מערת המייש

מערת המייש היא מערה קרסטית הנמצאת בזכרון יעקב, במדרון המזרחי בין השכונות וילות בחורש וגבעת עדן ומשקיפה לכיוון ואדי מילק. עץ מייש (Celtis australis) עתיק אשר גדל בתוכה, מגיח מפתח הנמצא סמוך לקצה המערה.

המערה

מערת המייש היא מערה קרסטית טיפוסית הקרויה על שם עץ המייש הגדול והעתיק הצומח בתוכה ומגיח מפתחה. היא משתרעת ממזרח למערב לאורך כארבעים מטרים. ניתן להלך בה לקולות עטלפים השוכנים בה, והיא מסתיימת במקום בו עץ המייש פורץ החוצה. פתח המערה צופה אל הכרמל בכיוון שפיה.^[1]^[2]

במערה יש מעין "ארובה" עמוקה, שדרכה החלה יצירתה. הארובה היא כעין חור עמוק באדמה עם דפנות לחות וחלקלקות והיא מובילה לאולם תת-קרקעי רחב בעל גובה ניכר. המערה מורכבת משני אולמות המופרדים במעין מחיצה שנוצרה על ידי סלע הטבעי היורד מהתקרה: האולם הראשון נמוך למדי אך ניתן לעמוד בו זקוף ומעבר למחיצה יש אולם נמוך נוסף הקרוב למה שהיה בעבר פתח יציאת המים. מאותו גוש סלע התולה מהתקרה ומבדיל בין שני האולמות, מטפטפים היום מעט מים (הטפטוף פוסק בחודשי הקיץ). המערה לחה באופן תמידי ומוגנת מקרני שמש ישירות, עם זרימה קבועה של אוויר קריר כאשר הארובה יונקת אויר מהמערה כלפי חוץ. בשל תנאים מיוחדים אלו, עץ המייש גדל בתוך ה"ארובה" לתפארת, ונופו נראה למרחקים.^[3]

היסטוריה

שנים רבות המערה כונתה בשם "המערה הנוטפת" שכן מיד בכניסה אליה נשמע טפטוף המים וניתן היה גם לראות בליטות עדינות מהן טפטפו המים (נטיפים- סטלקטיטים). קיימת סברה ש"גובי מיסים" או שודדים התמקמו בה בשל המיקום האסטרטגי המשקיף לנחל דליה (ואדי מילק) וכן ניתן היה להגיע ממנה ברכיבה אל הדרכים בוואדי. בגלל התנאים המיוחדים של המערה, נראה ששימשה כמקום מגורים ומסתור לאנשים שונים בתקופות שונות. בתקופת מלחמת העולם הראשונה וימי מחתרת ניל"י, כאשר מאות חיילים טורקים סגרו על המושבה זיכרון יעקב בחיפושם אחרי אנשי ניל"י, הצליח איש ניל"י ראובן שוורץ למצוא בה מסתור.^[3]

סביבת המערה

אל המערה מוביל שביל רגלי אשר נסלל על ידי תלמידי "בית ספר החורש" הסמוך, כחלק מפרויקט אימוץ של המערה. הצמחייה לאורך המסלול היא חורש ים תיכוני אופייני של עצי אלון ואלה ארץ ישראלית וכן מטפסים כיערה וקיסוסית קוצנית. נקודת המוצא של המסלול היא ביציאה ממגרש החניה שליד בית ספר החורש, בשביל משולט היורד לכיוון צפון מזרח. כדי להגיע לפתח המערה יש להמשיך עם השביל מהנקודה בה בולט העץ ועד לפתח המערה. ההליכה בתוך המערה נוחה, ואין צורך בזחילה. יש שלט ברור המוביל למסלול.^[1]^[4]