מספר אישי (צה"ל)
מספר אישי הוא מספר מזהה הניתן לכל חייל בצה"ל עם גיוסו.
תפקיד המספר האישי
המספר האישי ניתן לכל חייל בבסיס הקליטה והמיון ביום גיוסו. המספר נקוב בתעודת החוגר של כל חייל ובתעודת הקצין של כל קצין. הוא מלווה את החייל בכל שלבי שירותו וממשיך להיות מספרו האישי בשירות המילואים, ואף לאחר שחרורו מן המילואים, כאשר הוא כבר פטור מכל שרות צבאי. המספר אינו משתנה בשלבי השירות השונים ולאחריהם. אין חייל מקבל שני מספרים ואותו מספר אינו ניתן לחייל אחר.
המספר האישי מיועד לכמה צרכים:
- לשם זיהויו של החייל במסגרת יחידתו ובהיותו מחוץ לבסיס בחופשה או בתפקיד.
- לשם הטבעה על דיסקית הזיהוי של החייל לצורך זיהויו במקרה של פגיעה.
- לשם זיהויו של החייל בהליכים משמעתיים.
- לצורכי זיהויו של החייל בטיפולים רפואיים.
- לצורכי זיהויו של החייל בקבלת תשלומים.
מספר אישי לכל חייל מקובל בכל צבאות העולם והוא מעוגן באמנת ז'נבה השלישית מ-1929 הקובעת את זכויותיהם ומעמדם של שבויים. האמנה מגינה על חייל הנופל בשבי האויב. נאסר בה על עינוי שבויים, ונקבע בה שהמידע שמותר לדרוש משבוי כולל רק את שמו, תאריך לידתו, דרגתו ומספרו האישי. עוד קובעת האמנה כי כל חייל חייב לשאת עמו "פנקס שבי" שבו כלולים פרטיו האישיים והערות לגבי מצבו הרפואי, וכן דסקית זיהוי שעליה מוטבעים שמו ומספרו האישי. גם בצה"ל ניתנת לכל חייל תעודת שבי.
תולדות המספר האישי בצה"ל
מלחמת העצמאות החלה מיד לאחר החלטת החלוקה של עצרת האו"ם מ-29 בנובמבר 1947. בשלב ראשון הייתה זו מלחמה עם ערביי ארץ ישראל, ומיד עם הכרזת העצמאות החל השלב השני בו פלשו צבאות ערב למדינה שאך זה הוקמה. כוחות היישוב שנלחמו בשלב הראשון היו במסגרת "כוח המגן העברי". צה"ל הוקם כשבועיים לאחר קום מדינת ישראל, תוך כדי הקרבות הממשלה הזמנית החליטה על הקמתו וראש הממשלה, דוד בן-גוריון חתם על "פקודת צבא הגנה לישראל" ב-26 במאי 1948, צה"ל התבסס על המבנה הארגוני של "ההגנה", כדי לשמש ככוח הלוחם העיקרי של מדינת ישראל, ומיזג לתוכו גם לוחמים ממשוחררי הבריגדה היהודית ואנשי המחתרות האחרות - אצ"ל ולח"י, ויהודים יוצאי צבא ממדינות שונות במסגרת גיוס חוץ לארץ ומח"ל.
בשלב הראשון של המלחמה, שלפני הכרזת העצמאות, ובראשיתו של השלב השני, שלאחר ההכרזה, טרם ניתנו מספרים אישיים לחיילי צה"ל כשם שטרם ניתנו מספרי זהות לכלל תושבי המדינה. במהלך המלחמה, לאחר התארגנותו של צה"ל, הוענקו לחיילים המספרים האישיים ולכלל התושבים הוענקו מספרי זהות. סדרת המספרים הראשונה הייתה בת ארבע ספרות, אך לאנשי מנגנון הקבע של "ההגנה", שהפכו לאנשי הפיקוד העליון של צה"ל ניתנו מספרים בני חמש ספרות שהחלו בספרה 3.
כזה היה מספרו האישי של יצחק רבין שהיה מפקד חטיבת הראל במלחמת העצמאות. לימים, בטקס הענקת פרס נובל לשלום, בשנת 1994, פתח יצחק רבין את דבריו באומרו:
- "אני, מספר אישי 30743, רב אלוף במילואים יצחק רבין, חייל בצבא ההגנה לישראל וחייל בצבא השלום".
לאחר שב-1 ביוני 1948 נחתם הסכם בין מנחם בגין לישראל גלילי, וכוחות האצ"ל החלו להשתלב בצה"ל, ביחידות נפרדות, ניתנו לאנשי האצ"ל מספרים אישיים שהתחילו בספרות "93" שזיהו את נושאיהם כחבר האצ"ל.
לחללים שנפלו בקרב בתקופה שמאז ראשית מלחמת העצמאות ועד להענקת מספרים אישיים לכלל חיילי צה"ל ניתנו בדיעבד לאחר מותם מספרים אישיים בני שש ספרות המתחילים בספרות 17. בזה הביע צה"ל את הוקרת העם לנופלים בקרב על הקמת המדינה.
מסיבות של ביטחון שדה, על מנת שלא ניתן על פי המספרים לדעת את מספר כלל חיילי צה"ל בכל עת נתונה, נקבע כי המספרים האישיים לא יוקצו בסדר עוקב ורציף אלא בדילוגים. כן נקבעו סדרות מספרים מיוחדות לסוגים שונים של חיילים, כגון חיילות, עולים מבוגרים שגילם מעל גיל גיוס חובה שגויסו ישירות למילואים ובוגרי בתי ספר צבאיים. במסלול הראשי הגיעו המספרים במשך הזמן למספרים בני חמש ושש ספרות והחל משנת 1966 למספרים בני שבע ספרות. בסדרה זו נכלל מספרו האישי של גלעד שליט 7704387, שפורסם ברבים באתרי האינטרנט בהימצאו בשבי.[1]
המספר האישי אינו כולל ספרת ביקורת (למספר הזהות נוספה ספרת ביקורת רק בתחילת שנות השבעים).
הווי וטריוויה
למרות שעל פי המספרים האישיים לא ניתן לקבוע את מספר החיילים בצה"ל בכל עת נתונה, הרי שחיילי שירות החובה יכולים לאמוד את הוותק של חייל ("פז"ם") ואת מחזור הגיוס שלו לפי מספרו האישי. בהווי הצבאי קיימת תמיד מידה של התנשאות של החיילים הוותיקים על החיילים החדשים. באופן זה נוצרו ביטויים שונים המבטאים רוח זאת, כדוגמת "צריך קיטבג כדי לסחוב את המספר האישי שלך" או "לפי המספר האישי שלך עוד לא זרעו את תפוחי האדמה שתאכל עד השחרור".
לקראת סוף שנות החמישים ובראשית שנות השישים הוקצתה למתגייסים סדרת מספרים אישיים בת שש ספרות המתחילים בספרות 44. באותו זמן היו בשירות צה"ל טנדרים קלים מתוצרת ויליס (Willys) שלוחויות הרישוי שלהם החלו בספרות 44. החיילים במחזורי גיוס אלה קיבלו את הכינוי "מחזור הוויליסים". אחד המתגייסים ב"מחזור הוויליסים" היה אהוד ברק שהתגייס ב-8 בנובמבר 1959 וקיבל את המספר האישי 448200.[2]
מספר אישי מפורסם ניתן לדמות דמיונית והיא החיילת "דינה ברזילי",[3] בשיר של להקת הנח"ל שנכתב על ידי הפזמונאי חיים חפר בסוף שנות החמישים והפך ללהיט בתקופתו. חיים חפר בחר להעניק בשיר לחיילת את מספר האישי של בני מחזור הוויליסים – 496351. המספר בשיר היה אמנם פיקטיבי אך כעבור שנים מספר זה הוקצה בפועל לאחד החיילים, שצולם לקליפ של להקת הנח"ל, כאשר חידשה את השיר. כינויים נוספים:
- חיילים בעלי מספר אישי (7 ספרות) שהתחיל ב-220 כונו "220 וולט".
- חיילים בעלי מספר אישי (7 ספרות) שהתחיל ב-227 כונו "227 בזזז" (להדגשת המספר הארוך).
- חיילים בעלי מספר אישי שהתחיל ב-333 כונו "חיילים ירדניים", על שם המנעול "ירדני 333".
- חיילים בעלי מספר אישי שהתחיל ב-638 קיבלו מנגינה של "6382020", שיר מפרסומת למודעות לוח.
קישורים חיצוניים
- "מספר אישי - צבאי" באתר תפוז.
הערות שוליים
- ^ אתר תפוז פורומים 24.6.2010
- ^ מתן חצרוני, מיוחד ליום העצמאות: ברק מספר על גיוסו לצה"ל, חדשות 2, 26 באפריל 2012.
- ^ מילות השיר "דינה ברזילי", באתר שירונט
