מס נסיעות
מס נסיעות או בשמו המלא: מס נסיעות חוץ הוא מס המוטל על כרטיסי נסיעה לחוץ לארץ, עבור אזרחי המדינה המטילה את המס. באופן כללי נחשב מס הנסיעות למס מותרות[1].
מס נסיעות היה נהוג בשנות ה-60 במדינות רבות[2]. בשנת 1964 החליטה ועידת הספנות העולמית להפריד את מחיר המסע ממחיר השהייה באנייה ולדרוש כי מס הנסיעות יוטל אך ורק על מחיר המסע[3].
בישראל
בישראל הוטל מס נסיעות לראשונה בחוק של הכנסת שחוקק בנובמבר 1950. החוק קבע שיעור מס נסיעות של עד 50% משווי הכרטיס, עם אפשרות לפטור לנוסעים לצורכי רפואה, לימודים וטובת הכלל[4]. במרץ 1953 נדון בכנסת חוק להגבהת השיעור המקסימלי ל-100%[5] ולאחר קבלת החוק נקבעו ביולי 1953 שיעורי מס של 100% לנוסעים במחלקה ראשונה ו-75% לנוסעים במחלקת תיירים[6]. במאי 1956 נקבעו שיעורים נמוכים בהרבה של עד 25% לכרטיס[7]. בדצמבר 1956 הועלה שיעור המס ל-33%[8]. במרץ 1958 הועלה שיעור המס ל-40%, נוסף עליו היטל יציאה של 20 ל"י, ונקבע מס של 15-20% על כרטיסים הנשלחים חוץ לארץ[9]. הפרוגרסיבים התנגדו להעלאת המס וקיבלו חופש הצבעה על החוק[10]. ביולי 1958 הורד המס על כרטיסי נסיעה ברכבת ל-25% על מנת לעודד קניית הכרטיסים בישראל ותשלום המס, במקום רכישה מחוץ לישראל[11]. בתחילת 1960 הועלה שיעור המס ל-55%[12], השיעור המקסימלי שלא יגרום למעבר המוני לרכישת כרטיסים בשוק השחור[13].
בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 פעל האוצר להטיל מס בסכום קבוע על נסיעות לחוץ לארץ כדי להתמודד עם תופעת ההתחמקות מתשלום המס על ידי נסיעה ליעד קרוב וממנו ליעד יותר מרוחק[14]. לצורך כך נקבע בשינוי לחוק בתחילת 1961 שניתן לגבות את המס כסכום קבוע ולא רק כאחוז ממחיר הכרטיס, ובלבד ששיעור המס לא יעלה על מחיר הכרטיס[15]. הגבלת המס לגובה מחיר הכרטיס נעשה כפשרה של הממשלה כדי להעביר את החוק. באוקטובר 1961 הועלה מס נסיעות בסכום שעד אז נגבה עבור היתר יציאה[16]. לאחר הבחירות לכנסת החמישית, נגשה הממשלה לביטול התקרה[17], והצליחה להעלות את התקרה ב-150 ל"י[18]. בתחילת 1964 הועלה מס הנסיעות שוב. המס נגבה כ-5% ממחיר הכרטיס בנוסף לסכום קבוע[19]. המעבר למס בשיעור קבוע עורר תרעומת גדולה בקרב מדינות הקרובות לישראל וחברות הספנות שקבלו על כך שהמיסים פוגעים בהן לאחר שהמדינה עודדה אותן לקנות אוניות חדשות. בעקבות זאת הוקמה ועדה לבחינת המס[20][21] שהמליצה ברוב דעות על הקטנה קטנה בשיעור המס[22], אך המלצותיה נדחו[23].
בסוף 1977 עם הליברליזציה במטבע זר שהונהג על ידי ממשלת הליכוד, בוטל מס הנסיעות[24] ובמקומו הוטל מס ערך מוסף על כרטיסי הנסיעה[25]. בשנת 1979 התעוררו קולות שתמכו בהנהגה מחדש של מס נסיעות. מנהל הכנסות המדינה, אוריאל לין הביע התנגדות לרעיון בגלל הרצון לצמצם את מספר המיסים, ריבוי הפטורים מהמס והקושי שבגבייתו כאשר ניתן לרכוש מטבע חוץ ולקנות כרטיסי נסיעה בחוץ לארץ[26]. למרות זאת, באוקטובר 1979 החליטה הממשלה על בדיקת השבת מס נסיעות בסכום קבוע[27] וביוני 1980 החליט האוצר להנהיג מחדש את מס הנסיעות. הרעיון להנהיג את המס בדרך של תקנות שעת חירום נדחתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר[28] והמס לא הונהג. במרץ 1983 כדי למצוא מימון להסכם הקואלציוני עם המפלגות הדתיות, הוחלט על הנהגת מס נסיעות בגובה 50 דולר[29]. בספטמבר 1983 בקשה הממשלה להכפיל את שיעור מס הנסיעות ל-100 דולר[30]. לאחר שההצעה נכשלה ביקש שר האוצר להנהיג מס הכולל רכיב יחסי למחיר הכרטיס, אך לחזר בו וביקש להעלות את המס ל-125 דולר[31]. המס הועלה לבסוף ל-100 דולר, ובהמשך הגיע ל-300 דולר. בספטמבר 1985 הוא הורד ל-150 דולר[32] ול-100 דולר בתוספת 20% ממחיר הכרטיס[33][34]. בינואר 1993 בוטל מס הנסיעות[35].
פטורים ומעקפים
נסיונות לקבוע מס על כרטיסים שנקנו בחוץ לארץ לא צלחו אל מול מחאות ממדינות אחרות וכרטיסים אלו היו פטורים ממס נסיעות[36]. מקבלי פיצויים מגרמניה קבלו פטור מהמס[37]. פטורים נוספים נתנו לנשיא המדינה, לעובדים בחוץ לארץ ולחילופי סטודנטים[38]. העלאת המס הגבירה את התמריץ לעקוף את המס על ידי קבלת כרטיסים שנקנו בחוץ לארץ על ידי קרובים או ידידים אמיתיים או בדויים[39]. שיטה נוספת לעקוף את המס הייתה לקנות כרטיס רשמי ליעד קרוב ואת שאר הנסיעה לקנות במטבע חוץ מהשוק השחור[40][2]. שיטה אחרת לעקיפת המס הייתה שינוי סיווג המחלקות באוניות. בעקבות קביעת שיעור מס שונה למחלקה הראשונה, צומצמה המחלקה ראשונה למינימום כדי להוריד את נטל המס[41]. בשנות ה-80 היו שביקשו לותר על האזרחות הישראלית כדי להימנע מתשלום מס נסיעות[42].
בשנת 1962 ניתן פטור על מס נסיעות לנוסעים לקפריסין בדרכון משותף, כדי להדק את הקשרים עם קפריסין העצמאית[43]. אזרח ישראלי תושב חוץ היה פטור מתשלום המס אם לא ביקר בישראל במשך שנתיים[44]. בשנת 1968 נקבע פטור מהמס לישראלים תושבי חוץ שבאו לישראל לשרת בצה"ל בשעת חירום[45]. בשנת 1974 דנה הכנסת בצמצום הפטורים שהביאו לכך שמעל שליש מהנוסעים לחוץ לארץ שילמו מס מופחת או לא שילמו מס כלל[46]. ביטול הפטור על הכרטיסים שקבלו עובדי אל על בחינם עורר סכסוך עבודה בחברה[47].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Foreign Travel Tax, IBFD International Tax Glossary, page 192
- ^ 2.0 2.1 משרדי הנסיעות יושבתו כמחאה, חרות, 26 בפברואר 1960
- ^ ראובן בן צבי, מס נסיעות באניות - על המסע, מעריב, 23 ביולי 1964
- ^ הכנסת קיבלה חוק מס נסיעות, דבר, 30 בנובמבר 1950
- ^ חוק מס הנסיעות יכפיל את המס, חרות, 25 במרץ 1953
- ^ מקבעו שיעורי מס נסיעות חוץ, דבר, 1 ביולי 1953
- ^ תו מס נסיעות לחו"ל, חרות, 29 במאי 1956
- ^ הועלה מס נסיעות חוץ, דבר, 7 בדצמבר 1956
- ^ הגדלת מס הנסיעות והיטל היתר היציאה, חרות, 31 במרץ 1958
- ^ הקואליציה מפולגת בסעיף מס נסיעות, חרות, 4 במרץ 1958
- ^ הופחת מס הנסיעות על כרטיסי רכבת, מעריב, 27 ביולי 1958
- ^ משה בן שחר, העלאת מס הנסיעות תגרום נזק לאוצר, חרות, 29 בפברואר 1960
- ^ חוק רישום צ'קים לצורך, חרות, 2 במרץ 1960
- ^ היתר יציאה יעלה עד 200 ל"י, הצופה, 20 באוגוסט 1957
מס קבוע בגובה כ-50 ל"י, חרות, 27 בפברואר 1961 - ^ אושר תיקון למס נסיעות, חרות, 9 במרץ 1961
השינויים במבנה מס נסיעות, דבר, 30 במרץ 1961 - ^ אושרה העלאת מס נסיעות חוץ, דבר, 11 באוקטובר 1961
- ^ ביטול תקרת מס נסיעות אושר בכנסת בקריאה ראשונה, דבר, 20 בדצמבר 1961
- ^ התקרה החדשה למס הנסיעות, דבר, 6 בפברואר 1962
- ^ ועדת הכספים של הכנסת אישרה, חרות, 12 בפברואר 1964
- ^ נציג צים צורף לועדה, מעריב, 10 במאי 1964
- ^ דו"ח הועדה לבדיקת מס נסיעות, חרות, 4 באוגוסט 1964
- ^ המליצו להקטין מס נסיעות, חרות, 12 באוגוסט 1964
- ^ לא ישנו את מס הנסיעות, חרות, 16 בנובמבר 1964
- ^ עמוס כרמל, ביטול מס הנסיעות, דבר, 10 בנובמבר 1977
- ^ החלפת מס נסיעות חוץ, דבר, 31 באוקטובר 1977
- ^ מינהל ההכנסות נערך עוד במאי לאפשרות הנהגת מס נסיעות, דבר, 13 בספטמבר 1979
- ^ לנדאו לא הבין החלטת השרים לגבי מס נסיעות, דבר, 2 בנובמבר 1979
- ^ שרגא מקל, אין להטיל מס נסיעות בתקנות לשעת חירום, מעריב, 8 ביולי 1980
- ^ האוצר נחל כשלון במימון, דבר, 21 במרץ 1983
מס נסיעות הונהג בכנסת, דבר, 22 במרץ 1983 - ^ זאב סטרומינסקי, שוב הוכשל אישור הכפלת מס נסיעות, דבר, 15 בספטמבר 1983
- ^ 125 דולר מס נסיעות, דבר, 19 בדצמבר 1983
- ^ הדולר השחור מאותת, מעריב, 1 בספטמבר 1985
- ^ אירופה מתרחקת, מעריב, 17 באוקטובר 1985
- ^ שרגא מקל, מס נסיעות כתירוץ להסתדרות, מעריב, 4 בפברואר 1986
- ^ אבי בן בסט, ממעורבות ממשלתית לכלכלת שוק: המשק הישראלי 1985–1998, עם עובד, 2001, עמ' 352
- ^ כרטיסי חו"ל פוטרו ממס נסיעות, מעריב, 14 ביולי 1953
- ^ מקבלי פיצויים מגרמניה ישוחררו ממס נסיעות, הצופה, 14 בינואר 1957
מס נסיעות לא יחול על כרטיסים הנרכשים בכספי פיצויים, חרות, 20 במרץ 1958 - ^ הורחב הפטור על מס נסיעות, דבר, 14 באוגוסט 1957
- ^ ת. לויטה, המס שעולה ביוקר לאוצר, מעריב, 11 ביולי 1957
יאיר פלדמן, חקירה מסועפת נגד חשודים, דבר, 1 ביוני 1977 - ^ נתגלה רשת חדשה של הברחת כספים, מעריב, 1 ביולי 1957
יגבו היטל יציאה ויעלו מס נסיעה, מעריב, 25 בפברואר 1958 - ^ מס הנסיעה הפכה למס יציאה, מעריב, 30 ביוני 1964
- ^ גבי קסלר, שיטה לעקוף מס נסיעות, מעריב, 13 בינואר 1984
- ^ פטור ממס על נסיעה לקפריסין, חרות, 17 בספטמבר 1962
- ^ עונשו של תושב חוץ, מעריב, 30 במאי 1963
- ^ פטור ממס נסיעות על כרטיס חזרה, מעריב, 30 ביוני 1968
- ^ שינויים ניכרים בפטור ממס נסיעות, מעריב, 24 בנובמבר 1974
- ^ רחל פרימור, עובדי אל על תובעים הסדר, מעריב, 10 בדצמבר 1974
