מלחמת פולין–בוהמיה (1345–1348)
| תאריכים | 1345–1348 (כ־3 שנים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | שלזיה, פולין קטן | |||||||||
| תוצאה | הסכם נמיסלוב | |||||||||
| ||||||||||
מלחמת פולין–בוהמיה או מלחמת פולין–צ'כיה (בפולנית: Wojna polsko-czeska) הייתה מלחמה בין ממלכת בוהמיה בפיקודו של יוהאן, מלך בוהמיה לבין ממלכת פולין בפיקודו של קז'ימייז' השלישי, מלך פולין בין השנים 1345 ו-1348.לאחר לחימה בשלזיה ובפולין קטן, התקדם הצבא הבוהמי לשלזיה ולפולין קטן ב-1345, כולל לבירה הפולנית קרקוב. שביתת הנשק שנחתמה מאוחר יותר באותה שנה התקיימה עד 1348, אז התחדשו פעולות האיבה. אף על פי שלפולין היה יתרון צבאי קל, המלחמה הסתיימה עם חתימת הסכם נמיסלוב בנובמבר 1348. לא בוצעו שינויים טריטוריאליים. הפולנים ויתרו על תביעותיהם כלפי שלזיה, והבוהמים ויתרו על תביעותיהם לכס המלכות הפולני.[1]
רקע כללי
ממלכות בוהמיה ופולין נלחמו על שטחי גבול לפני כן מאז 990 לפחות; בשנת 1327, יוהאן, מלך בוהמיה פשט על שלזיה ופולין קטן והגיע לבירת פולין קרקוב.[1] שלזיה, במיוחד, שחולקה למספר רב של דוכסויות שלזיה בעקבות פיצול פולין, הייתה יעד להתפשטות הבוהמית. המלך הפולני קז'ימייז' הגדול כבר הכיר בשליטה הבוהמית בשלזיה בחוזה טרנשין משנת 1335.[2] עם זאת, לא פולין וגם בוהמיה לא היו מרוצים מהסטטוס קוו, ומדי כמה שנים הגבול היה עובר עקב משא ומתן דיפלומטי או מחטף צבאי קטן.[3]
המלחמה
הסיבה המיידית למלחמה הייתה מאסרו של קרל, בנו של יוהאן, על ידי הפולנים. בזמן שהוא שוחרר זמן קצר לאחר מכן, זה נתן לבוהמים עילה להתחיל במבצע צבאי נרחב יותר נגד פולין.[3] הצבא הפולני, בהנהגת המלך ובסיוע יחידות ליטאיות, התקדם על גבול דוכסות טרופאו וכבש את הערים פשצ'ינה וריבניק.[3] עם זאת, יוהאן, מלך בוהמיה עמד במחנה הצבאי ליד וודז'יסלאב. מול התקפת נגד בוהמית, נסוגו הפולנים לקרקוב. הצבא הבוהמי צר ללא הצלחה על קרקוב (פו') (בסביבות 12 עד 20 ביולי 1345), וספג תבוסות נוספות בקרב ללוב (פו') ובקרב פוגון (פו').[3] שביתת הנשק נחתמה מאוחר יותר באותה שנה, ועד מהרה מצאו עצמם הבוהמים בעמדה חזקה הרבה יותר, שכן קרל נבחר לקיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" ב-1346.[3]
הלחימה חודשה באביב/קיץ 1348, עם קרבות ליד ורוצלב (ברסלאו).[3] מאחר שתוצאות הקרבות לא היו חד משמעיות, ואף נטו לטובת הצד הפולני, החליטו שני הצדדים ליישב את הסכסוך באמצעות דיפלומטיה, כדי להתמקד בעוד איומים אחרים (כגון, עבור פולין, זה של האבירים הטבטונים).[3][4]
לאחר מכן
המלחמה הסתיימה עם הסכם נמיסלוב שנחתם ב-22 בנובמבר 1348[3] שבו ויתרו הפולנים דה פקטו על תביעותיהם כלפי שלזיה (המסמכים אינם מכילים הצהרה ברורה לכך אך פורשו כך על ידי היסטוריונים מאוחרים יותר, מאחר שהותירה את רוב שלזיה בשליטה דה יורה של הבוהמים), והבוהמים ויתרו על תביעותיהם לכס המלכות הפולני. אולם לא התרחשו שינויים טריטוריאליים.[1] הסכם זה חיזק את השליטה הבוהמית על רוב שלזיה.[1]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Clifford J. Rogers (2010). The Oxford Encyclopedia of Medieval Warfare and Military Technology. Oxford University Press. p. 288. ISBN 978-0-19-533403-6.
- ^ Sebastian Siebel-Achenbach (21 בינואר 1994). Lower Silesia From Nazi Germany To Communist Poland 1942-49. Palgrave Macmillan UK. p. 10. ISBN 978-1-349-23216-1.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 Jamróz, Agata (2012). Monarchia Kazimierza Wielkiego (1333-1370). Rozdz. 4, Polityka zagraniczna Kazimierza Wielkiego. Uniwersytet Wrocławski. Wydział Prawa, Administracji i Ekonomii. pp. 93–98.
- ^ Janusz Kurtyka (1 בינואר 1997). Tęczyńscy: studium z dziejów polskiej elity możnowładczej w średniowieczu. Secesja. pp. 156, 164. ISBN 978-83-86077-83-0.
{{cite book}}: (עזרה)
36344285מלחמת פולין–בוהמיה (1345–1348)