי היו 66 מייסדי תל אביב?, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, תל אביב בראשיתה: 1909-1934: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, יד יצחק בן-צבי 1984
