מניפנית גרוזית
 נפית
| |
|---|---|
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | שפתניים |
| סוג: | מניפית |
| מין: | מניפית גרוזית |
| שם מדעי | |
 .Lallemantia iberica Fisch. & C.A.Mey
| |
מְנִיפָנִית גְּרוּזִית (.Lallemantia iberica Fisch. & C.A.Mey) צמח עשבוני חד-שנתי בסוג מניפנית ממשפחת השפתניים. בסוג מניפנית 5 מינים הנפוצים מחצי האי סיני ועד מערב סיביר ומערב ההימלאיה[1]. מניפנית גרוזית היא צמח נדיר ובסכנת הכחדה בישראל, אך לא בעולם, הצומח בשדות ועל קרקעות כבדות המאוכלסות בצומח עשבוני. מין זה תורבת כגידול חקלאי להפקת שמן מזרעיו. שמן המכונה שמן מניפנית (Lallemantia oil). בספרות העברית מכונה מין זה מְנִיפָנִית אִיבֵּרִית תעתיק של שמו המדעי. האקדמיה העברית ללשון קבעה את שמו הסופי "מניפנית גרוזית" בשנת 2003.
מאפיינים
_(14597973810).jpg)
החפיות הזיפניות דמויי מניפה בתחתית הדורים מבדילות את מניפנית גרוזית משאר מיני השפתניים בישראל. סימון נוסף הוא השן העליונה (האחורית) של הגביע שהיא גדולה ובולטת למראה גם כאשר הצמח יבש.
מנפית גרוזית היא צמח עשבוני חד-שנתי קטן, בגובה 10 עד 35 ס"מ. הצמח קרח או שעיר במקצת או מקריח, בעל גבעול מרכזי, רבוע, זקוף או מעוקל במקצת ומתפצל מעט. קצות הגבעולים נושאים דורי פרחים אחדים של פרחים מועטים, שמרוחקים זה מזה מעט ויוצרים תפרחת מוארכת. העלים נגדיים ופשוטים. העלים התחתונים בעלי פטוטרת ארוכה, הטרף מוארך עד סגלגל ושפתו חרוקה. עלי הפרחים (העליונים) יושבים, דמויי מרצע, צרים בבסיסם וקהים בקצותיהם, כמעט תמימים וארוכים כפליים או יותר מאורך דורי הפרחים. חפים מספר דמויות מניפה, שמלווים את דורי הפרחים, הן בעלות 5 עד 9 שיניים המסתיימות בחודים ארוכים (מלענים) והן נישאות על עוקץ צר. בכל צד 2 או 3 שיניים ממולענות. הגביע דמוי צינור ארוך, מחוספס וזיפני, אורכו 13 עד 17מ"מ, הוא בעל 15 עורקים ומסתיים ב-5 שיניים מחודדות לעיתים קרובות ארגמניות. הגביע דו-שפתני בצורה מובהקת. שפתו העליונה (האחורית) עשויה שן אחת רחבה מ-4 האחרות שבשפה התחתונה ודמוית ביצה רחבה. השיניים התחתונות דמויות אזמל וקטנות יותר. הגביע נסגר לאחר אַנְתֶּזִיס (עת הבשלת המאבקים והביציות) ומשתייר אחרי ההפריה ומתייבש ואז השן העליונה והגדולה בולטת מאוד. הכותרת דו-שפתנית, דמוית צינור, צבעה קרם עד סגול חיוור, כחולה-ארגמנית בחלקה העליון לבן-צהבהב בחלק התחתון. צינור הכותרת חבוי בתוך הגביע. השפה העליונה קעורה, בעלת 2 אונות מעוגלות-רחבות ושני רכסים (כפלים) אורכיים בצד הפנימי. השפה התחתונה פרושה, בעלת 3 אונות, האונה האמצעית רחבה באופן ניכר משתי הצדדיות[2]. האבקנים, שמספרם 4 (2 ארוכים יותר). חבויים בתוך צינור הכותרת ומקבילים. הפרי מפרדת שעשויה 4 פרודות חד-זרעיות דמויות ביצה וחלקות בתוך גביע משתייר. הפריחה בחודשי סוף מרץ עד תחילת יוני.
בית גידול תפוצה
מניפנית גרוזית גדלה בשדות בור ובשדות בעל חקלאיות, שמאוכלסות בצומח עשבוני, על קרקעות כבדים (רנדזינה וטרה רוסה). בישראל וסביבתה היא מצויה בהרי יהודה ובעמון ונדירה מאוד במדבר שומרון, בגלעד ובאדום שבעבר הירדן המזרחי[3].
טיפוס תפוצה הוא מערב אירנו-טורני (אזור בעל אופי ערבתי-יבשתי) מן הקווקז (אזור שבין הים השחור לים הכספי) עד מערב ומרכז אסיה, בארצות צפון הקווקז, טרנס-קווקז (דרום קווקז), טורקיה, סוריה, לבנון, ארץ ישראל, עיראק איראן, טורקמניסטן.
מאפיינים של הסוג מניפנית
מְנִיפָנִית (.Lallemantia Fisch. & C.A.Mey) סוג צמחים עשבוניים חד-שנתיים או דו-שנתיים או רב-שנתיים ממשפחת השפתניים. הסוג מונה 5 מינים שתפוצתם מחצי האי-סיני ועד מערב סיביר ומערב ההימלאיה. שם הסוג ניתן לסוג לכבודו של הבוטנאי הגרמני Julius Léopold Eduard Avé-Lallemant (1803-1867), שחי ופעל בעיקר בסן-פטרסבורג.
מניפנית סוג צמחים קירחים או מכוסים בשערות לבנות דלילות או מתקרח. העלים נגדיים, פשוטים. בעלי פטוטרת או יושבים, וכמעט יושבים. הלוואים נעדרים. התפרחות, מורכבות, דמויות שיבולת. החפיות דמויות מניפה (מכאן שמה), מעורקות, בעלות 5 עד 9 שיניים (3 או 9) המסתיימות בחודים ארוכים (מלענים ארוכים). הגביע דמוי צינור, ישר, בעל 15 עורקים ונסגר לאחר האנטיס. הוא דו-שפתני בצורה מובהקת. השפה העליונה (האחורית) עשויה שן אחת רחבה מ-4 האחרות שבשפה התחתונה ודמוית ביצה. הכותרת דו-שפתנית באפן ברור, כחולה לפעמים לבנה צהבהבה. צינור הכותרת חבוי בתוך הגביע. השפה העליונה קעורה. השפה התחתונה פרושה. האבקנים חבויים בתוך צינור הכותרת. הפרודות חלקות.
תפוצה
טיפוס תפוצה הוא מערב אירנו-טורני (אזור בעל אופי ערבתי-יבשתי) מחצי האי-סיני ועד מערב סיביר ומערב ההימלאיה. מסיני, ישראל, ירדן, מדינות המפרץ, ערב הסעודית, עומאן, כווית וצפונה ללבנון סוריה וטורקיה ומשם מזרחה לעיראק, איראן, עיראק, אפגניסטן, פקיסטן עד מערב ההימלאיה, וכן צפונה לקזחסטן, קירגיזסטן, צפון הקווקז, טדז'יקיסטן, טרנס-קווקז (מערב הקווקז), טורקמניסטן, אוזבקיסטן, שינג'יאנג ומערב סיביר.
מינים בישראל ובסביבתה
מינפנית מונה 5 מינים מתוכם שניים בישראל ובסביבתה: מניפנית גרוזית גדלה בר בישראל ומניפנית סיני (.Lallemantia royleana Benth).
מנפנית סיני היא צמח עשבוני חד-שנתי זעיר בעל עלים רחבים. טיפוס תפוצה שלו הוא אירנו-טורני רחב הדומה לכלל סוג, אבל נעדר מעיראק ומטורקיה ומישראל ונדיר בהרי אדום שבדרום ממלכת ירדן ובהרי דרום סיני[4].
תמונות
-
מניפנית גרוזית -
מניפנית גרוזית
-
מניפנית גרוזית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Lallemantia Fisch. & C.A.Mey., WFO (2022): Published on the Internet
- ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, שניה מורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 388
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בשיראל, כרטא, עמ' 563
- ^ מניפנית סיני, באתר צמחיית ישראל וסביבתה, 2022
34862134מניפנית גרוזית