מלחמת המלך ג'ורג'
 | ||||||||||
| הצרפתים ובני המיקמאק פושטים על גרנד פרה, פברואר 1747 | ||||||||||
| תוצאה |
הסכם אקס-לה-שאפל סטטוס קוו אנטה בלום | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||
.svg){kind=small}
מלחמת המלך ג'ורג' (באנגלית: King George's War) הוא השם שניתן למבצעים צבאיים בצפון אמריקה שהיוו חלק ממלחמת הירושה האוסטרית (1740–1748). זו הייתה השלישית מארבע מלחמות צרפת והאינדיאנים. האירוע התרחש בעיקר בפרובינציות הבריטיות של ניו יורק, מפרץ מסצ'וסטס (שכלל את מיין ומסצ'וסטס באותה תקופה), ניו המפשייר (שכלל גם את ורמונט באותה תקופה), ונובה סקוטיה. הפעולה המשמעותית ביותר הייתה משלחת שאורגנה על ידי מושל מסצ'וסטס ויליאם שירלי, אשר צר על מצודת לואיסבורג הצרפתית ובסופו של דבר כבש אותה, באיי קייפ ברטון בנובה סקוטיה, בשנת 1745. בצרפתית היא ידועה בשם המלחמה הבין-קולוניאלית השלישית.[1]
הסכם אקס לה שאפל סיים את המלחמה בשנת 1748 והחזיר את לואיסבורג לצרפת, אך לא הצליח לפתור סוגיות טריטוריאליות חשובות.
הרקע
מלחמת "אוזנו של ג'נקינס" (על שם תקרית שקרתה ב-1731 בה מפקד ספרדי חתך את אוזנו של סוחר הבריטי רוברט ג'נקינס ואמר לו לקחת אותו למלכו, ג'ורג' השני, פרצה בשנת 1739 בין ספרד לבריטניה, אך הייתה מוגבלת לים הקריבי ולסכסוך בין פלורידה הספרדית לפרובינציית ג'ורג'יה הבריטית השכנה. "מלחמת הירושה האוסטרית", שהייתה מאבק על הלגיטימיות של הצטרפותה של מריה תרזה לכס המלכות האוסטרי, החלה בשנת 1740, אך בתחילה לא היו מעורבות בה בריטניה וספרד מבחינה צבאית. בריטניה נמשכה דיפלומטית לסכסוך ההוא בשנת 1742 כבעלת ברית של אוסטריה וכמתנגדת לצרפת ופרוסיה, אולם פעולות איבה גלויות ביניהן לא התרחשו עד 1743 בדטינגן.
מלחמה לא הוכרזה רשמית בין בריטניה לצרפת עד מרץ 1744. מסצ'וסטס לא הכריזה מלחמה נגד קוויבק וצרפת עד 2 ביוני.[2]
מהלך המלחמה
הידיעות על הכרזת מלחמה הגיעו לראשונה למבצר הצרפתי בלואיסבורג, ב-3 במאי 1744, והכוחות שם החלו במעשי האיבה. בדאגה לקווי האספקה היבשתיים שלהם לקוויבק, הם פשטו על נמל הדייג הבריטי קנסו ב-23 במאי, ואז ארגנו מתקפה על אנאפוליס רויאל, בירת נובה סקוטיה. אולם הכוחות הצרפתים התעכבו בצאתם מלואיסבורג, אבל בני בריתם המקומיים, יחד עם האב ז'אן-לואי לה לוטר, החליטו לתקוף בעצמם את פורט אן בתחילת יולי.
החדשות על הכרזת המלמה הגיעו לאנאפוליס, והכוחות הבריטיים לא היו מוכנים מספיק כאשר הכוחות המקומיים שתמכו בצרפתים, החלו במצור על פורט אן. בהיעדר אמצעי לחימה כבדים, נסוגו הכוחות האלה לאחר מספר ימים. ואז, באמצע אוגוסט, הגיע כוח צרפתי גדול יותר לפורט אן, אך גם הוא לא הצליח לכבוש או לגרום למצור יעיל נגד חיל המצב. המבצר קיבל אספקות וחיזוקים ממסצ'וסטס.
בשנת 1745 כבשו הכוחות הקולוניאליים הבריטים את מצודת לואיסבורג לאחר מצור של שישה שבועות. כנקמה, הקונפדרציה של עמים מקומיים באזור פתחה את המבצע של החוף צפון-מזרח (1745) נגד ההתיישבויות הבריטיות בגבול אקדיה בצפון מזרח מיין. צרפת שלחה משלחת גדולה לשקם את לואיסבורג בשנת 1746. הודות לסערות, מחלות ולבסוף גם מותו של מפקד המבצע הצרפתי, חזרו ניצולי המשלחת לצרפת מבלי שהשיגו את מטרתם.
המלחמה התרחשה גם בגבולות בין המושבות הצפוניות הבריטיות ל"צרפת החדשה". לכל צד היו בעלי ברית בין הילידים האמריקאים, ואלה פשטו על כפרים מרוחקים ולקחו אנשים בשבי לצורכי כופר, או לעיתים סיפחו אותם לשבטים שסבלו מאובדן אוכלוסייה עקב מחלות או הלוחמה. כתוצאה מהפשיטות התכופות על הגבול הצפוני, הורה המושל ויליאם שירלי לבנות שרשרת מצודות על הגבול המשתרעת מערבה מניו יורק.
ב-28 בנובמבר 1745 פשטו והרסו הצרפתים ובני בריתם האינדיאנים את הכפר סראטוגה שבניו יורק, הרגו או לקחו בשבי יותר ממאה מתושביו. לאחר מכן נטשו הבריטים את יישוביהם בניו יורק צפונית לאולבני, עיר מסחר מרכזית. ביולי 1746 התכנס כוח בריטי ואינדיאני בצפון מדינת ניו יורק לפעולת תגמול כנגד הכוחות הקנדיים.
כשתגבורת כוחות הבריטיים הצפויים מעולם לא הגיעה, הקרבות הופסקו. כוח גדול (יותר מ-1,000 איש) של הכוחות הצרפתים ותומכיהם במקום לפשוט בעמק נהר ההדסון העליון בשנת 1746, פשט בעמק נהר הוסאק, וביצע התקפה על פורט מסצ'וסטס (צפון אדמס, מסצ'וסטס). הפעולה היה כנקמה על הריגתו של מנהיג אינדיאני בתקרית קודמת. פשיטות אחרות כללו את הפשיטות הצרפתיות ב-1747 על גרנד פרי, נובה סקוטיה; ופשיטה בשנת 1748 על ידי בנות הברית הצרפתית-אינדיאנית על שנקטאדי, ניו יורק.
לאחר המלחמה
המלחמה גבתה מחיר כבד, במיוחד בצפון המושבות הבריטיות. אובדן הגברים של מסצ'וסטס בלבד בשנת 1745–1746 הוערך כ־8% מאוכלוסיית הגברים הבוגרים של המושבה.
על פי הסכם אקס לה שאפל הושבה מצודת לואיסבורג לצרפת כעבור שלוש שנים, בתמורה לעיר מאדרס בהודו שנכבשה על ידי הצרפתים מהבריטים. החלטה זו גרמה לזעם של תושבי ניו אינגלנד, ובמיוחד מתיישבי מסצ'וסטס, אשר תרמו הכי הרבה למבצע הצבאי (מבחינת מימון וכוח אדם). בסופו של דבר הכירה ממשלת בריטניה במאמץ של מסצ'וסטס בתשלום של 180,000 ליש"ט פיצויים לאחר המלחמה. המחוז השתמש בכסף זה כדי להדפיס את מטבע הנייר המוערך שלו.
הסכם השלום שהחזיר את כל הגבולות הקולוניאליים למעמדם לפני המלחמה, לא עשה הרבה כדי לסיים את האיבה המתמשכת בין צרפת, בריטניה למושבות שלהם, ואף לא פתר שום מחלוקות טריטוריאליות. מתחים נותרו גם בצפון אמריקה וגם באירופה. הם פרצו שוב בשנת 1754, עם תחילת מלחמת צרפת והאינדיאנים בצפון אמריקה, שהתפשטה לאירופה שנתיים לאחר מכן כמלחמת שבע השנים.
בשנים 1749–1755 נמשכה הלחימה באקדיה ונובה סקוטיה במסגרת מלחמתו של האב לה לוטר.
לקריאה נוספת
- Boyer, Clark, Kett, Salisbury, Sitkoff and Woloch. The Enduring Vision: A History of the American People. Cengage Learning, 2012. מסת"ב 1111841039
- Drake, Samuel Gardner. A+Particular+History+of+the+Five+Years+French+and+Indian+War+in+New+England&hl=iw&source=gbs_navlinks_s A Particular History of the Five Years French and Indian War in New England. Samuel G. Drake, 1870
- Kingsford, William. The history of Canada, Volume 3. Creative Media Partners, LLC, 2018. מסת"ב 0342660322
- Peckham, Harry H. The+Colonial+Wars,+1689-1762&hl=iw&source=gbs_navlinks_s The Colonial Wars, 1689-1762. University of Chicago Press, 2014. מסת"ב 022623035X
קישורים חיצוניים
- מלחמת המלך ג'ורג', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Lacoursière, Jacques; Provencher, Jean; Vaugeois, Denis (9 May 2018). "Canada-Québec 1534-2000". Les éditions du Septentrion. Archived from the original on 24 August 2017. Retrieved 9 May 2018 – via Google Books.
- ^ WILLIAM DOUGLASS, M. D. (9 May 2018). "A SUMMARY, HISTORICAL AND POLITICAL, OF THE FIRST PLANTING, PROGRESSIVE IMPROVEMENTS, AND..." Retrieved 9 May 2018 – via Internet Archive.
38289165מלחמת המלך ג'ורג'