מכבש דפוס

איור של גוטנברג בבית הדפוס שלו. מכבש הדפוס מאחוריו

איור בית דפוס דומה מהמאה ה-16 או ה-17. המכבש עצמו משמאל. אחד המדפיסים מושח את הגלופה (שמונחת על מסילה) בדיו, בעזרת כריות עור. בימין התמונה הסדר מסדר את הטקסט, אותו הוא קורא מכתב היד, להדפסת הגיליון הבא.

רפליקה של מכבש הדפוס של גוטנברג, ב-International Printing Museum

מכבש דפוס קולומביה משנת 1858. פותח ב-1813 על ידי ג'ורג' קליימר בארצות הברית. המכבש מופעל במנוף במקום בורג. נשר המתכת משמש משקל נגדי למשקל המכבש. מדעטק, חיפה.

מכבש דפוס הוא מתקן מכני להעברת דיו ממשטח, המכונה גם "גלופה", למדיום עליו מדפיסים - בדרך כלל נייר. הדיו מועבר מהגלופה על ידי לחיצתם אחד כנגד השני, במכבש.

המתקן כולו כולל, בנוסף למכבש עצמו, אמצעים להזנת נייר, פינוי התוצרת המוגמרת, ומשיחת הגלופה בדיו טרי בין הדפסה להדפסה.

הופעת דפוס הבלט, באמצע המאה ה-15 בגרמניה על ידי הצורף יוהאן גוטנברג, לוותה בהמצאת מכבש הדפוס, שנשאר בצורתו המקורית, עם שינויים קטנים, במאות השנים הבאות. בהמהפכה התעשייתית הופיעו המצאות רבות למיכון וייעול הדפוס, ומכבשי דפוס באמצע המאה ה-20 הדפיסו בקצב הדפסה של מאות אלפי עמודים בשעה, לעומת כמה עשרות עמודים שניתן להדפיס במכבש של גוטנברג, או כמה מאות עמודים בשעה בשיכלולים שונים שלו.

הופעת דפוס הבלט הביאה שינויים תרבותיים וכלכליים אדירים. לפניה, ספרים נכתבו ביד, והשימוש בדפוס נשמר כמעט רק לציורים או איורים, כשהגלופות נוצרו על ידי האמנים עצמם, בחריטה באבן או גילוף עץ, בשיטה המכונה ליטוגרפיה. כתיבת ספר שלם ביד, בדרך כלל על מגילת קלף העשויה עור, עולה בכשנת עבודה של כותב מיומן. בימינו, שמורה צורה זו של כתיבת ספרים לכתבי קודש, והעוסקים בה נקראים סופרי סת"ם. ספר כזה, המייצג שנת עבודה של כתבן מיומן הוא יקר, וספרים לא היו נחלתם של אנשים פשוטים.

הדפוס שינה כל זאת: כמעט מראשיתו, מחירו של ספר מודפס, הגם שעדיין לא היה זול, היה שבריר ממחירו של ספר שנכתב בחרט סופרים, ולראשונה אנשים פשוטים יכלו להרשות לעצמם ספרים. הדפוס התפשט במהירות ברחבי אירופה, ובמקביל לעליה בזמינותו של חומר כתוב, חלה עליה תלולה בשיעור ידיעת קרוא וכתוב, או ירידה באנאלפביתיות. לדבר הייתה השפעה חברתית ותרבותית אדירה, ונהוג לציין את המצאת הדפוס כאחד האירועים שסתמו את הגולל על ימי הביניים, ופתחו את תקופת הרנסאנס.

בין המצאתו במאה ה-15 ועד לאמצע המאה ה-18, עבר מכבש הדפוס שינויים מעטים, ועקרונות פעולתו והפעלתו השתנו מעט. לקראת המהפכה התעשייתית הופיעו דגמים רבים ושונים של מכבשי דפוס שמיכנו חלקים גדולים יותר ויותר מהתהליך, עד לאוטומציה מלאה, במכונות מונעות בקיטור (בדרך כלל בעזרת גלים עיליים), ומאוחר יותר בחשמל. במהלך השנים תרם מכבש הדפוס לירידה מתמדת במחיר חומר מודפס, החל ממחיר שייצג שנת עבודה, ועד ל"ספרות זולה - ספרים שמחירם דומה למחיר ארוחה אחת של מזון מהיר.

התפתחות הדפוס

גרסה מוקדמת של דפוס בלט הומצאה בסין, בסביבות 1040, על ידי בי שנג (Bì Shēng). להדפסת הכתב הסיני המורכב שימשו גופנים מחרסינה. כ-200 שנים מאוחר יותר הופיעה גרסה חדשה, תחת שושלת קוריאו (היום קוריאה), כשהפעם נוצקו הגופנים מברזל.

עד למאה ה-15, הגיעה המצאת הנייר מסין לאירופה, ופתחה את הדרך להתפתחויות הבאות. המצאתו של גוטנברג הקיפה, מלבד מכבש הדפוס עצמו, גם פיתוח של דיו חדש, נתך עופרת מיוחד, שהמשיך לשמש בשינויים מעטים בלבד עד תום עידן דפוס הבלט, באמצע המאה ה-20, וההמצאה שנקשרה בשמו יותר מכל - שיטת יציקת גופנים מנתך העופרת בעזרת אמהות דפוס.

הדיו של גוטנברג היה מבוסס שמן, והתאים להדפסה על ניר: דיו מבוסס מים, שהיה מקובל לפני כן, נספג בנייר וגורם ל"מריחה" של צורת האות המודפסת. דיו זה דורש זמן ממושך לייבוש, ובבתי הדפוס הראשונים דפים מודפסים נתלו בעזרת אטבים מ"כבלי כביסה" מתוחים לאורכו ולרוחבו של בית הדפוס. בשנים הבאות הונהגו מגשי ייבוש, ופותחו סוגי דיו חדשים שמתייבשים מהר יותר, וטכניקות להתמודד עם המריחה, מה שאפשר שימוש בדיו שנספג חלקית בנייר ולא רק "מונח" עליו, ותורם להאצת הייבוש.

יציקת הגופנים שמשמים להדפסה בעזרת אמהות דפוס היא תהליך פשוט יחסית, שאמנם דורש מיומנות, אך הציוד הנחוץ עבורו פשוט וזול. בתי הדפוס הראשונים יצקו את הגופנים בעצמם, אך בהמשך הופיעו בתי יציקה ייעודיים לייצורם (Type foundry), ופינו את בתי הדפוס למלאכת הדפוס עצמה.

מלאכת ההדפסה מתחילה בסידור הגופנים במסגרות מיוחדות, כשכל מסגרת מכילה דף או מספר דפים מסודרים. מהמסגרת מדפיסים ידנית, בעזרת מכבש דפוס קטן, ולפעמים ללא מכבש כלל, עותק או מספר קטן של עותקים המכונים הגהות. אלו מועברות למגיהים, שמוצאים את הטעויות שנפלו בתהליך הסידור, ואלו מתוקנות על ידי החלפת הגופנים המתאימים במסגרת. כאשר ההגהה "נקיה", מועברת המסגרת למכבש הדפוס, לתהליך הייצור עצמו. במאה ה-19 הומצא שיכלול לתהליך, שמכונה "סטראוטייפ" (באנגלית ובגרמנית), או "קלישאה" בצרפתית, ובו המסגרת המסודרת לא משמשת ישירות להדפסה, אלא ליצירת "תבנית שניונית" לצורך זה. בעזרת טכניקה זו, ניתן ליצור מספר סטראוטיפים, או קלישאות, מכל עמוד, וכך להדפיסו במספר מכבשי דפוס במקביל, יתרון חשוב לעיתונים יומיים.

בסיום ההדפסה, מפורקות המסגרות, והגופנים ממוינים חזרה לתיבות הסדר, כדי לשמש בעבודת הדפוס הבאה. הגופנים העשויים נתך עופרת נשחקים במהלך ההדפסה, וכחלק מפעולת המיון יש לבחון כל גופן כזה, ולהחליט אם הוא כשיר לעוד עבודה. שימוש בסטראוטיפ מקטין את השחיקה, כשהגופנים משמשים ליצירת סטראוטיפ יחיד או סטראוטיפים ספורים, במקום הדפסת עותקים רבים. יתרון נוסף הוא שאפשר למיין את הגופנים ולהכינם לעבודה הבאה מיד בגמר הכנת הסטראוטיפים, ואין צורך להמתין לגמר ההדפסה.

הדפים המודפסים עוברים לשלב ייבוש הדיו, בתליה, מגשים, ובהמשך במתקני ייבוש שעושים שימוש בחום להאצת התהליך. אחרי הייבוש מגיעים שלבים נוספים, לפי סוג העבודה, וביניהם מחזור הדפסה נוסף בצבע שונה, ליצירת דפוס צבעוני, הדפסה על צדו השני של הדף, קיפול, חיתוך, וכריכה (לאו דווקא בסדר זה).

במאה ה-19 הופיעו טכניקות להדפסה על נייר רציף, במכבשי דפוס רוטציוניים, בהם הגלופה אינה מישורית, אלא מהווה פני גליל המסתובב במהירות ומדפיס על הנייר הרציף, ובו בזמן דיו חדשה נמרחת על פניו. במכבש דפוס בסגנון גוטנברג ניתן להדפיס כמה עשרות גיליונות בשעה, לעומת דפוס רוטציוני של סוף המאה ה-19, בעזרתו ניתן להדפיס כ-100,000 גיליונות.

מכבש דפוס

סרטון המדגים הפעלת מכונת דפוס שהיא שכלול של המכונה של פיניאס

טחנת הרוח של היידלברג

מכבש הדפוס של נשאר בדמותו של מכבש הדפוס של גוטנברג במאות השנים הבאות, עם מספר שכלולים קטנים. במשך הזמן, וביתר שאת מהמאה ה-18, הופיעו מכבשי דפוס שונים.

המכבש אנכי. הגלופה, "עם הפנים למעלה", מונחת תחתיו. המדפיס מושח את הדיו על הגלופה, בעזרת כרית עור, ומניח עליה את גיליון הנייר.על ידי סיבוב בורג גדול, או אום שנמצא על בורג כזה, לוחץ המכבש אל הנייר, שנלחץ את הגלופה עליה הוא מונח, וזו מעבירה אליו את הדיו, לפי צורת האותיות.

האום מסובב בכיוון ההפוך, והגיליון המודפס "מקולף" ממנה, ומונח על משטח משופע לייבוש ראשוני, ממנו יועבר אחר כך למדף, או ייתלה להמשך הייבוש. המכבש מוכן להדפסת הגיליון הבא, כלומר למשיחת הגלופה שוב.

אחד השכלולים הראשונים הייתה מסילה עליה מונח מגש שמחזיק את הגלופה, ויכול להחליק את מתחת למכבש וחזרה החוצה. באופן זה משיחת הגלופה בדיו, והנחת וקילוף גיליון הנייר ממנה יכולים להיעשות מחוץ למכבש, מה שמקל על הפעולות הללו, ואולי חשוב יותר, מאפשר לקצר את מהלך המכבש, שללא המסילה צריך להתרומם מספיק כך שניתן יהיה לבצע את הפעולות הללו תחתיו. קיצור מהלך המכבש, שמופעל ידנית, חוסך חלק ניכר מהעבודה.

מכבש זה הופעל על ידי שני עובדים, שביום עבודה של 15 שעות מדפיסים כ-3,000 עד 4,000 גיליונות ביום, או כ-200 גיליונות בשעה. לצידם, עובדי דפוס אחרים עסקו בפעולות אחרות, כמו הסדרים שסידרו את הגלופה לגיליון הבא, ופירקו את זו של הגיליון הקודם ומיינו את הגופנים חזרה למגירת הסידור. אחרים הפכו את הגיליונות המודפסים למוצר הסופי בפעולות חיתוך, כריכה, ועוד.

מספר שכלולים ושיפורים במבנה המכבש, כמו החלפת המנגנון הבורגי במנוף, ושינויים במבנה שהתאפשרו בעזרת החלפת חלקי העץ השונים בחלקים ממתכת, תרמו לשיפור קצב ההדפסה, ואפשרו למדפיס יחיד להפעיל את המכבש, לעומת מספר מדפיסים שהיו נחוצים להפעלת המכבשים הישנים יותר.

במאות ה-18 וה-19 הומצאו מכבשי דפוס שונים, ביניהם כאלו שהדפיסו על גיליונות קטנים יותר, מכבשים שפועלים בכיוון אופקי ולא אנכי, כאלו בהם גיליון הנייר מונח על המכבש שלוחץ אותו אל הגלופה, לעומת אלו בהם יש להניח את הגיליון על הגלופה המשוחה בדיו, ומכבשי דפוס בהם משיחת הגלופה בדיו נעשית באופן מכני, בעזרת גלילי גומי.

דוגמה למכבש דפוס קטן, שמופעל על ידי פועל יחיד וממכן את כל הפעולות פרט להנחת הנייר על המכבש, הומצא על ידי ג'ורג' פיניאס גורדון (George Phineas Gordon). מכבשי דפוס רבים נבנו לפי המתאר שלו, בשינויים ושכלולים שונים, והיו פופולריים מאוד בבתי דפוס קטנים. במכבש זה, הגלופה ניצבת בצורה אנכית, וגלילי גומי מושחים אותה בדיו, ומצידם "מתמלאים" מחדש כשהם מתגלגלים על משטח עגול, אליו מוסיף המדפיס דיו לפי הצורך.

גיליון הנייר מונח על משטח משופע, שמהווה את המכבש, נלחץ אל הגלופה ונפרד ממנה חזרה. המדפיס מפעיל את המכבש בדרך כלל ברגלו, אם על ידי הפעלת דוושה שמספקת את הכוח לפעולת המכבש, או כזו שמפעילה אותו מהנעה חיצונית, בעזרת רצועות שמביאות את הכוח מגלי הינע עיליים. בידו האחת מוציא המדפיס את הגיליון המודפס, ובידו השנייה מניח במכבש גיליון חדש, ומפעיל את המכונה ברגלו. בזמן שהמכבש "פתוח", מתגלגל גליל גומי אחד או יותר מטה ובחזרה למעלה לאורך הגלופה הנייחת, ומושח אותה בדיו, אותו הוא אוסף מעיגול מתכת בחלק העליון של תנועתו. הגלופה אוספת יותר דיו מחלקים מסוימים של הגליל מאשר מחלקים אחרים, וכדי לשמור על אחידות הפיזור, העיגול שמזין את הדיו לגלילים מסתובב מעט בין גיליון אחד לשני.

במאה ה-19 נבנו מכבשי דפוס ממוכנים יותר ויותר, הן להדפסת גיליונות, ואחר כך גם להדפסה על נייר רציף, עד לדפוס הרוטציוני, בו הגלופות אינן שטוחות, אלא נמצאות על פני גליל: הגליל מסתובב, כשבמהלך סיבובו הוא נמשח בדיו על ידי גליל אחר, ומעביר אותו אל הנייר שנצמד אליו, בעזרת גלילים נוספים. מתקנים אלו בדרך כלל לא מכונים "מכבש דפוס" אלא "מכונת דפוס", ויכולים לבצע חלקים נוספים מהעבודה, כמו ייבוש הדיו וחיתוך הנייר הרציף לגיליונות נפרדים. מכונות דומות המשיכו להדפיס גם אחרי המעבר מדפוס בלט לטכנולוגיות אחרות, כמו דפוס אופסט.

דוגמה למכונת דפוס פופולרית היא "טחנת הרוח של היידלברג" (Original Heidelberg Platen Press) מ-1914, שייצורה נמשך עד שנות ה-80 של המאה ה-20. מכונה זו בנויה לפי המתאר הכללי של המכונה של פיניאס, ובה מוכנו גם הזנת הנייר ופינויו, באופן שלאחר הכנת המכונה לפעולה, היא מדפיסה באופן אוטומטי לחלוטין, כשהיא נוטלת גיליון אחר גיליון מערימת ההזנה, ומניחה את הגיליונות המודפסים בערימה שנייה. המכונה עושה שימוש מתוחכם באוויר דחוס כדי להפריד בין גיליונות הנייר, ובכיפות יניקה כדי ליטול מהערימה גיליון יחיד. המכונה מדפיסה על גיליונות בודדים, סוג עבודה שמתאים פחות לדפוס רוטציוני.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מכבש דפוס בוויקישיתוף

• מדעטק, התפתחות מכשירי הדפוס
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31027314מכבש דפוס