גוטפריד פדר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. גוטפריד פדר (בגרמנית: Gottfried Feder; 27 בינואר 1883 - 24 בספטמבר 1941) היה מהנדס אזרחי גרמני, כלכלן עצמאי ואחד מראשוני המפלגה הנאצית. הוא היה התאורטיקן הכלכלי של הנאצים, ומילא תפקידים שונים לאחר עלייתם לשלטון.[1]
ביוגרפיה
פדר נולד בוירצבורג שבגרמניה ב -27 בינואר 1883 כבנו של פקיד המדינה. אחרי שסיים לימודיו בגימנסיות באנסבך ובמינכן, נסע ללמוד הנדסה בברלין ובציריך (שווייץ). לאחר מכן הוא ייסד חברת בנייה בשנת 1908 שהפכה לפעילה במיוחד בבולגריה, שם בנה מספר מבנים רשמיים. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא פיתח עוינות כלפי בנקאים עשירים, ושיפר את הבנתו הכלכלית והפוליטית משנת 1917, כשלמד פוליטיקה כלכלית וכלכלה בכוחות עצמו.[2]
ב־7 במרץ 1918 הקים אנטון דרקסלר ועדה של פועלים עצמאיים. הרעיון של דרקסלר היה להקים ארגון שילחם ב"מרקסיזם של האיגודים המקצועיים החופשיים" וילחם על תנאי שלום צודק לגרמניה. מטרתו ארוכת הטווח הייתה ליצור מפלגה שתתמוך גם במעמד הפועלים וגם בגישה פוליטית לאומנית. כעבור שישה חודשים היו בה רק 40 חברים ובינואר 1919 החליטו להצטרף לעיתונאי הימין, קרל הרר, כדי להקים את מפלגת הפועלים הגרמנית (GPW). חברים מוקדמים אחרים כללו את פדר, הרמן אסר ודיטריך אקרט. הרר נבחר ליו"ר המפלגה.[3]
ב־30 במאי 1919 מונה מייג׳ור קרל מאייר לראש מחלקת החינוך והתעמולה בצבא הגרמני במינכן. הוא קיבל כספים רבים כדי לבנות צוות של סוכנים ולארגן סדרה של קורסים חינוכיים להכשרת קצינים וחיילים נבחרים ב״חשיבה פוליטית ואידאולוגית נכונה". מאייר גייס את פדר לתת הרצאות לחיילים באוניברסיטת מינכן. רב"ט אדולף היטלר היה אחד מאלה שהשתתפו בהרצאותיו.
באותו הזמן כתב פדר "מניפסט על שבירת האזיקים״[4](גר׳) בו הטיף את משנתו הכלכלית באשר לנזק העצום לגרמניה וכלכלתה היצרנית שגרמו יהודים כמו משפחת רוטשילד ששעבדו את גרמניה, לטענתו, במניפולציות בשוק הכספים והבנקאות הבינלאומית.[5]
פדר הפך למורה של היטלר בתחומי הכלכלה. הוא סייע בהתפתחות ההתנגדות של היטלר ל"קפיטליזם של המימון היהודי ".[6] בהעברת קורסים פוליטיים לצד פדר היה קרל אלכסנדר פון מילר (בנו של שר התרבות של בוואריה), שזיהה את יכולת הנאום של היטלר והעביר את שמו הלאה. ב־12 בספטמבר שלח מאייר את אדולף היטלר לפגישה של מפלגת הפועלים הגרמנית (GWP). שם הרצה פדר את דעותיו הכלכליות. באותה שנה, פדר, יחד עם אנטון דרקסלר, דיטריך אקרט וקארל הרר, היו מעורבים בהקמת הדויטשה ארביטרפרטיי (מפלגת הפועלים הגרמנית -DAP).[7]
שנות העשרים
בפברואר 1920 פרסמה ״מפלגת הפועלים הגרמנית״ את התוכנית הראשונה שלה שנודעה בשם "עשרים וחמש הנקודות". בתוכנית סירבה המפלגה לקבל את תנאי חוזה ורסאי וקראה לאיחוד כל העם הגרמני. כדי לחזק את רעיונותיהם על לאומיות הם דגלו שזכויות שוות יינתנו רק לאזרחים גרמנים. כדי לפנות למעמד הפועלים ולסוציאליסטים, כללה התוכנית כמה צעדים לחלוקת מחדש של רווחים בתעשיות גדולות, הלאמת קרנות נאמנות, הגדלת קצבאות הזיקנה והחינוך החינמי. פדר השפיע רבות על ההיבט האנטי-קפיטליסטי של התוכנית הנאצית, והתעקש על משפטים כגון הצורך "לשבור את השעבדות לקפיטליזם הבינלאומי״ ואת הטענה שגרמניה הפכה ל"עבד של שוק המניות הבינלאומי ".
כאשר התוכנית הזאת פורסמה, ב -24 בפברואר 1920, השתתפו בעצרת למעלה מ -2,000 איש. בניסיון להפוך את המפלגה למושכת יותר בקרב חלקים גדולים יותר של האוכלוסייה, שונה שם המפלגה בפברואר 1920 ל- National Nationalzialistische Deutsche Arbeiterpartei (מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית הסוציאליסטית, NSDAP), הידועה יותר כמפלגה הנאצית.[8]
פדר השתתף ב״פוטש במרתף הבירה״ בנובמבר 1923. לאחר מעצרו של היטלר, פדר נשאר אחד ממנהיגי המפלגה ונבחר לרייכסטאג ב -1924, שם שהה עד 1936 ודרש את הקפאת הריבית ונישול אזרחים יהודים. הוא נשאר אחד ממנהיגי האגף האנטי-קפיטליסטי של המפלגה הנאצית, ופרסם כמה מאמרים בתחומי החברה, הפוליטיקה והכלכלה של המפלגה הנאצית ושל גרמניה. (1927) (1931)
גרמניה הנאצית
פדר עיצב למעשה את ההשקפות הרשמיות של המפלגה הנאצית על הפוליטיקה הפיננסית והכלכלית. לאחר שהתמנה ליו"ר המועצה הכלכלית של המפלגה ב־1931, הובילו דעותיו האנטי-קפיטליסטיות לירידה גדולה בתמיכה הכספית של התעשיינים הגדולים בגרמניה. בעקבות לחץ של בעלי הון גרמניים כמו גוסטב קרופ, פריץ טיסן, החליט היטלר לשנות את מצע המפלגה מהשקפותיו הכלכליות של פדר. כאשר היטלר הפך לקאנצלר בשנת 1933, הוא מינה את פדר לתפקיד זוטר של תת-שר במשרד הכלכלה בחודש יולי.
פדר המשיך לכתוב מאמרים, והוציא את "המלחמה נגד המימון הגבוה" ואת "היהודים" (1933).
בשנת 1939 פדר כתב את Die Neue Stadt (העיר החדשה). הספר הזה יכול להיחשב כניסיון בתכנון של ערים חדשות בסגנון ״ערי גנים״, באמצעות הארכיטקטורה הנאצית. פדר הציע להקים ערים מבוססות על חקלאות, וגודלן כ־20,000 נפש. כל עיר תהיה מחולקת לתשע יחידות אוטונומיות ומוקפות בשטחים חקלאיים. כל עיר הייתה צריכה להיות אוטונומית עצמאית. לעיר היו צריכות להיות תוכניות מפורטות עבור חיי היומיום והשירותים העירוניים הניתנים. הספר התייחס לתכנון מחדש של האזורים במזרח אירופה שיכבשו ואוכלוסייתם המקומית תסולק משם. זהו ספר, לא רק בהנדסת תכנון ערים אלא גם בהנדסה חברתית בגישה הנאצית[9]
בניגוד לתאורטיקנים אחרים ב״ערי גנים״, הוא האמין כי ניתן לשנות את האזורים העירוניים על ידי חלוקה של הסביבה הבנויה הקיימת לשכונות עצמאיות. רעיון זה של יצירת אשכולות של שכונות עצמאיות שיצרו עיר בגודל בינוני היה פופולרי באותה העת על ידי Uzō Nishiyama (אנ׳ ) ביפן, ויושם מאוחר יותר בבניית ערים חדשות ביפן.[10]
עם זאת, על אף העקביות בתמיכה של פדר באידאולוגיה הנאצים, וההטפה שלו לביזור המפעלים הכלכליים מידי היחידים, תוכניתו לא הצליחה מאחר שהייתה לה התנגדות מצד בעלי מפעלי נשק ובעלי אחוזות גדולות, שחששו שהדבר יפגע בריווחיהם בשוק העולמי וביכולת החימוש מחדש של גרמניה.[11]
אחרי ״ליל הסכינים הארוכות״ ביוני 1934, שם נרצחו מנהיגי אס"א כמו ארנסט רהם וגורמי המפלגה השמאלניים כמו גרגור שטראסר, פדר איבד את חיבתו להיטלר, והחל לסגת מהממשלה. הוא הפך לפרופסור ל״תכנון ולמדיניות התיישבות״ בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה ברלין, ב-1936. שם שהה עד מותו במורנאו, בוואריה, ב -24 בספטמבר 1941.[12]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Dornberg, John (1982). Munich 1923. New York: Harper & Row. p. 344
- ^ ביוגרפיה מקוצרת של פדר
- ^ Kershaw, Ian (2008). Hitler: A Biography, New York: W. W. Norton & Company, p. 82.
- ^ Gottfried Feder: Das Manifest zur Brechung der Zinsknechtschaft des Geldes (PDF) 1919. Abgerufen am 1
- ^ , 1918,Feder, G., Manifesto for Breaking the Financial Slavery to Interest תרגום לאנגלית, הופיע 2016
- ^ Kershaw, Ian (2001) [1991]. Hitler: A Profile in Power, Chapter I, London
- ^ Kershaw, Ian (2008). Hitler: A Biography, New York: W. W. Norton & Company, p. 87.
- ^ [Programme of the Party of Hitler, the NSDAP and its General Conceptions in English עקרי המפלגה הנאצית כפי שניסח אותן פדר, תרגום אנגלי]
- ^ Schenk,T., & Bromely, R., 2003 Mass-Producing Traditional Small Cities: Gottfried Feder's Vision for a Greater Nazi Germany Journal of Planning History, 2, 107-139
- ^ Hein, Carola, Visionary Plans and Planners. In Japanese Capitals in Historical Perspective (Fiévé, Waley eds.) RoutledgeCurzon
- ^ Grunberger, Richard, The 12-Year Reich, pp. 153–4,
- ^ Mühlberger, Detlef (2004). Hitler's Voice. The Völkischer Beobachter, 1920–1933. Vol. I: Organisation & Development of the NSDAP. Bern: Peter Lang AG. p. 28.
