שטיפת פה
שטיפת פה, או מֵי פה, היא מוצר המשמש להיגיינת הפה. שטיפת הפה באה לחטא את הפה מחיידקים, למנוע את הצטברותם על השיניים ("רובד חיידקים"), למנוע דלקת חניכיים, למנוע ריח רע מהפה וכיבים. חלק משטיפות הפה דורשות מרשם רופא. רופאי השיניים מסכימים כי שטיפת הפה אינה מבטלת את הצורך בצחצוח השיניים או בשימוש בחוט דנטלי.
לעיתים, משתמשים במי מלח לשטיפת הפה נגד דלקות ופצעים בפה, או לאחר עקירת שיניים.
יעילות
יעילות השימוש בשטיפת הפה שנויה במחלוקת. מחקרים מראים כי עבור אוכלוסייה רגילה הנהנית מאספקה של פלואור במי השתייה ושאינה חולה בתחלואה דנטלית מוגברת, רוב השטיפות הקיימות אינן יעילות יותר משטיפה במים זכים. בנוסף, החומרים הפעילים הנמצאים במשחות השיניים, ובראשם הפלואור, מספקים בדרך כלל. עם זאת, שטיפות פה מסוימות יכולות להיות לעזר לאנשים עם מגבלות גופניות (כגון, בעלי פיגור שכלי או נכות מוטורית, שאינם יכולים לצחצח שיניים ביעילות) או לאנשים הסובלים מבעיות מיוחדות בחלל הפה (כגון נטייה גבוהה לעששת, מחלות חניכיים אגרסיביות או נמקיות, פצעים בחלל הפה וכן מספר שבועות מצומצם לאחר ניתוח חניכיים, עקירות שיניים או ניתוח שתלים - כל עוד ישנו פצע פתוח בחלל הפה).
אחד החומרים היעילים ביותר כנגד הצטברות רובד החיידקים על השיניים ונגד דלקת חניכיים הוא כלורהקסידין גלוקונט. עם זאת, שימוש ממושך בחומר זה עלול לגרום למספר תופעות לוואי זמניות/הפיכות: פגיעה זמנית בתחושת הטעם, והכתמה של השיניים (שניתן להסירה בטיפול פשוט במרפאת השיניים).
בנוסף, נמצא כי החומציות הגבוהה בשטיפות דנטליות רבות עלולה לפגום בזגוגית השן[1].
מחקר מ-2017, על אנשים בריאים בעלי עודף משקל, מצא כי המשתמשים במי פה פעמיים ביום או יותר, היו בסיכון גבוה ב-55% ללקות בסוכרת או במצב טרום סוכרת (שבו ערכי הסוכר גבוהים מאוד) תוך שלוש שנים, בהשוואה לאלה שהשתמשו במי פה פעם ביום או כלל לא. הסברה היא שחומרים אנטי בקטריאליים שמשפיעים על חיידקי הפה ופוגמים בהיווצרות תחמוצת החנקן בפה. פגיעה זו, החוקרים סבורים, משפיעה על תהליכים מטבוליים בגוף, מה שמגביר את הסיכון ליתר לחץ דם ואף לסיכון לסוכרת[2].
חומרים בתמיסות מי פה
חומרים פעילים
החומרים הפעילים הנפוצים בשטיפות הפה הם:
- אלכוהול (Alcohol) - מחטא ומשמר. הדעות חלקות לגבי מועילותו בתמיסה מאחר שפועל כגורם המייבש רקמות ומפר מאזן הגופרית ברוק, כשמיעוט מחקרים אף הצביע על קשר לסרטן הפה, ולכן מרבית היצרנים מציעים כיום חלופות נטולות אתנול שבחלק משטיפות הפה מרכיב למעלה מרבע מהתמיסה, דבר שאף תועד כפוגם באמינות הינשוף בבדיקות נהיגה בשיכרות.
- פלואוריד (Fluoride) - מחזק את זגוגית השן ומגן מפני עששת. בריכוז גבוה גם מעכב התרבות חיידקים
- כלורהקסידין גלוקונט (Chlorhexidine Gluconate) - קוטל חיידקים ומחטא (משמש בעיקר לטיפול בדלקת חניכיים והסרת פלאק)
- סידן (Calcium) - מחקרים מהתקופה האחרונה מראים, שבאופן רציף מתרחשים תהליכי פירוק (יצירת נגעי עששת רדודים) ובנייה (מינרליזציה מחודשת של נגעים אלו) על גבי השכבה החיצונית של זגוגית השן. הסידן במשחת השיניים ובשטיפת הפה חשוב למינרליזציה של נגעי עששת התחלתיים
- תימול (Thymol) - חומר מחטא
- שמן אקליפטוס (Eucalyptol) - חומר מחטא ומרגיע
- הקסטידין (Hexetidine) - קוטל חיידקים ופטריות, מחטא
- מתיל סליצילט (Methyl salicylate) - חומר מחטא ומרגיע
- מנתול (Menthol) - משמש בעיקר לשיפור טעם התמיסה והקניית תחושה קרירה ומרעננת לאחר שטיפת הפה וגם לאלחוש והפחתת גירויים מחומרי התמיסה
- בנזלקוניום כלוריד (Benzalkonium Chloride) - קוטל חיידקים ומחטא
- סטילפירידיניום כלוריד (Cetylpyridinium chloride) - קוטל חיידקים ומחטא
- מתילפרבן (Methylparaben) - חומר משמר
- מי חמצן (Hydrogen Peroxide) - חומר מחטא. כיום פחות בשימוש, בגלל החשש שגורם לחמצון של רקמות הפה הרכות
- אנזימים (Enzymes) - משמשים לחיטוי ופירוק ביולוגי של חיידקים
חומרים אחרים
- מים - מוּספים להגדלת נפח התמיסה, והפחתת ריכוז החומרים הפעילים לרמות שאינן מסוכנות ושוחקות מדי בחלל הפה הרגיש
- ממתיקים מלאכותיים - מוּספים לצורך שיפור טעם התמיסה
ראו גם
קישורים חיצוניים
דוקטור אביטל קוזלובסקי -שטיפות פה - סוגים ואינדיקציות (2001).
הערות שוליים
- ^ The erosive effects of some mouthrinses on enamel. A study in situ - http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11314887?dopt=Abstract
- ^ מחקר: שטיפות תכופות במי פה עלולות להגביר סיכון לסוכרת - https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5048618,00.html