מפצחת בונקרים
 |
מפצחת בונקרים (באנגלית: Bunker Buster) היא פצצה שנועדה לחדור בונקרים ומטרות מזוינות או מטרות המוסתרות עמוק מתחת לאדמה.
פצצות הנישאות על ידי מטוסים
מלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה מתכנן הפצצה הקופצת בארנס וואליס תכנן שתי פצצות אשר מכונות כיום "מפצחות בונקרים": פצצת טולבוי שמשקלה היה חמישה טון ופצצת גרנד סלאם שמשקלה היה כעשרה טון. לפצצה היה זנב שגרם לה להסתחרר וכך יִיצב אותה. הפצצות עברו את מהירות הקול בעודן נופלות מגובה של 22,000 רגל (כ-6,700 מטר). הפצצות היו מצופות בפלדה מאיכות גבוהה, ציפוי חזק בהרבה מהמקובל בפצצות באותה תקופה. מטרת הציפוי המיוחד הייתה להבטיח את שרידות הפצצה בעת פגיעה במשטח בטון מזוין או בעת חדירה למעמקי האדמה.
אף על פי שהפצצות קרויות "חודרות בונקרים", תאוריית רעידת האדמה המקורית הייתה מעט מורכבת יותר מסתם חדירה דרך משטח מזוין. פצצות רעידת האדמה נועדו לא לתקיפה ישירה של מטרה אלא ליצירת בור גדול לצד המטרה ומתחתיה במטרה להעביר גל הדף מתחת ליסודות המבנה. גל ההדף גרם לקריסת המבנה לתוך הבור שנפער ללא קשר לחוזק המבנה. הציפוי של הפצצות נועד לחדור דרך אבנים אבל באותה מידה איפשר חדירה דרך בטון מזוין. בעת התקפה על מבצור הצוללות ולנטין, חדרו שתי פצצות גראנד סלאם דרך 4.5 מטרים של בטון מזוין[1] ובכך הוכיחו שהן מסוגלות לתפקד באופן טוב יותר מנתוני הביצועים הרשמיים שלהן.
לאחר המלחמה הוסיפה ארצות הברית הנחיה מרחוק לפצצות הטולבוי. כך נוצרה פצצת "טארזון" ששקלה 12,000 פאונד (כ-5,500 ק"ג). שימוש ראשון בפצצה נעשה במלחמת קוריאה כנגד מרכז שליטה תת-קרקעי ליד קנגייה.
פצצת "דיסני" מונחית הרקטה הייתה עוד התקן מתקופת מלחמת העולם השנייה ששימש נגד מסתורי צוללות ומטרות מזוינות אחרות. הפצצה, שתוכננה על ידי מפקד מהצי המלכותי, צופתה בציפוי קשיח ששקל כ-2 טון. הפצצה הופלה מגובה 20,000 רגל (בערך 6,000 מטרים). בגובה של בערך 1,500 מטרים ירה מרעום ברומטרי את הרקטה שבזנב על מנת להעניק לפצצה מהירות של 730 מטרים לשנייה בעת הפגיעה. הפצצה הוטלה לראשונה ב-10 בפברואר 1945 על מסתורי צוללות איימאודן בהולנד. כ-18 פצצות הוטלו ממפציצי B-17. פצצה אחת פגעה ישירות.
שימוש מודרני
במהלך מלחמת המפרץ (1991) היה צורך בפצצה בעלת יכולת חדירה עמוקה בדומה לפצצות של מלחמת העולם השנייה. לא היה לאף חיל אוויר של נאט"ו פצצות שכאלה. חיל האוויר המלכותי של בריטניה החזיק מספר פצצות מתקופת מלחמת העולם השנייה במוזיאונים. פצצות חדשות פותחו במהירות בפרק זמן של כ-28 ימים. הציפוי של הפצצות נלקח מתרמילים של פגזי תותחים ישנים בקוטר 203 מילימטר. הפצצות שקלו מעל שני טון אך הכילו רק 294 קילוגרם חומר נפץ. הפצצות היו מונחות לייזר וכונו GBU-28.
בפברואר 2021, במסגרת תוכנית הפיתוח של חיל האוויר הישראלי, אישרה ועדת השרים להצטיידות כי מדינת ישראל תרכוש פצצות חודרות בונקרים.[2][3][4] ביולי 2023 ביצע חיל האוויר הישראלי ניסוי מוצלח שבו פצצות חודרות בונקר (פצצות MK-84 שעליהן הותקנה ערכת GBU-31 JDAM) שהוטלו ממטוס F-35. ישראל היא המדינה השנייה בעולם אחרי ארה״ב שמבצעת ניסוי שכזה.[5]
ארצות הברית פיתחה שורה של פצצות בעלות נתונים מגוונים לחדירת מטרות מזוינות או קבורות במעמקי האדמה:
| עומק החדירה | מערכות נשק | סוגים |
|---|---|---|
| חדירה דרך בטון מזוין: לעומק של 1.8 מטרים | BLU-109 Penetrator |
|
| חדירה דרך בטון מזוין: לעומק של 3.4 מטרים | BLU-116 Advanced Unitary Penetrator (AUP) |
|
| חדירה דרך בטון מזוין: לעומק של 3.4 מטרים | ||
| חדירה דרך בטון מזוין: לעומק של 6 מטרים | BLU-113 Super Penetrator |
|
| חדירה דרך בטון מזוין: לעומק של 8 מטרים. חדירה דרך אדמה: לעומק של 61 מטרים[6] |
GBU-57A/B MOP
(Massive Ordnance Penetrator) |
- Air to Ground guided Missile (AGM) – טיל או פצצה משולבת רקטת האצה, המשולחת ממטוס ודואה או גולשת אל המטרה.
- Bomb Live Unit (BLU)
- Guided Bomb Unit (GBU) – יחידת פצצה מונחית או בשמה המלא Precision-guided munitions Guided Bomb Unit (תחמושת מונחית מדויקת).
- שלושת סוגי הפצצות שלעיל הם פצצות חכמות המונחות בצורות שונות או משולבות – הנחייה אלקטרו־אופטית, לייזר או ניווט אינרציאלי משולב GPS, אם בתכנון ובניה מראש או בהוספת ערכת JDAM לפצצת ברזל פשוטה.
מרעומים
המרעום הקלאסי של פצצה חודרת שריון שימש גם כאן: שילוב של קוצב זמן ומדחף מהיר בחלק האחורי של הפצצה. המרעום מחומש כאשר הפצצה משוחררת ומתפוצץ כאשר המדחף מפסיק להסתובב וקוצב הזמן חדל אף הוא.
פצצות חודרות בונקרים מודרניות משתמשות בחלקן במרעום מסורתי. חלקן משתמשות במיקרופון ובמיקרו בקר. המיקרופון מאזין, והמיקרו בקר סופר קומות עד אשר הפצצה חודרת את מספר הקומות הרצוי.[דרוש מקור]
טילים
המהירות הנוספת המוענקת על ידי מנוע רקטי מאפשרת חדירה עמוקה יותר של ראש הנפץ של מפצח הבונקרים.
הפסקת ייצור
ארצות הברית הפסיקה לייצר את מפצחות הבונקרים במשקל 900 קילוגרם בשני מקרים. ב-2005 הופסק היצור כאשר התברר שבדמם של כ-17 עובדים אשר ייצרו את הפצצות, יש רמות חמצן נמוכות בשל חשיפה ל-TNT. מאוחר יותר באותה שנה התגלתה אנמיה בקרב 34 עובדים. הייצור חודש לאחר התקנת מערכת אוורור חדשה אך הופסק שוב באותה שנה כאשר הוכח שההשפעות ההרסניות ממשיכות לתת את אותותיהן בעובדים.[7]
קישורים חיצוניים
- Guided Bomb Unit-28 (GBU-28) BLU-113 Penetrator באתר "פדרציית המדענים האמריקאים".
- BBC: טילים מפצחי בונקרים מכוונים לירח באתר BBC News.
- Annotated bibliography for nuclear bunker buster bombs from the Alsos Digital Library for Nuclear Issues – בארכיון האינטרנט.
- Read Congressional Research Service (CRS) Reports regarding Bunker Busters
- סרטון נגד השימוש במפצחות הבונקרים – בערוץ של Union of Concerned Scientists.
סרטון המראה מפצחת בונקרים בפעולה, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ Bomber Command Official RAF History website
- ^ ynet, אושרה תוכנית הרכש של צה"ל: 9 מיליארד דולר למטוסים ומסוקים, באתר כלכליסט, 7 בפברואר 2021.
- ^ יואב זיתון, אושרה תוכנית הרכש של צה"ל: 9 מיליארד דולר למטוסים ומסוקים, באתר ynet, 7 בפברואר 2021.
- ^ יואב זיתון, מטוסים, מסוקים, פצצות ונגמ"שים: התוכנית שתשנה את צה"ל, באתר ynet, 8 בפברואר 2021.
- ^ הלל ביטוו רוזן, איתות לאיראן: חיל האוויר ביצע ניסוי הטלת פצצות חודרות בונקרים, באתר עכשיו 14, 19 ביולי 2023.
- ^ Feature—30,000-pound bomb reaches milestone. US Air Force
- ^ http://story.news.yahoo.com/news?tmpl=story&cid=1896&e=4&u=/nm/health_bombs_dc באתר Yahoo! News.
מפצחת בונקרים38293707Q1009623