סנט אנטוני קולג' (אוקספורד)
 | |
 |
סנט אנטוני קולג' הוא אחד מהמכללות המרכיבות את אוניברסיטת אוקספורד באנגליה. המכללה נוסדה בשנת 1950 כתוצאה ממתנתו של הסוחר הצרפתי סר אנטונין בס מעדן. סנט אנטוני מתמחה ביחסים בינלאומיים, כלכלה, פוליטיקה ולימודים אזוריים של אירופה, רוסיה, מדינות ברית המועצות לשעבר, אמריקה הלטינית, המזרח התיכון, אפריקה, יפן, סין ודרום ודרום מזרח אסיה.[1]
המכללה ממוקמת בצפון אוקספורד, ממערב לה נמצאת דרך וודסטוק, מדרום לה דרך בווינגטון וממזרח לה רחוב ווינצ'סטר. נכון לשנת 2018, לסנט אנטוני הייתה הקצבה כספית משוערת של 43.8 מיליון ליש"ט.[2] במקור הייתה מכללה לגברים בלבד, אך מאז 1962 הלימודים בה משותפים לגברים ולנשים.[3]
היסטוריה
סנט אנטוני נוסדה בשנת 1950 כתוצאה ממתנתו של סר אנטונין בס מעדן, סוחר ממוצא צרפתי.
ב-1947, שקל בס לתת כ-2 מיליון פאונד לאוניברסיטת אוקספורד כדי לייסד מכללה חדשה. בסופו של דבר, בעצת עורך הדין שלו, ר. קלייד, שלמד בניו קולג', בס החליט להמשיך עם התוכנית ולאשר לקלייד לפנות לאוניברסיטה עם ההצעה. בתחילה, לא קיבלה האוניברסיטה את הצעתו, והמליצה לבס להקדיש את כספיו לשיפור המצב הכלכלי של כמה מהמכללות הקיימות העניות יותר. בסופו של דבר בס הסכים, ותרם סך של 250,000 פאונד בסכומים שונים לקולג'ים הבאים: קיבל, ווצ'סטר, סנט פיטרס, וודהם, אקסטר, פמברוק, לינקולן ו- סנט אדמונד הול. לאחר תרומה גדולה זו, האוניברסיטה החליטה לשקול מחדש את הצעתו של בס לסייע בהקמת מכללה חדשה, ומתוך הכרה בצורך לספק את המספר ההולך וגדל של סטודנטים לתארים מתקדמים המגיעים לאוקספורד, נתנה למיזם את ברכתה; ובשנת 1948 חתם בס על שטר אמון הממנה את הנאמנים הראשונים של המכללה.
תשומת הלב של האוניברסיטה פנתה אז למצוא למכללה החדשה, שנקראה אז סנט אנטוני, בית קבוע. אולם ריפון נחשב תחילה כאופציה טובה לבניין שבו ניתן לשכן את המכללה, אך בעליו סירבו למכור, ובכך הכריחו את האוניברסיטה להמשיך בחיפוש אחר מקום. הם בחנו כמה נכסים ברצף מהיר, כולל יולברי, אחוזת מנזר וית'ם ומכללת מנצ'סטר, שהיה ידוע כי היא נמצאת בקשיים כלכליים ועשויה לשקול את מכירת בנייני דרך מנספילד מהמאה ה-19. אף אחת מהאפשרויות הללו לא הוכיחה את עצמה, והמכללה החלה לחפש במקומות אחרים. אומרים שבס נהיה מתוסכל מאוד מהאוניברסיטה ומחוסר העניין לכאורה בפרויקט שלו בשלב זה, וכמעט ויתר על כל תקווה להשלמתו. אולם המכללה רכשה לבסוף את השטח הנוכחי שלה בדרך וודסטוק 62 ב-1950.
המכללה קיבלה סטודנטים לראשונה בסמסטר הראשון בשנת 1950 וקיבלה את הצ'רטר המלכותי שלה ב-1953. צ'רטר משלים ניתן ב-1962 כדי לאפשר לקולג' לקבל נשים בנוסף לגברים, וב-1963 הפכה המכללה לחברה מלאה באוניברסיטת אוקספורד.[3] עד 1952 מספר התלמידים בסנט אנטוניוס גדל ל-27 ועד סוף העשור מספר זה עלה ל-260, ביניהם היו מיוצגים 34 לאומים שונים. המכללה נאבקה בתחילה בשל מחסור במימון, ובסוף שנות ה-60 ניתנה שיקול רציני לאיחוד סנט אנטוני עם מכללת אול סולס כאשר האחרונה הודיעה על כוונתה לקחת חלק פעיל יותר בחינוך הסטודנטים לתארים מתקדמים. התוכנית לא יצאה לפועל; אול סולס דחו את האופי הפדרלי המוצע של המוסד המשולב, ואמרו שלא ישקלו פחות מאשר מיזוג מלא, הצעה שהגוף המנהל של סנט אנטוני לא תמך בה. המחסור בכספים של סנט אנטוני נפתר בחלקו תחת השגחתו של ויליאם דיקין, שהתמסר לגיוס כספים במכללה והבטיח מספר הלוואות נדיבות מקרנות פורד ופולקסווגן. מאז, סנט אנטוני הייתה כמעט כל הזמן בחוסר ביטחון כלכלי. הדבר הוביל לביטול של מספר שיפורים פיזיים שהוצעו בשטחי המכללה ברחוב וודסטוק. רק בשנות התשעים התאפשר למכללה לצאת לדרך עם תוכנית בנייה חדשה; עם זאת, מאז שנות התשעים סנט אנטוני המשיכה להתרחב ולפתוח מרכזי מומחים חדשים לעיסוק בלימודים אזוריים. המכללה מוכרת כיום כאחד המרכזים המובילים בעולם ללימודים מסוג זה.[1] ובה מרכזים לחקר אפריקה, אסיה, אירופה, יפן, אמריקה הלטינית, המזרח התיכון ורוסיה ואירואסיה.
מן הרגע הראשון הביע בס את תקוותו שהמכללה החדשה, שאותה התכוון לפתוח לגברים "ללא הבדל מוצא, גזע או דת", תהווה גורם מרכזי בשיפור שיתוף הפעולה הבינלאומי וההבנה הבין-תרבותית. במהרה הכריזה המכללה על תפקידה העיקרי כך: "להיות מרכז ללימודים מתקדמים ולמחקר בתחומי ההיסטוריה הבינלאומית המודרנית, הפילוסופיה, הכלכלה והפוליטיקה ולהוות מרכז בינלאומי בתוך האוניברסיטה בו סטודנטים לתארים מתקדמים מכל רחבי העולם יכולים לחיות ולעבוד יחד בקשר הדוק עם בכירי אוניברסיטה מומחים בתחומם". המכללה נשארה נאמנה לעיקרון המכונן שלה, ונותרה אחת מהמכללות הבינלאומיות ביותר של האוניברסיטה, וביתן של רבות ממחלקות הלימוד הספציפיות לאזורמ מסוים של אוקספורד. תכונה אחרונה זו, בשילוב עם ניהולו של ויליאם דיקין והמוניטין של סנט אנטוני כגורם מפתח לחקר ענייני ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה, הובילו לשמועות על קשרים בין המכללה לשירותי הביון הבריטיים; הסופרת לסלי וודהד כתבה בעניין זה, ותיארה את המכללה כ"מקום התכנסות הולם לזכרים ישנים".[4] סנט אנטוני הפכה ידועה לשמצה בעיתונות הבריטית והרוסית כ"קולג' הריגול".[5]
בדברי הימים הרשמיים של האוניברסיטה נכתב שסנט אנטוני הייתה אחד מארבע מכללות, יחד עם אול סולס, נאפילד וכרייסט צ'רץ', שעשו מאמץ משותף ליצור קשרים חיצוניים. במקרה של סנט אנטוני, המכללה יצרה קשרים רחבי היקף עם דיפלומטים ומבקרים זרים; עוד נאמר על המכללה שנהפכה "אולי למשמעותית יותר מכל התפתחות בודדת אחרת בהסתגלותה של אוקספורד לסביבה האקדמית הבינלאומית העכשווית".[6]
שמה של המכללה רומז למייסדה, ששמו, אנטונין בס, נגזר מאותו שורש לשוני. במשך זמן רב לא הובהר האם מקור שם המכללה הוא אנטוניוס הגדול או אנטוניוס מפדובה. לבסוף הוסדר העניין ב-1961, כשהמכללה קבעה לבסוף את אנטוניוס הגדול כבחירה המתאימה יותר, בשל קשריו לאחד מתחומי ההתמחות העיקריים של המכללה - המזרח התיכון והמזרח הקרוב. למרות זאת, דגל המכללה מתנוסס מדי שנה בשני ימי הקדושים כמסורת, ופסל של אנטוניוס ה"לא נכון", אנטוניוס מפדובה (המובחן בהחזקתו בילד המשיח), ניצב בבניין הילדה בס של המכללה.
מבנים ושטחים
בניין ראשי
הבניין הראשי של המכללה נבנה בתקופה הוויקטוריאנית המוקדמת עבור אגודת השילוש ה"קדוש" והבלתי מחולק בהוראתה של מריאן רבקה יוז, האישה הראשונה שנדרה נדרים נזיריים בכנסייה האנגליקנית מאז הרפורמה. המסדר הזמין את צ'ארלס בקרידג', אדריכל מקומי בעל שם מסוים, לתכנן את מבני המנזר. לאחר שהציע תחילה עיצוב מעגלי המבוסס על הסמליות של השילוש ה"קדוש", בקרידג' נקט זמן מה לפני 1865 בגישה מסורתית יותר ותכנן את התוכניות למה שהוא כיום הבניין הראשי של סנט אנטוני. אמנם בתחילה היו תוכניות להרחיב את המנזר צפונה, והוקצה לכך מקום עוד בתכנון הבניין, אך בנייה נוספת מעולם לא התקיימה. המנזר נפתח לבסוף בנובמבר 1868.
העלות הכוללת של הבנייה הראשונית הייתה 8,000 פאונד, סכום נכבד באותה תקופה. אומרים שכשראה לראשונה את המתחם החדש של המנזר, האדריכל וויליאם באטרפילד העיר שזהו 'הבניין המודרני הטוב ביותר באוקספורד אחרי הקולג' שלי', כשכוונתו למכללת קיבל. מכללת סנט אנטוני רכשה את המנזר לשעבר בשנת 1950 לאחר שהוא פונה על ידי המנזר והמועדון הליפקס, שנכחו במקום בתקופה שלאחר המלחמה. הקפלה של הבניין, שמעולם לא נחנכה ומאכלסת כיום את ספריית המכללה, נבנתה בשנים 1891–1894 לפי התכנון המקורי של האדריכל צ'ארלס בקרידג' (אנ'). שלושת ציורי הפאנל סביב האפסיס של הקפלה לשעבר הם מאת צ'ארלס אדגר בקרידג'.[7] תחתית הבניין הראשי, שמשמשת כיום בתור חדר הקריאה בגולבנקיאן, שימשה בתחילה את הנזירות כחדר אוכל, תפקיד שהיא המשיכה למלא עד להשלמת בניין הילדה בס ב-1970.[8]
שנות ה-60: בניין הילדה בס
לאחר שמספר תוכניות שאפתניות להגדלת המכללה בשנות ה-60, שאחת מהן תוכננה על ידי אוסקר נימאייר, נפלו בשל מחסור במימון, החליטה המכללה לרכז את מאמציה לצורכי בניית הרחבה קטנה ורכישה של נכסים סמוכים. בניין הילדה בס (שנודע אז כ-"הבניין החדש") נפתח ב-1970; בניין זה עדיין משרת את ייעודו המקורי באירוח חדר האוכל של המכללה וחדר המשותף לבוגרים וכן מספר רב של חדרי ישיבות נלווים. ההרחבה הגדולה הבאה של המכללה הגיעה ב-1993 עם השלמת בניין חדש שנועד להכיל את מכון ניסן ללימודי יפנית ואת הספרייה הבודליינית היפנית, בעוד שמקומות אירוח ודיור נוספים לא סופקו עד שבניין "המייסד" נפתח לציון המילניום בשנת 2000.
שנות ה-2000: בנייני השער
בתחילת המאה ה-21 לא היו התפתחוית רבות במבני המכללה עד להשלמת בנייני השער החדשים של המכללה ב-2013, המספקים כניסה ראשית חדשה למכללה ומהווים את הצד המזרחי והאחרון של החצר הראשונה של המכללה.[9] המימון לכך הושג בחלקו על ידי פולת חדיד שנבחר למלגת כבוד בשנת 2004 ,על שירותיו הבולטים למכללה, ולכבודו נקרא חדר הישיבות של המכללה "חדר חדיד".[10]
בניין Investcorp
כחלק מתוכנית הפיתוח המתמשכת שלה, סנט אנטוני הגישה בקשה לבניית מרכז חדש ללימודי המזרח התיכון. מרכז המזרח התיכון, או בניין Investcorp, תוכנן על ידי האדריכלית העיראקית-בריטית זהא חדיד; העבודה על הבניין החלה ב-30 בינואר 2013[11] וזה נפתח כבניין Investcorp ב-26 במאי 2015.[12][13] ה"גרדיאן" תיאר אותו כ"שבלול מתכתי מתפתל שעושה כמיטב יכולתו לחתוך את שני הבניינים ההיסטוריים שביניהם מונח גופו המעוות".[14] הוא זכה בפרס סר יו קסון בשנת 2015 עבור הבניין החדש הגרוע ביותר של השנה.[14]
חיי הסטודנטים ולימודים
במכללת סנט אנטוני יש כ-450 סטודנטים מלמעלה מ-66 לאומים; שפתם הראשונה של כמחצית מהתלמידים אינה אנגלית. האינטרסים של הסטודנטים מיוצגים על ידי גוף נבחר, ההנהלה של איגוד הסטודנטים לתארים מתקדמים או ה-Graduate Common Room (GCR),[15] שנבחר על בסיס שנתי בתום סמסטר הסתיו.
רוב הלינה במכללה ממוקמת בשטחה, עם כ-104 חדרי שינה עם חדרי רחצה צמודים בבנייני השער והמייסד. ניתן למצוא, בשטחי המכללה או בקרבתה, חדרים נוספים בבתים ויקטוריאניים שהוסבו לצורכי מגורי המכללה.
בשטחי המכללה שוכן הבר St Antony's Late Bar, הממוקם בקומת הקרקע של בניין הילדה בס עטור הפרסים[16] ומארח סטודנטים לאורך כל השנה האקדמית. נוסף על פעילותו בתור בר, המקום מארח מסיבות נושא רבות, ערבי תרבות/אזור/מדינה, אירועי מוזיקה חיה (קונצרטים אורחים, ערבי מיקרופון פתוח, תחרויות להקות), אירועי רווחה/צדקה, אירועי טעימות ומסיבות השקה מגוונות, ועוד. אירועים שחוזרים על עצמם כוללים את Halloqueen, USA Night, Latin Bop, Balkan Night, וה-Drink the Bar Dry התלת-שנתי.[17]
ספריות ופרסומים
בבניין הראשי הישן - לשעבר מנזר השילוש ה"קדוש"[18] אשר נבנה בשנות ה-60 של המאה ה-19 - שוכנות ספריית המכללה (כולל חדר הקריאה של גולבנקיאן) וספריית המרכז ללימודי רוסיה ואירואסיה. ספריית המכללה מחזיקה אוספים כלליים של היסטוריה מודרנית, פוליטיקה, יחסים בינלאומיים וכלכלה, אוספים על אירופה, על אסיה וכן את האוספים הלא-סלאביים על רוסיה וברית המועצות לשעבר. ברשות ספריית המכללה למעלה מ-50,000 כרכים וגליונות אחוריים של למעלה מ-300 כותרי כתב עת. כמו כן, מכילה הספרייה כמה אוספי ארכיון מהמאה ה-20, כולל עיתוני וילר-בנט. סנט אנטוני מחוברת למערכת המידע של ספריות אוקספורד (OLIS), והיא תורמת לקטלוג ספריית האיגוד המקוונת של האוניברסיטה מאז 1990.
שאר הספריות באתר המכללה הן ספריית המרכז למזרח התיכון, הספרייה הבודליינית של המרכז לאמריקה הלטינית, הספרייה הבודליינית היפנית וספריית המרכז ללימודי רוסיה ואירואסיה, שהאחרונה שבהן שופצה בשנים 2008–2009 כחלק מתוכנית הבנייה וההתחדשות של המכללה. כמו כן מחזיקה המכללה אוסף נרחב של חומר ארכיוני הנוגע למזרח התיכון בארכיון המרכז למזרח התיכון,[19] ששטחו הורחבו מאוד עם השלמת בניין סופטברידג' של זהא חדיד באמצע 2014. ספריות הלימודים האזוריים במקום ייחודיות בשטחי האוניברסיטה ולכן פתוחות בדרך כלל לכל תלמידיה, ללא קשר לשיוך למכללה; הן מחזיקות בדרך כלל באוסף רחב של מקורות בשפתם המקורית וטקסטים אנגלופונים נוספים - שפע של חומרי מומחים וכן מומחיות ייחודיות אשר הניעו את לסלי וודהד להגיב באופן הבא:[20]
דורות של גברים בקיאים עם רקע יוצא דופן עברו דרך המכללה, חשפו את הספרייה המדהימה ושיתפו את הידע שלהם על כמה מהמקומות החשאיים יותר בעולם.
איגוד הסטודנטים לתארים מתקדמים (GCR) של המכללה מפרסם מאז 2005 כתב עת אקדמי דו-שנתי בשם St Antony's International Review, המוכר יותר בראשי התיבות שלו - STAIR. כתב העת מהווה מדיום שדרכו אקדמאים צעירים ושואפים יכולים לפרסם את עבודתם לצד קובעי המדיניות המבוססים ועמיתיהם. יתר על כן, המכללה מפרסמת עלון סמסטריאלי, "האנטוניאני", ורשומה של המכללה - דו"ח שנתי על ענייני המכללה.
דירוגים
כמכללה לתארים מתקדמים בלבד, סנט אנטוני לא מופיעה בטבלת נורינגטון השנתית של האוניברסיטה.
מסורות ותכונות
סנט אנטוני היא מכללה לא רשמית ברובה, המחייבת ללבוש לבוש אקדמי (sub fusc) רק עבור טקסי הבגרות והסיום של האוניברסיטה. המכללה אינה מקיימת שולחן גבוה קבוע, אלא בוחרת להגיש ארוחות שולחן גבוה במספר הזדמנויות מדי שבוע לעמיתי המכללה ולאנשי אקדמיה מבקרים. סטודנטים משתתפים לעיתים קרובות בשולחן הגבוה כאשר הם מוזמנים על ידי הממונים עליהם. כמכללה לתארים מתקדמים, הסטודנטים של סנט אנטוני ממלאים תפקיד חשוב בעסקים היומיומיים של ניהול המכללה באמצעות גוף הנציגים הנבחר שלהם - איגוד הסטודנטים לתארים מתקדמים או ה-GCR.
סמל המכללה
סמל המכללה, שהוענק בשנת 1952, תוכנן בצורה כזו שישקף את שמה של המכללה - אנתוני 'הגדול' ממצרים. האדום מייצג את ים סוף, בעוד שהזהב נבחר לשקף את חולות המדבר. דגי הבורי הושאלו מהסימן המסחרי של המייסד, בעוד שהאלמנטים בצורת T הם צלבים מסורתיים של אנטוניוס הקדוש. השפה ההרלדית המופיעה בסמל היא כדלקמן:
Or on a chevron between three tau crosses gules as many pierced mullets of the field.
לעיתים מוסיפים לסמל את המוטו של המכללה - 'plus est en vous'. במקרה כזה, מונח בדרך כלל המוטו על מגילה מתחת לנסך (מגן); גרסה זו של סמל המכללה נמצאת לרוב על השער של גליונות סנט אנטוני. את המוטו עצמו ניתן לתרגם מילולית כ'יש יותר בך', אם כי נהוג לרמוז על הביטוי האנגלי הבא: 'יש לך יותר ממה שנראה לעין'.
ברכת אוכל
סנט אנטוני היא אחת מתשע מכללות באוניברסיטה שמשתמשות בברכה הלטינית 'שתי מילים'. זוהי הברכה הפופולרית ביותר, מבחינה סטטיסטית, שנאמרת באולמות באוקספורד וגם בקיימברידג', שם היא משמשת חמישה מכללות. הברכה מוקראת בשני חלקים בארוחותיה הרשמיות של המכללה, המתקיימות שלוש פעמים בסמסטר. המחצית הראשונה של הברכה או ה-'לפני האוכל' (ante cibum, לטינית) נאמרת לפני תחילת הארוחה והשנייה, ה-'אחרי האוכל' (post cibum, לטינית), לאחר שהארוחה הסתיימה. הנוסח הוא להלן:
Benedictus benedicat - "הקדוש ברוך הוא יברך" Benedicto Benedicatur - "יהי שבח לקדוש ברוך הוא"
הברכה נאמרת בהתאם למסורת. עם זאת, שלא כמו ברוב המכללות באוקספורד, סנט אנטוני לא דורשת מהתלמידים שלה לעמוד ולהתייחס אל הברכה. ניתן לתרגם את המחצית השנייה של הברכה גם כ"תן ברכה על ידי הקדוש ברוך הוא".
אנשים הקשורים לסנט אנטוני
מנהלים
המפקח הראשון של המכללה היה סר וויליאם דיקין (1950–1968), אקדמאי צעיר באוקספורד שבמלחמת העולם השנייה הפך לחייל הרפתקן ועוזרו של וינסטון צ'רצ'יל. דיקין זכה באמון של אנטונין בס ושיחק את תפקיד המפתח בהפיכת החזון שלו למרכז המצוינות שסנט אנטוני הפך. סר ריימונד קאר (1968–1987), היסטוריון נכבד של ספרד, הרחיב את המכללה ואת הסיקור האזורי שלה ופתח את שעריה לחוקרים מבקרים מכל העולם.
סר ראלף דאהרנדורף (לימים לורד דאהרנדורף) (1987–1997) הגיע לסנט אנטוני לאחר קריירה מכובדת כתאורטיקן חברתי ופוליטיקאי בגרמניה, נציב אירופי ומנהל בית הספר לכלכלה של לונדון. הוא המשיך והגדיל את המכללה ופיתח את תפקידה כמקור של ייעוץ בענייני מדיניות. המפקח הקודם, סר מרק גולדינג (1997–2006), שירת בשירות הדיפלומטי הבריטי במשך 26 שנים לפני שהפך לתת-מזכ"ל באו"ם. מינויו הדגיש את האופי הבינלאומי של המכללה ואת קשריה עם ממשל ועסקים. לאחר פרישתה של המפקחת החמישית של הקולג' מרגרט מקמילן באוקטובר 2017, נבחר האנתרופולוג החברתי רוג'ר גודמן כמפקח, לאחר ששימש בעבר בתפקיד ממלא מקום בין 2006 ל-2007.[21]
- סר ויליאם דיקין, 1950–1968
- סר ריימונד קאר, 1968–87
- סר ראלף דאהרנדורף (1987–1993), מאוחר יותר לורד דאהרנדורף, 1987–97
- סר מרק גולדינג, 1997–2006
- רוג'ר גודמן, (משחק), אוקטובר 2006 - יולי 2007
- מרגרט מקמילן, 2007–2017
- רוג'ר גודמן, 2017–
תלמידים לשעבר
.jpg)
.jpg)
בוגרי סנט אנטוני (אנטוניאנים) נחלו הצלחה במגוון רחב של קריירות; אלו כוללות סופרים, פוליטיקאים, אקדמאים ומספר רב של עובדי מדינה, דיפלומטים ונציגים של ארגונים בינלאומיים.
סטודנטים לשעבר עם קריירה כפוליטיקאים וכעובדי מדינה כוללים את גודני יוהאנסון, הנשיא ה-6 של איסלנד, את אלווארו אוריבה שהיה נשיא קולומביה בין השנים 2002–2010 ושר החוץ שלו, חיימה ברמודז. את יגאל אלון, סגן וממלא מקום ראש ממשלת ישראל, את סגן נשיא הנציבות האירופית לשעבר וכיום שר הכלכלה הפיני אולי רן, את שרת האוצר ההולנדית ולשעבר שרת סחר החוץ ושיתוף הפעולה לפיתוח והמתאמת המיוחדת של האו"ם ללבנון סיגריד קאג, את מזכירת המדינה לשעבר של ויילס ג'ון רדווד, את נציב האיחוד האירופי לשעבר ז'אן דונדלר, את הפוליטיקאי הקנדי ג'ון גודפרי, כמו גם את גארי הארט, סנטור אמריקאי לשעבר ומועמד לנשיאות וחבר קונגרס. את טום מלינובסקי (D-NJ), עוזר שר החוץ האמריקאי לשעבר לדמוקרטיה, זכויות אדם ועבודה. גם הדיפלומט שלמה בן-עמי הוא בוגר המכללה. יתר על כן, מינוש שפיק, סגן נגיד בנק אנגליה ולשעבר מנכ"ל קרן המטבע הבינלאומית, הוא אנטוניאני, וכך גם העיתונאי זוכה פרס פוליצר, תומאס פרידמן וכתב המלחמה זוכה פרס פוליצר דקסטר פילקינס .
אנטוניאנים נוספים כוללים את הסופרת הפולניה אן אפלבאום, עורכת לשעבר ב"אקונומיסט"; את ריצ'רד אוונס, פרופסור רג'יס להיסטוריה מודרנית בקיימברידג'; ואת ראשיד חאלידי פרופסור בקולומביה.
המכללה מונה בין בוגריה גם את השחיין דייוויס טרוואטר שזכה במדליית הזהב האולימפית, ואת ההיסטוריונית מרגרט מקמילן.
אנשי אקדמיה
- טימותי גרטון אש, עיתונאי וסופר בענייני אירופה
- טאריק רמדאן, פרופסור ללימודי אסלאם עכשוויים
- רוברט סרוויס, היסטוריון של ברית המועצות והביוגרף של ולדימיר לנין ויוסיף סטלין
- אבי שליים, היסטוריון העוסק בסכסוך הישראלי-ערבי.
- עמר ברטוב, היסטוריון המתעסק ברצח עם בשואה; מחברם של שבעה ספרים.
חברים לשעבר
- אלברט חוראני, מייסד-מנהל, מרכז המזרח התיכון, סנט אנטוני קולג', אוקספורד
- ג'יימס ג'ול, היסטוריון, עמית (1950–1967)
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של סנט אנטוני קולג'- אתר איגוד הסטודנטים לתארים מתקדמים (GCR)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 C. Nicholls, The History of St Antony’s College, Oxford, 1950–2000, Springer, 2000-02-11, מסת"ב 978-0-230-59883-6. (באנגלית)
- ^ "St Antony's College : Annual Report and Financial Statements : Year ended 31 July 2018" (PDF). ox.ac.uk. p. 20. נבדק ב-5 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 History | St Antony's College, www.sant.ox.ac.uk
- ^ Leslie Woodhead, My Life as a Spy, Macmillan, 2005, מסת"ב 978-1-4050-4086-0. (באנגלית)
- ^ Sheila Fitzpatrick, Back in the USSR: my life as a 'spy' in the archives, The Conversation (באנגלית)
- ^ Trevor Henry Aston, Brian Harrison, The History of the University of Oxford: Volume VIII: The Twentieth Century, Clarendon Press, 1994-04-07, מסת"ב 978-0-19-822974-2. (באנגלית)
- ^ Saint, Andrew (1973). "Charles Buckeridge and his family" (PDF). Oxoniensia. 38: 357–372.
- ^ St. Anthony's College Oxford - a history of its building and site, web.archive.org, 2013-12-18
- ^ "The Gateway Campaign". St Anthony's College, Oxford. נבדק ב-17 בפברואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Foulath Hadid: Writer and expert on Arab affairs, The Independent, 2012-10-11 (באנגלית)
- ^ Work starts on futuristic Oxford University building, Oxford Mail (באנגלית)
- ^ Zaha Hadid's Middle East Centre lands in Oxford, www.telegraph.co.uk
- ^ Zaha Hadid’s modernist library inspires shock and awe in Oxford, The Independent, 2015-05-28 (באנגלית)
- ^ 14.0 14.1 RIBA awards 2016: academic buildings dominate list of UK's best architecture, the Guardian, 2016-06-22 (באנגלית)
- ^ Committee 2012 | St Antony's GCR, web.archive.org, 2012-02-09
- ^ Davidjgill, The Modern Buildings of St Athony's College, 2011-12-13
- ^ St. Antony's late bar, web.archive.org, 2012-01-15
- ^ St. Antony's College Oxford - a history of its buildings and site, web.archive.org, 2011-09-06
- ^ MEC Archive | St Antony's College, www.sant.ox.ac.uk
- ^ Woodhead2005
- ^ "Sixth Warden of St Antony's College | St Antony's College". www.sant.ox.ac.uk (באנגלית). נבדק ב-2018-01-07.
34872722סנט אנטוני קולג' (אוקספורד)